שליית פתח מתרחשת כאשר השליה מכסה בצורה חלקית או מלאה את הפתח הפנימי של צוואר הרחם. מצב זה עלול לגרום לדימום במהלך ההיריון או הלידה, ללידה מוקדמת, ניתוח קיסרי, ובמקרים נדירים אף לכריתת הרחם לאחר הלידה.
אין חולק כי לידה והיריון הם אירועים מופלאים. עם זאת, מדובר בתשעה חודשים של רכבת הרים עם שלל סיבוכים אפשריים. אחד הסיבוכים האפשריים הוא שליית פתח, סיבוך המחייב מעקב רציף ולעיתים לידה מוקדמת באמצעות ניתוח קיסרי. מהי שליית פתח, מהם הסיבוכים האפשריים, כיצד מטפלים בה וכיצד יכולה לבוא לידי ביטוי רשלנות רפואית בעניינה? על כך במאמר הבא.
מהי שליית פתח?
לשליה תפקידים רבים וחשובים במהלך ההיריון. היא אחראית להעברת חמצן ומזון מהאם אל העובר, מייצרת הורמונים החשובים להתפתחות התינוק, מספקת לו הגנה מזיהומים שונים ועוד. השליה מצויה בדרך כלל בצידי הרחם או בחלקו העליון. בחלק קטן מההריונות (0.28%-1.5%) השליה נמצאת בחלקו התחתון של הרחם ומכסה בצורה חלקית או מלאה את הפתח של צוואר הרחם דרכו אמור העובר לצאת בעת לידה נרתיקית. לתופעה הרפואית ישנן חמש דרגות חומרה, בהתאם למיקומה וגודלה של שליית הפתח.
לרוב, שליית פתח מאובחנת על-ידי בדיקות האולטרסאונד השגרתיות המבוצעות במהלך ההיריון או בשל תסמינים, כגון דימום. במקרה הצורך, ולשם אבחון יסודי יותר, ניתן לבצע גם בדיקת אולטרסאונד וגינלית.
לא ידוע מהי הסיבה המדויקת להיווצרותה של שליית פתח, אולם ישנם מספר גורמי סיכון אצל האישה אשר עשויים להעלות את שכיחותה. אלו כוללים: גיל מתקדם, עישון, היסטוריה של הפלות, מספר רב של הריונות, היסטוריה של ניתוחים קיסריים, הריונות מרובי עוברים ועוד.
מהם הסיכונים בשליית פתח?
שליית פתח עשויה להיות כרוכה במספר סיכונים, הן לאישה והן לעובר. הסיכון העיקרי לאישה הוא בדימום במהלך ההיריון והלידה. דימום קשה עלול להביא לסיבוכים שונים ובכללם תסחיף דם, אנמיה, זיהומים, ובמקרים קיצוניים אף עלול להוביל לכריתת הרחם.
סיכונים נוספים הנלווים לשליית פתח הם: מחסור בחמצן ומזון לעובר, לידה מוקדמת והצורך לבצע ניתוח קיסרי. שליית פתח מלאה מצריכה לרוב יילוד באמצעות ניתוח קיסרי סביב השבוע ה- 37-36 להיריון. ככלל, שליה שהקצה שלה מרוחק פחות מ־ 1 ס"מ מהפתח הפנימי של צוואר הרחם מחייבת ניתוח קיסרי, כאשר במרחק הגדול מ־ 2 ס"מ ניתן לבצע לידה רגילה. במקרים בהם הטווח הוא בין סנטימטר אחד לשניים, יש צורך בהערכה פרטנית בהתאם לנסיבות.
במידה ששליית הפתח התגלתה עד לאמצע השליש הראשון של ההיריון והיא מגיעה לצוואר הרחם אך לא מכסה אותו, מדובר לרוב בתופעה חולפת המחייבת מעקב בלבד. עם זאת, במידה וקיימים דימומים, על האישה להימנע ממאמצים, ביצוע בדיקות וגינליות וקיום יחסי מין. יצוין, כי שליית פתח היא אחת הסיבות הנפוצות לשמירת היריון.
מהו הטיפול בשליית פתח?
ברוב המקרים, הבעיה הכרוכה בשליית פתח, המאובחנת בשלב מוקדם של ההיריון, נפתרת מעצמה בהמשך ההיריון עם נדידת השליה.
עם זאת, במידה שאישה הנמצאת בשלב מתקדם של ההיריון מגיעה לבית החולים עם דימום בשל שליית פתח, על הצוות הרפואי להתייחס לעניין במלוא הרצינות. ראשית, יש להעריך את כמות הדימום באמצעות בדיקת רמת ההמוגלובין ולתת לאישה מנות דם במידה שמדובר בדימום משמעותי. במקביל, ובהתחשב בגורמים כגון שבוע ההיריון, מיקום השליה, מידת החסימה, בריאות האישה והעובר ועוד, על הרופאים לשקול האם יש לבצע לידה מוקדמת.
מהי רשלנות רפואית באבחון וטיפול בשליית פתח?
למרות שמדובר במצב נדיר יחסית, שליית פתח יכולה להיות, כאמור, מסוכנת ולהביא לסיבוכים קשים. על כן, במידה שהרופא המטפל לא אבחן את שליית הפתח או לא עקב אחרי ההיריון כנדרש, הוא עשוי להיות אחראי ברשלנות רפואית. כמובן שגם טיפול שגוי או אי טיפול כלל מהווים רשלנות רפואית. בכלל זה, בחירה שגויה בלידה נרתיקית במקום קיסרית, או ההפך, עלולה להוות רשלנות רפואית. כמו כן, היווצרות מצב של דימום בלתי נשלט, המחייב כריתה של הרחם, עשויה להוות רשלנות רפואית במקרים המתאימים.
הרופאים המתינו עם הלידה הקיסרית למרות שליית פתח חמורה
במקרה זה היה מדובר ביולדת שהגיעה בשבוע ה- 34 לבית חולים הקריה בתל אביב. היא אובחנה עם שליית פתח ודימום, אולם לאור הרצון בבשלות העובר הוחלט להמתין עם הלידה. ההחלטה הובילה בסופו של דבר ללידת ילד בעל פיגור שכלי חמור.
בית המשפט המחוזי קיבל את תביעת הרשלנות הרפואית שהגישו ההורים וקבע, כי היה מקום להקדים את הניתוח הקיסרי לכל הפחות ביומיים, וכי לא היה טעם להמשיך עוד את ההיריון. על פי בית המשפט, לו היה הניתוח הקיסרי מבוצע מוקדם יותר, כפי שצריך היה לבצעו, סביר להניח שהנזק שנגרם לא היה נגרם (ת"א (תל אביב) 2706/04, ע"א 4651/94).
הרופאים ביצעו הפלה בשיטה הנפוצה כאשר האישה במצב של שליית פתח
האישה אושפזה בבית החולים בשבוע ה- 18 להיריון לצורך ביצוע הפלה מתוכננת, בשל מות העובר שברחמה. ההפלה בוצעה בשיטה המקובלת– שיטת לאודון. בשיטה זו מחדירים אל צוואר הרחם קטטר עם בלון ומזליפים פיטוצין במינון עולה על מנת לגרום לצירים ולזרז את פליטת העובר. למרבה הצער, עקב היות האישה במצב של שליית פתח, ההפלה גרמה לדימום רב שחייב את כריתת הרחם.
בית המשפט העליון קבע, כי לאור קיומה של שליית הפתח, רופאי בית החולים התרשלו בכך שלא שקלו שיטות הפלה חלופיות. בית המשפט הוסיף, כי בהתאם לחוות הדעת הרפואיות שהוגשו, ניתן היה, אולי, לעשות שימוש גם בשיטת לאודון במקרה הנדון, אולם היה צורך בבקרה והשגחה צמודה של רופא מומחה, דבר שלא התרחש במקרה זה (ע"א 1069/96).
מומלץ להתייעץ עם עורך דין
במידה והצוות הרפואי בעניינכם לא אבחן נכון מצב של שליית פתח או לא טיפל בה כהלכה, מומלץ מאוד לפנות לעורך דין בעל ניסיון בתחום הרשלנות הרפואית. עורך הדין יוכל לבחון את נסיבות המקרה ולייעץ האם התרחשה רשלנות רפואית. במידת הצורך, יוכל עורך הדין לסייע בקבלת המסמכים הרפואיים הרלוונטיים ובהחלטה האם כדאי להגיש תביעה בגין רשלנות רפואית.