האם חובה להמליץ על נטילת חומצה פולית בהריון?

חומצה פולית ממלאת תפקיד חשוב בשמירה על התפתחות תקינה של עוברים, ולכן לאישה שלא הומלץ לה ליטול חומצת פולית במהלך ההריון עשויה להיות עילת תביעה.

חומצה פולית בהריון

חומצה פולית, או ויטמין B9, היא ויטמין המצוי בגופנו ומגיע לגוף ממזונות שאנו צורכים. הוויטמין חיוני לצורך יצירת תאים חדשים בגוף ולתפקודם התקין וכן מפחית את הסיכון לחלות בסוגי סרטן מסוימים, במחלות לב וכלי דם ובדמנציה ובמחלות נוספות.

לצד זה, לחומצה פולית תפקיד מכריע בהתפתחות התקינה של מערכת העצבים של העובר ובמניעת היווצרות מומים אצל עוברים. מחסור בחומצה פולית אצל האם מגדיל משמעותית את הסיכון לפגיעה בעובר, ולכן חיוני שנשים הרות ישמרו על רמה מספקת של הוויטמין בגופן. בייחוד חשוב להקפיד על כך בשלושת חודשי ההריון הראשונים, שבהם מערכת המעצבים של העובר מתפתחת באופן מואץ.

כיום מוסכם כי כדי להבטיח רמה מספקת של חומצה פולית בגוף בהיריון, יש ליטול תוסף חיצוני של הוויטמין, ומשרד הבריאות אף הוציא הנחיה בעניין. לפי ההנחיה, מומלץ לנשים ליטול תוסף חומצה פולית במינון של 400 מיקרוגרם ליום לאורך כל תקופת פוריותן, למקרה שייכנסו להריון, וחשוב במיוחד לעשות זאת בשלושת החודשים שלפני ההריון ובשלושת חודשי ההריון הראשונים. לנוכח זאת, רופאים נוהגים כיום להנחות נשים הרות וכאלה שמתכננות הריון ליטול תוסף חומצה פולית.

האם חריגה ממדיניות זו היא בגדר התרשלות והאם יש מקום להגשת תביעה כאשר נוצרו מומים בעובר שלא הומלץ לאמו ליטול חומצה פולית? בהחלט כן, אך בכפוף לכך שמתקיימים כל התנאים המקימים עילת רשלנות רפואית.

הנחיה ליטול חומצה פולית כחלק ממעקב הריון תקין

רשלנות רפואית בהריון ובלידה עשויה להתבטא לא רק בביצוע הליך רפואי כלשהו בצורה לא תקינה וגם לא רק במחדלים בזיהוי מומים אצל עוברים. למעשה, כל מחדל או חריגה מסטנדרט רפואי סביר במסגרת מעקב ההריון עלולים לגרום נזק לאם או לעובר או לשניהם גם יחד, ובמקרה כזה עשויים הגורמים הרפואיים המעורבים לשאת באחריות לנזק שנגרם (ראו מאמר: כשלים במעקב הריון: מקרים המחייבים בחינה משפטית).

מה כולל מעקב הריון תקין? למשל, מעקב אחר התפתחות העובר באמצעות אולטרסאונד או למשל, עריכת בדיקות דם ושתן חיוניות לנשים הרות כדי לאתר בעיות רפואיות אפשריות אצלן או אצל העובר (ראו מאמר: בדיקות דם ושתן בהריון: הטעויות שיעלו לכם ביוקר). בדומה לכך, גם הנחיה ליטול תרופות חיוניות ותוספי ויטמינים היא רכיב חיוני במעקב ההריון, ובכלל זה ההנחיה ליטול תוסף חומצה פולית. זוהי מסקנה מתבקשת לאור העובדה שמזה זמן כבר קיים בידי רופאים מספיק ידע, המצביע בבירור על הקשר בין מחסור בחומצה פולית אצל נשים הרות לבין מומים בעובר.

כך, מחקרים מראים כי נטילת תוסף חומצה פולית בסמוך להריון ובשליש הראשון להריון מפחיתה בעשרות אחוזים את הסיכון להיווצרות מומחים במוח ובעמוד השדרה של עוברים, כדוגמת מום בשם אננצפלוס, שפוגע בהתפתחות המוח והגולגולת וגורם למות העובר או למות היילוד אחרי הלידה, וכן מום בשם ספינה ביפידה, המתבטא בפגיעה בעמוד השדרה ובשיתוק בגפיים. כמו כן, קיימות עדויות לכך שהקפדה על רמה מספקת של חומצה פולית בהריון עשויה למנוע מומים בלב ומומים נוספים.

לכן, אם הרופא המלווה את ההריון לא המליץ לאישה ההרה ליטול חומצה פולית או אם ידע על כוונת אישה להיכנס להריון ולא המליץ לה על נטילת התוסף, יש לראות בכך כשל במעקב הריון והתרשלות. עם זאת, יהיה מקום להגשת תביעה בנסיבות כאלה, רק אם אכן התגלו מומים בעובר ורק אם ניתן יהיה להוכיח שיש קשר סיבתי בין המומים לבין מחסור בחומצה פולית בגוף האם.

תביעות שהוגשו

תינוק נולד נכה, כי לא הומלץ לאמו ליטול חומצה פולית בעת הריונה: כך נטען בתביעת רשלנות רפואית שהוגשה לאחרונה וזכתה לפרסום.

לפי הפרסומים, התובעים, זוג הורים לילד בן 13 הסובל מנכות קשה וצמיתה, מייחסים את נכותו של בנם לכך שהאם סבלה ממחסור בחומצה פולית במהלך ההריון ולכך שרופאי קופת חולים מאוחדת, שם טופלה, לא הנחו אותה בשום שלב לפני ההריון ובמהלכו ליטול חומצה פולית, וזאת בניגוד להנחיות משרד הבריאות. לטענת התובעים, מחדל הרופאים חמור במיוחד, מאחר שלאם לא היה ידע בנושא שכן היה זה הריונה הראשון ולכן חלה על הרופאים חובה מוגברת ליידע אותה בדבר חשיבות נטילת חומצה פולית לצורך מניעת מומים בעובר.

תביעה זו, שטרם הוכרעה, מעלה באופן חזיתי את שאלת המשמעות המשפטית של הימנעות מהמלצה על נטילת חומצה פולית בהריון, אך שאלה זו טרם זכתה להתייחסות משמעותית בפסיקה. עם זאת, מפסיקה אחרת ניתן ללמוד כי בית המשפט בהחלט עשוי לראות בחומרה למחדלים במעקב הריון. כך לדוגמה, קבע בית המשפט העליון, כי רופאיה של אישה הרה התרשלו בכך שלא ייחסו חשיבות מספקת לתוצאות בדיקת שתן שנערכה לה וכך לא אבחנו אצלה רעלת הריון. לכן, נפסק, עליהם לשאת באחריות למות העובר בשל היפרדות שלייה שנוצרה עקב הרעלת (ע"א 9238/02).

קשר סיבתי לנזק: לא מובן מאליו

מסקנה נוספת שעולה מן הפסיקה נוגעת דווקא לאחריותן של הנשים עצמן בכל הנוגע לנטילת חומצה פולית בעת הריונן. הסוגיה עלתה, למשל, בתביעה שנדונה בבית המשפט המחוזי בלוד (תא (מרכז 29322-10-10), אשר הגישו הורים לילד שנולד עם תסמונת ניוון שרירים בשם SMA (ראו מאמר: אבחון תסמונת SMA לפני ובמהלך ההריון) ונפטר עקב כך.

התובעים טענו כי הרופאים שליוו את ההריון אחראים לתוצאה הטרגית, כיוון שלא הפנו את האם לבדיקות גנטיות שהיו מעוררות חשד לתסמונת אצל העובר ומובילות להפסקת ההריון. עם זאת, בית המשפט סבר כי ניתן לאם ייעוץ גנטי הולם ודחה את התביעה, ובשולי הדברים, אף זקף לחובתה את העובדה שלא נטלה חומצה פולית בעת ההריון, בניגוד להנחיות הרופאים. מכך הסיק כי ייתכן שהאם כלל לא הייתה מבצעת בדיקות גנטיות שהייתה מופנית אליהם, וראה זאת כנתון אשר היה מחליש את הקשר הסיבתי בין התרשלות הרופאים, לו הייתה כזאת, לבין הנזק נשוא התביעה.

אין זה מספיק, אם כך, להוכיח שהאם לא נטלה חומצה פולית במהלך ההיריון, כדי לבסס תביעת רשלנות רפואית, אלא יש להוכיח כי אכן לא קיבלה הנחיות מתאימות מרופאיה. כמו כן, ייתכן שהתרשלות האם במילוי אחר הנחיות אחרות של הרופאים, תיזקף לחובתה ותחליש את טענתה לקשר סיבתי בין מחדלי הרופאים לבין הנזק שנגרם לה.

בדומה לכך, הטענה לקשר סיבתי בין מחדלים בהנחיות הרופאים לבין הנזק תיחלש, אם ייווצר ספק בדבר נכונות ההורים להפסיק את ההריון גם לו היו יודעים על קיומם של מומים אצל העובר.

מכאן נובע, שיש חשיבות רבה לקבלת ייעוץ משפטי מתאים לפני הגשת תביעה, אצל עו"ד העוסק ברשלנות רפואית, שיבחן לעומק את פרטי המקרה ויחווה דעתו באשר לסיכויי התביעה.