קיבל את תוצאות האבחון בדואר – והתאבד

חולה סרטן גילה כי המחלה עדיין מקננת בגופו באמצעות מכתב שנשלח מבי"ח רמב"ם ולא בשיחה עם רופא. בית המשפט קבע כי מדובר ברשלנות רפואית ופסק פיצויים בגובה מאות אלפי שקלים לשאיריו. 

התאבדות בשל רשלנות

בנסיבות מסוימות, חשיפת מטופל לבשורות קשות אודות מצבו הרפואי עשויה להיחשב לרשלנות רפואית. כך עולה מפסק דין שניתן בימים אלה בבית משפט השלום בתל אביב.

בית המשפט קיבל תביעה שהגישו אלמנתו וילדיו של מטופל שהתאבד אחרי שקיבל בדואר מביה"ח רמב"ם תוצאות מיפוי לאבחון סרטן. המטופל אובחן עוד קודם לכן כחולה סרטן, אך המיפוי העיד שהסרטן עדיין מקנן בגופו. בפסק הדין נקבע כי בית החולים היה מודע לכך שהמטופל נמצא במצב נפשי רעוע, וכי התרשל בכך שלא נקט דרכים זהירות יותר כדי להודיע למטופל על מצבו. בהמשך לכך, חויב משרד הבריאות לפצות את התובעים ב-700 אלף שקלים בתוספת שכר טרחה והוצאות משפט.

תלה את עצמו למחרת קבלת המכתב

הפרשה הטרגית החלה כאשר אובחן אצל המטופל המנוח סרטן ריאות בשנת 2008. בעקבות זאת עבר ניתוח וכן טיפולי הקרנות בבית החולים רמב"ם. לפי המתואר בפסק הדין, טיפולי ההקרנות הובילו להחמרה משמעותית במצבו הנפשי של המנוח ועקב כך הוא נבדק על ידי פסיכיאטרית שהמליצה לו על טיפול תרופתי אנטי פסיכוטי.

כחצי שנה אחרי תחילת ההקרנות עבר המנוח מיפוי, בו נמצא כי עדיין קיים גידול סרטני בבלוטת לימפה בבית החזה שלו. למנוח הוצא זימון למרפאה האונקולוגית בבית חולים, אך כעבור 12 יום מביצוע המיפוי ויומיים לפני ביקורו הצפוי של המנוח במרפאה, הוא קיבל בדואר מכתב ובו פענוח תוצאות המיפוי. לפי המתואר, אחרי שקרא את המכתב, קרא המנוח כלפי אשתו: "ואת אמרת לי שאני בריא!" ונצפה על ידי אשתו במהלך הלילה כשהוא מכונס בעצמו ולא רגוע. בבוקר גילתה האלמנה כי המנוח תלה את עצמו על עץ בחצר ביתם. בן 52 היה במותו.

בתביעה שהגישה כנגד משרד הבריאות טענה האלמנה כי הצוות הרפואי שטיפל במנוח היה מודע למצבו הנפשי הרעוע, ושהוא היה בסיכון גבוה להתאבדות, אך בחר לעצום את עיניו ולא לנקוט באמצעי זהירות פשוט של תיווך תוצאות המיפוי למנוח באמצעות הרופאה האונקולוגית שלו.

מנגד, טען משרד הבריאות להגנתו כי המנוח עבר טיפול נפשי מחוץ לבית החולים וכי הצוות הבין מהמנוח ומאשתו כי מצבו הרפואי של המנוח השתפר עם הזמן. כמו כן, טענה ההגנה כי המטופל כבר ניסה להתאבד בעבר וכי אין קשר סיבתי בין קריאת המכתב לבין התאבדות המנוח. לבסוף נטען כי פענוח המיפוי שנשלח למנוח בדואר אינו מהווה "בשורה מרה", המצריכה זהירות מיוחדת, שכן זו אינה הבשורה הראשונית שקיבל המנוח בדבר מחלת הסרטן שלו.

היה צריך לתווך את "הבשורה מרה"

השופט, ד"ר מנחם קליין, שדן בתיק, קיבל את טענות האלמנה התובעת ודחה אחת לאחת את טענות משרד הבריאות.

ראשית, קבע השופט כי על פי הראיות, הצוות הרפואי אכן היה מודע למצבו הנפשי הרעוע של המנוח. כך למשל, התברר כי חודשים ספורים לפני ההתאבדות דיווחה האלמנה לאחות בבית החולים כי המנוח "מדבר על ניסיון אובדני", וכי מספר ימים לאחר מכן, הרופאה האונקולוגית שטיפלה במנוח, המליצה לו על המשך טיפול פסיכיאטרי.

שנית, קבע, כי לא ניתן היה לדעת מראש מה יהיו תוצאות המיפוי, ולכן הממצא שהתקבל במיפוי בדבר קינון סרטן בגופו של המנוח אכן מהוות "בשורה מרה". על כן, ובהיותו מודע למצבו הנפשי הרעוע של המנוח, הפר בית החולים את חובת הזהירות שלו כלפיו. "במקרה שכזה", נאמר בפסק הדין, "ראוי לאמץ דרכים זהירות יותר למתן הבשורה למטופל".

כמו כן, ציין השופט את סעיף 18(ג) לחוק זכויות החולה, הקובע כי מטפל רשאי למנוע מידע רפואי ממטופל אם המידע עלול לגרום למטופל נזק נפשי או גופני חמור או לסכן את חייו. בפסק הדין נקבע כי היה מקום להפעיל סעיף זה ולמנוע את תוצאות המיפוי מהמנוח, וכי גם אם בחר בית החולים להעביר את המידע הרפואי למטופל, היה עליו לעשות זאת, "תוך תיווך המידע – תוצאות המיפוי – על ידי הרופא המטפל".

לבסוף, ציין השופט כי על מנת שיתקיים קשר סיבתי בין הנזק לבין ההתרשלות, אין צורך כי ההתרשלות תהיה הגורם היחידי שהשפיע על התוצאה, אלא די בכך כי מדובר ב"סיבה מהותית להתרחשותו של הנזק". במקרה זה, נאמר בפסק הדין, "התביעה הוכיחה בראיות מספיקות בכדי להטות את מאזן ההסתברויות שהסיבה המהותית להתרחשות מותו של המנוח לא היתה אחרת מאשר קבלת המכתב הנדון".

בעקבות הכרעתו במחלוקת לטובת התובעים, חייב השופט את משרד הבריאות לפצות אותם בסך של 250 אלף שקלים על כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים ובסך של 320 אלף שקלים על הפסדי הכנסה. כמו כן, נפסקו לתובעים פיצויים בסך 100 אלף שקלים על "אובדן שירותי אב ובעל" ו-10,000 שקלים פיצויים על הוצאות קבורה. בנוסף, נפסקו לאלמנה פיצויים בסך 20 אלף שקלים בעבור הוצאות טיפול נפשי שנזקקה לו עקב האירוע הטרגי.

[ת"א (ת"א) 11123-06-11]

תגובות

7 תגובות

  • 23 ביוני 2017 בשעה 7:11

    כל הכבוד לשופט. עם כל הצער שלי על המשפחה, יש צדק. הגיע הזמן לדפוק את המערכת הזאת שנקראת משרד הבריאות.

  • 10 ביולי 2017 בשעה 14:08

    מי שלומד על חוסר חמלה וחי מחונך במדינה שמוסר וחלה רחוקים ממנה יכול להגיע למצב ששולח גזר דין מוות במכתב.
    קהות החושים וחוסר ההתחשבות האנושית הבסיסית הם החומר ממנו נשלח מכתב זה.

  • 18 ביולי 2017 בשעה 9:54

    הטראגי גם שבדרך כלל לדואר ישראל לוקח שבועות להעביר מכתב ליעדו ודווקא הפעם הגיע מהר

  • 19 ביולי 2017 בשעה 15:30

    כל אלה שמרוצים מהפסיקה, וסכום הפיצויים, תבינו זה לא ממש משרד הבריאות משלם, זה אני ואתם משלמים, מאפה אתם חושבים שמגיע הכסף למשרד הבריאות, זה מהמיסים שאנחנו משלמים…. זה 700,000 מהכיס שלי ושלכם

  • 8 באוקטובר 2017 בשעה 14:54

    איציק, גם אם זה מהמיסים שלנו חייב להרתיע. לא שולחים כזה מכתב. מדובר בחוסר חמלה מובהק. חוק זכויות החולה מדבר על כך.
    כן מגיע למשפחה לקבל לפחות פיצוי כספי.

  • 13 באוקטובר 2017 בשעה 16:06

    לסגור דחוף את בית החולים רמב"ם !!!! בזמן האחרון מופיעים המון סיפורי רשלנות רפואית בבית החולים הזה. תוסיפו לזה גם יחס מבזה לחולים ובני משפחותיהם.

  • 13 באוקטובר 2017 בשעה 16:10

    עוד משהו – הפיצויים מאוד נמוכים – זה המחיר של חיי אדם …….