סרטן צוואר הרחם

התקבלה תביעת רשלנות רפואית סרטן צוואר הרחם על ידי עיזבון מנוחה. כנסו לאתר לקבלת ייעוץ משפטי.

גידול סרטני ממאיר באיזור צוואר הרחם (קרצינומה, Carcinoma) מאופיין בדימומים מהנרתיק, כאשר הטיפול הרפואי בגידול יכול להיעשות באמצעות הקרנות כימותרפיות או כריתתו בניתוח כירורגי, בהתאם לשלבי ההתפתחות של המחלה. הבדיקה העיקרית שמבוצעת על מנת לאבחן את הגידול מכונה בדיקת PAP, במסגרתה נוטלים דגימה של תאי צוואר הרחם בכדי לבדוק האם הם נגועים בתאים סרטניים.
המנוחה לוי ז"ל נפטרה בשנת 1996 בשל מחלת סרטן צוואר הרחם. לאחר מותה הגיש בעלה האלמן תביעת רשלנות רפואית סרטן צוואר הרחם, בצוותא עם בנותיו הקטינות, כנגד קופת החולים בה היא היתה חברה והרופא הגניקולוג שטיפל במנוחה.
על פי חוות הדעת הרפואית שתמכה בטענות התביעה, עולה כי הממצאים הקליניים שהיו בידי הרופא הנתבע והתסמינים שהופיעו אצל המנוחה, היו צריכים לעורר אצל הרופא את החשד כי היא חולה בסרטן צוואר הרחם למעלה משנה לפני שאובחנה המחלה בפועל. עוד נטען על ידי הרופא המומחה כי אילו היה הרופא מאבחן את הגידול בזמן, הרי שסיכויי החלמתה של המנוחה מהמחלה היו גבוהים מאד (מוערכים על ידו בשיעור של כתשעים וחמישה אחוזים), בעוד שבמועד שבו אובחן הגידול הסרטני בפועל סיכויי ההחלמה מן המחלה היו נמוכים בהרבה (כשישים אחוזים בלבד).
אל מול הטענות האמורות טענו הנתבעים כי הגידול שהתפתח אצל המנוחה היה מלכתחילה אלים ותוקפני ועל כן אף אם היה מאובחן מוקדם יותר, הוא לא היה מגיב לטיפולים הרפואיים והיה מתפתח במהירות בכל מקרה. לפיכך, הנתבעים סבורים כי לא מתקיים כל קשר סיבתי בין רשלנות רפואית סרטן צוואר הרחם לבין מותה של המנוחה, שכן אבחנה מוקדמת יותר לא הייתה משנה את התוצאה הסופית המצערת. הנתבעים הוסיפו וטענו כי כלל לא מדובר על רשלנות רפואית באיבחון שכן הדימום הואגינלי שהופיע אצל המנוחה עשוי להופיע גם כתוצאה מנטילת גלולות למניעת הריון אשר ננטלו על ידה.
בית המשפט המחוזי קיבל את תביעת רשלנות רפואית צוואר הרחם דנן וקבע כי גם אם הרופא המטפל היה סבור כי הגלולות הן הגורם לדימום הנרתיקי של המנוחה, היה עליו לאשש את אבחנתו, במיוחד לאור העובדה שהמטופלת שבה והתלוננה על כאבים ודימומים באיזור במשך תקופה ארוכה של למעלה משנה. את הפיצוי שיש לפסוק לתובעים בשל אותה רשלנות רפואית ביסס בית המשפט על הערכת אובדן סיכויי ההחלמה של התובעת, תוך שהוא מאמץ את וות הדעת שהוגשה מטעם התובעים, כמפורט לעיל.
זאת ועוד, בית המשפט מחשב את הפיצוי תוך שהוא מפריד בין הפיצוי המגיע לבנותיה הקטינות של המנוחה לבין הפיצוי המגיע לתובעים מכוח עיזבונה. לאחר שהתחשב בכל הנתונים האמורים העמיד בית המשפט את סך הפיצוי המגיע לתובעים על הסך של כרבע מיליון שקלים.
הצדדים לדיון לא הסכימו עם קביעותיו של בית משפט קמא (הנתבעים לגבי הקביעה כי הם אחראים לנזקי המנוחה והתובעים בנוגע לגובה הפיצוי שנפסק לזכותם) ועל כן הגישו ערעורים לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון דחה את ערעור הנתבעים וקיבל בחלקו את טענות התובעים, כך שהוא מכפיל את הפיצוי שנפסק על ידי הערכאה המבררת.
ע"א 4975/05