מצוקה עוברית

כתבה מעניינת הממחישה מהי מצוקה עוברית ומביאה דוגמא מהפסיקה למקרה של תביעה שהתקבלה. מידע חיוני וחשוב.

כיצד מתרחשת תופעה זו?

מצוקה עוברית היא תופעה המתרחשת במהלך ההריון או הלידה, במסגרתה נפגמת אספקת החמצן של העובר. ניתן לאבחן שהעובר אינו מקבל מספיק חמצן באמצעות מוניטור עוברי, אשר עוקב אחרי קצב ליבו של העובר (כאשר ירידת הקצב אמורה לעלות את החשד) או על ידי דגימת דם הנלקחת מקרקפת העובר, במסגרתה בודקים את רמת החומציות בדמו.

כאשר במהלך הלידה מאבחנים הרופאים כי העובר סובל ממצוקה עוברית, הטיפול השכיח ביותר הוא הזרמת תוספת חמצן ליולדת, תוך שינוי התנוחה בה היא נמצאת.

במידה וטיפול זה לא משפר את מצבו של העובר, יש לחלצו באופן דחוף על ידי לידה מכשירנית (למשל, לידת מלקחיים או לידת ואקום). כאשר חילוץ העובר בלידה מכשירנית אינו מתאפשר ו/או לוקח זמן רב, על הצוות הרפואי ליילד את היולדת בניתוח קיסרי על מנת למנוע מהעובר נזקים מוחיים חמורים, כתוצאה מחוסר אספקת חמצן.

שלב הערעור לבית המשפט

בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, קיבל ערעור על פסק דינו של בית משפט המחוזי בבאר שבע, אשר דחה תביעת רשלנות רפואית בלידה שהוגשה על ידי התובעים בעקבות מצוקה עוברית, כמפורט להלן. השתלשלות האירועים החלה כאשר הרתה היולדת לאחר שלוש וחצי שנים של טיפולי פוריות.

ההריון התנהל באופן תקין עד לשבוע השלושים ושלוש, עת אושפזה היולדת בבית החולים בעקבות ירידת מים. הלידה ארכה שעות ארוכות, במהלכן עקב הצוות הרפואי אחר דופק העובר. בשל הלידה האיטית, הוזרקו לאם חומרים שנועדו להקל על כאביה ולזרז את הליך הלידה על ידי גירוי הפעילות הרחמית.

בעקבות ההזרקות האמורות חלה האטה בקצב ליבו של העובר, אשר הביאה את הצוות הרפואי למסקנה כי יש לחלצו בניתוח קיסרי.

דע עקא, בשל התכווצות הרחם, הצליחו הרופאים לחלץ תחילה רק את ראש העובר, כאשר גופו נשאר כלוא ברחם. לבסוף, לאחר ניסיונות נוספים חולץ העובר כשהוא סובל ממצב של שיתוק מוחין, פיגור שכלי ומגבלות מוטוריות רבות.

תביעת רשלנות רפואית בלידה הוגשה על ידי הניזוק והוריו, עת מלאו לניזוק עשרים ואחת שנים. בית המשפט המחוזי דחה, כאמור, את התביעה בהסתמך על הקביעה כי לא מתקיים קשר סיבתי בין המצוקה העוברית ממנה סבל במהלך הלידה לבין הנזקים מהם הוא סובל כיום, היות ועל פי הראיות שנפרסו בפניו סביר יותר להניח שמדובר בנזקים גנטיים מולדים. עוד דחה בית משפט קמא את בקשת התובעים לפיה יש להפוך את נטל הראייה היות ובית החולים לא הצליח לאתר את סרט המוניטור שהיה אמור לתעד את הלידה.

בית המשפט העליון הפך את החלטות הערכאה המבררת וקבע כי יש לקבל את התביעה דנן. כך, ערכאת הערעור פסקה כי ניתן לראות רשלנות רפואית בלידה בעצם הזרקת היתר של החומר לזירוז הלידה שניתן ליולדת. עוד נקבע כי בשל היעדר תיעוד מדויק אודות קצב ליבו של העובר במהלך הלידה, בעקבות היעלמותו של סרט המוניטור, יש להעביר את נטל השכנוע לבית החולים הנתבע.

לסיום, פוסק בית המשפט כי יש להחזיר את התיק לבית משפט קמא, אשר ידון מחדש בשאלת הקשר הסיבתי שבין אותה רשלנות רפואית בלידה לנזקיו של הניזוק, והכול לאור הממצאים שנקבעו על ידי בית המשפט העליון, כאמור.