רשלנות רפואית שמובילה להפלת עובר

רשלנות רפואית בהריון? מעקב רשלני או טיפול לקוי של רופא עשוי להקנות לכם פיצוי. פנו אלינו להערכת סיכוי תביעתכם.

אל בית משפט השלום בירושלים הוגשה תביעת רשלנות רפואית כנגד קופת חולים ורופא גניקולוג מטעמה. על פי תיאור השתלשלות האירועים בכתב התביעה עולה כי התובעת הגיעה למרפאתו של הרופא הנתבע כעשרה חודשים לאחר שילדה את ילדה הרביעי וביקשה ממנו כי יתקין לה התקן תוך רחמי אשר ישמש כאמצעי מניעה. הרופא נענה לבקשתה והחדיר את ההתקן לריחמה. דע עקא, כשלושה שבועות לאחר מכן גילתה התובעת כי היא בשבוע העשירי להריונה, כלומר, העובר היה בריחמה עת התקין לה הרופא את אמצעי המניעה.
לאור העובדה שהתפתחות הריון עם התקן תוך רחמי הינה רוויית סכנות לאם ולעובר, החליטה התובעת, בעצת רופאיה, להפסיק את ההריון באמצעות ניתוח גרידה. לאור מסכת האירועים המפורטת לעיל הוגשה על ידי התובעת תביעת רשלנות רפואית, במסגרתה נטען כי הרופא התרשל בעצם החדרת ההתקן למטופלת שנמצאת בשלבי הריון ראשוניים.
בית המשפט בוחן את הפרקטיקה הרפואית המקובלת בנסיבות העניין וקובע כי הייתה מוטלת על הרופא המטפל חובה להפנות את התובעת לביצוע בדיקות דם, על מנת לבחון האם היא נמצאת בהריון. למרות זאת, הרופא הנתבע כלל לא ביצע במטופלת בדיקה גניקולוגית בטרם החדיר לה את ההתקן, קל וחומר שלא הפנה אותה לבדיקות הדם, כאמור לעיל. בפועלו כך סטה הגניקולוג מחובת הזהירות המוטלת עליו והתנהלותו, כך נפסק, מהווה רשלנות רפואית.
לא זו אף זו, בית המשפט אף מוצא רשלנות רפואית בכך שהגניקולוג לא החתים את המטופלת על טופס הסכמה מדעת לפני החדרת ההתקן. חובה זו מוטלת על הרופא בכל התקנת התקן ואין כל חשיבות לעובדה שבעבר הותקנו למטופלת התקנים בשלושה מקרים שונים. אם לא די באמור לעיל, הרי שנמצאה סטייה מהנהלים גם באופן שבו תועד הטיפול הרפואי בתובעת. ודוק, בית המשפט גילה כי קיימת אי התאמה בין העדויות שנפרסו בפניו לגיליון הרפואי של התובעת והסיק כי חוסר ההתאמה נובע מרישום רפואי לקוי, אשר גם הוא פועל לרעת הרופא ומוביל למסקנה כי יש להעדיף את גירסתה של התובעת ובהמשך לכך להטיל על הנתבע את האחריות לנזקיה.

הנתבע טוען לניתוק קשר סיבתי בין רשלנות רפואית בהתקנת ההתקן לבין ההפלה היות ולדידו ניתן היה להמשיך בהריון ללא כל סכנה, אולם התובעת ביכרה להפיל את העובר משיקוליה האישיים. בית המשפט דוחה את הטענה האמורה ופוסק כי הימצאותו של התקן תוך רחמי בזמן ההריון הינו דבר מסוכן שמהווה עילה מוצדקת להפסקת הריון.
באשר לאחריותה של קופת החולים, הרי שהרופא הנתבע עבד אצלה ועל כן כמעסיקתו היא נושאת באחריות למעשיו הרשלניים. לעניין נזקיה של התובעת נקבע כי הפסקת הריון כרוכה בקשיים מוסריים רבים ובנסיבות תביעת רשלנות רפואית דנן יש להתייחס אף לעובדה שהתובעת הגיעה לגניקולוג מלכתחילה משום שלא רצתה להיכנס להריון. לאור זאת מעמיד בית המשפט את הפיצוי המגיע לתובעת בגין הכאב והסבל שחוותה על הסך של מאה אלף שקלים. סך כל הפיצוי שנספק לזכותה עומד על כמאה ושלושים אלף שקלים, הכוללים גם את ההוצאות שהוציאה במהלך ניהול ההליכים המשפטיים כנגד הנתבעים.
ת.א 1840/07