זיהום ברחם במהלך ההריון

סיכונים רבים לאם ולעובר טמונים בזיהום שנוצר ברחם האם במהלך הריון. באילו נסיבות היווצרות זיהום כזה או אופן הטיפול בו יצדיקו הגשת תביעה?

מעקב הריון

פגיעה בעובר עד כדי נכות ומוות, הפלות ולידות מוקדמות הן בין הסיכונים הטמונים בזיהום שנוצר ברחם האם בעת ההריון. למעשה, זיהומים ברחם הם בין הגורמים העיקריים ללידות מוקדמות, שכרוכות כשלעצמן בסיכון גבוה לסיבוכים (ראו מאמר באתר: אחריות הצוות המיילד בעקבות סיבוכי פגות). כמו כן, זיהומים כאלה מסכנים את בריאות האם ואת חייה.

זיהום תוך-רחמי בהריון נוצר עקב חדירת חיידקים או נגיפים לשק השפיר ברחם, המכיל את העובר ואת מי השפיר. במקרה כזה, מצבה הגופני של האם עלול להידרדר וגם העובר עלול להידבק בגורם המזהם, והתפתחותו ובריאותו עלולים להיפגע באופן חמור. בין השאר, עלול העובר לסבול ממומים במערכת העצבים, משיתוק מוחין, מעיוורון, מחירשות, מבעיות עור מפגיעה בתפקוד הכבד וממחלות שונות. נוסף על כך, זיהום ברחם עלול לגרום להתכווצויות ברחם שיובילו ללידה מוקדמת ולפגות.

אין חולק, על כן, כי יש חשיבות מכרעת לאבחון זיהום ברחם בהקדם ולטיפול נכון בו, וכי ליקויים באבחון או בטיפול יהוו בסיס לתביעת רשלנות רפואית, במידה שנגרם נזק לאם או לעובר. עם זאת, בתביעה כזו צריך יהיה להוכיח לא רק כי נוצר זיהום ברחם וכי הזיהום לא טופל כהלכה, אלא גם כי אכן יש קשר סיבתי בין הזיהום והתרשלות הצוות הרפואי לבין הנזק שבעבורו נדרש פיצוי.

זיהום ברחם בהריון: גורמים, תסמינים וטיפול

אומנם שק השפיר הוא שלם ועשוי מקרומים שאמורים לשמור על סטריליות של מי השפיר, אך לעיתים בכל זאת חודרים אליו גורמים מזהמים. הדבר עלול להתרחש אם כתוצאה מנדידת חיידק או נגיף לרחם דרך הנרתיק או חלל הבטן, אם כתוצאה מהידבקות האם בחיידק או נגיף שנמצא בדמה ועובר לרחם דרך השליה, אם כתוצאה מביצוע פעולה פולשנית ברחם, כמו דיקור מי שפיר או נטילת דגימת סיסי שליה, ואם כתוצאה מירידת מי שפיר שחושפת את שק השפיר לזיהומים.

בין הגורמים המזהמים שעלולים לחדור לרחם, ניתן למנות חיידקים שנוטים להימצא במזון, כגון חיידק הליסטריה, חיידקים שנוטים להימצא בדרכי השתן כגון סטפילוקוק ו- E. coli וכן מספר נגיפים, שביניהם הרפס סימלפקס, טוקסופלזמה ו-CMV. האחרון נחשב לגורם שכיח במיוחד לזיהומים ברחם.

חשד לזיהום תוך רחמי אמור להתעורר, בין השאר, עם הופעת אחד או יותר מהתסמינים הבאים: התפתחות חום אצל האם, רגישות וכאבים בבטן, הפרשות בעלות ריח רע, הקאות, דופק מהר של האם והעובר וכן ירידת מים מוקדמת וצירים מוקדמים. בדיקות דם, שתן ותרבית שנערכות לאם עשויות לאשש חשד לזיהום, ולעיתים, אך לא תמיד, ניתן לאתר זיהום בבדיקת מעבדה של דגימת מי השפיר. עם זאת, גם כאשר מתגלה זיהום ברחם, לא תמיד ניתן לדעת אם העובר נדבק בזיהום.

אם מאובחן זיהום חיידקי ברחם, ייתכן כי יינתנו תרופות אנטיביוטיות לאישה ההרה, ואם מדובר בזיהום נגיפי, ייתכן שתטופל בתרופות מסוג אחר, במטרה להפסיק את הזיהום ולהפחית את הסיכון להדבקת העובר. לעיתים, למשל כאשר מדובר בזיהום מהרפס, יישקלו הקדמה של הלידה וביצוע ניתוח קיסרי, כדי למנוע סיבוכים אפשריים ולהפחית את הסיכון להדבקת העובר. כאשר יש חשד או וודאות שהעובר נדבק בזיהום שעלול לגרום לו למומים, ייתכן כי תישקל הפסקת הריון. כמו כן, לעיתים יינתן טיפול תרופתי ליילוד מייד לאחר הלידה, אם ידוע או קיים חשד שנדבק בזיהום.

נזק מוחי ליילוד עקב זיהום ברחם שלא טופל

התרשלות במקרי זיהום ברחם בהריון עשויה להתבטא בהשתהות בטיפול, בהתאמת טיפול לקוי לזיהום ואף בהימנעות מיידוע ההורים על החשד לזיהום ועל השלכותיו האפשריות כדי לאפשר להם לשקול הפסקת הריון. כמו כן, ייתכנו מקרים שבהם הרופאים יתעלמו מתסמינים המעידים על זיהום, כפי שעולה תביעה מסוימת שהגיעה עד בית המשפט העליון (ע"א 4641/94).

במקרה הנדון, אישה בהריון מתקדם הוחזקה בבית יולדות בשמירת הריון עקב דימומים שסבלה מהם. במהלך אשפוזה, החלה לסבול מחום ובהמשך גם מהפרשה בעלת ריח רע מהנרתיק. כמו כן התגלתה אצלה בשתן ירידה ברמת הורמון האסטריול, אשר עשויה להעיד על ירידה בתפקוד העובר והשליה. לאחר שאובחן גם דופק עוברי מהיר, נלקחה האישה לניתוח קיסרי שבו נולד בנה. בפתיחת הרחם נמצאה בו כמות קטנה של נוזל מוגלתי. כעבור מספר חודשים הסתבר כי בנה של האישה סובל מנזק מוחי שגרם לו, בין השאר, לפיגור שכלי.

בית המשפט קיבל את טענת ההורים כי האם סבלה כבר לפני הלידה מזיהום ברחם, וכי למרות שניתן היה לגלות זאת מבעוד מועד, הדלקת התגלתה רק לאחר הלידה בשל מחדלי הצוות שנמנע מבירור כנדרש לנוכח התסמינים שהופיעו אצל האם. נקבע גם כי העובר נדבק בזיהום וכי הזיהום גרם לו לנזק מוחי. נזק זה, נפסק, היה נמנע לו הניתוח הקיסרי היה מתבצע מוקדם יותר בשל החשד לדלקת. לפיכך, חויבו הנתבעים לפצות את התובעים.

לעומת זאת, בתביעה אחרת, דחה בית המשפט טענת הורים לקשר סיבתי בין נזק מוחי לזיהום ברחם שלא טופל כראוי (ראו תא (ב"ש) 7264/06 וכן: פגיעה בחומר הלבן במוח אצל עוברים ויילודים). במקרה זה, נשאה האם ברחמה תאומים, אך לאחר לידה מוקדמת שעברה, אחד התאומים נולד מת, בעוד אצל השני התגלו פגמים מוחיים קשים. התובעים טענו כי עקב דליפת מי שפיר, נוצר אצל האם זיהום שלא אובחן ולא טופל באנטיביוטיקה וייחסו את הפגיעה המוחית בבנם להתרשלות הצוות הרפואי בטיפול בזיהום, אך בית המשפט קבע, כי נראה שהפגיעה נובעת מתסמונת גנטית.

מנגד, קבע בית המשפט כי בית החולים התרשל בכך ששחרר את האם לביתה טרם הלידה למרות שבפועל סבלה, ככל הנראה, מירידת מים ומדליפת מי שפיר, ועל בסיס זה ייחס לבית החולים אחריות למות התאום השני.

זיהום ברחם בהריון בעקבות התערבות פולשנית

כאמור, זיהום ברחם בעת ההריון עלול להיווצר גם כתוצאה מבדיקה פולשנית או התערבות פולשנית אחרת, כגון ניתוח. ניתן לצפות, כי הצוות הרפואי יגלה זהירות יתרה במקרים שבהם נעשתה התערבות כזו, וייערך להתממשות תרחיש של זיהום, אך לא תמיד כך קורה בפועל, כפי שממחיש מקרה שנדון בבית המשפט המחוזי בירושלים (תא (י-ם) 8290/06).

התובעת בתיק עברה כריתה בצוואר הרחם לפני הריונה, בשל מחלה ממארת, ולכן בתחילת ההריון עברה תפירה של צוואר הרחם, למניעת הפלה ולידה מוקדמת. בשבוע ה-24 להריון אושפזה בבית החולים עקב דימומים והתכווצויות ברחם, ואובחן קרע באזור התפר. עם זאת, התפר לא הוצא והתובעת טופלה בתרופות. רק בשבוע ה-33 להריונה, לאחר ירידת מים ולאחר שהתפתח אצלה חום והתגברו ההתכווצויות הרחמיות, הוחלט להוציא את התפר. היה זה למחרת אשפוזה. כעבור יום נולדה בתה כפגה במשקל 1.7 ק"ג, והתברר כי היא סובלת מדלקת קרום המוח, שנגרמה מזיהום של חיידק E coli, שזוהה בצוואר הרחם של האם. הדלקת גרמה לפגיעה מוחית קשה וצמיתה בילדה.

לאחר שבחן את חוות הדעת של המומחים הרפואיים בתיק, קבע בית המשפט כי היו לרופאים די אינדיקציות המצביעות על זיהום ברחם התובעת, ולו בשל גורמי הסיכון המיוחדים הנובעים מהרקע הרפואי שלה. לכן היה עליהם להוציא את התפר ולבצע לידה בהקדם או לחלופין להוציא את התפר ולתת לתובעת טיפול אנטיביוטי נרחב ואינטנסיבי יותר. משלא פעלו כך, יש לייחס להם התרשלות.

לאחר שמצא קשר סיבתי בין התרשלות הרופאים לבין הידבקות הילדה בזיהום, פסק בית המשפט כי בית החולים הדסה אחראי לנזקי התובעים והורה על המשך הדיון בתיק לגבי גובה הפיצוי.