בטיפול באבנים בכליות לזמן תפקיד מכריע, אבחון מאוחר או טיפול לא מתאים עשויים להביא לתוצאות טרגיות של אבדן כליה ונכות לצמיתות, כמו במקרה המתואר בכתבה זו.
ישנן סיבות שונות להיווצרות אבנים בכליות, (בלועזית: נפרוליתיאזיס, Nephrolithiasis) מהן יסבול בממוצע 1 מתוך 10 בני אדם במזרח התיכון, שהאקלים החם שלו והתזונה העשירה במלחים ובירקות שמכילים מלחים מגבירים את הסיכויים למחלה. אבל בין אם מסיבות גנטיות, תזונה, מיעוט נוזלים, מחלות רקע, טיפול תרופתי או אקלים, כאשר נוצרות אבנים בכליות הסיבה לכך היא היווצרות ריכוז גבוה של מלחים בכליות שמתגבש לגבישים ואלה שוקעים בכליות או בדרכי השתן.
גודלן של אבני הכליה משתנה, במקרה של אבנים קטנות הן לרוב תופרשנה באופן טבעי מתוך הגוף באמצעות מערכת השתן, אך אבנים גדולות או קשות עשויות להביא לחסימה ולגרום למטופל לא מעט תסמינים לא נעימים החל מכאב באזור המותן, חום, בחילות והקאות, דם בשתן וללא טיפול להביא לפגיעה חמורה בתפקוד הכליות. אחרי אבחון שנעשה לרוב באמצעות דימות (רנטגן, אולטרסאונד או CT), אז הרופא מעריך את גודלן וטיבן של האבנים ובהתאם נקבע הטיפול.
כאשר האבנים קטנות ורכות יחסית מקובל לתת טיפול תומך בלבד של שתיה מרובה ומתן משככי כאבים. במקרה של אבנים גדולות שלא ניתן לפורר באופן טבעי, או שמיקומן בעייתי, יש צורך בטיפול פולשני. בעבר היה מקובל להציע טיפול בשם "ריסוק אבנים חוץ-גופי", טיפול בגלי הדף של אנרגיית קרני רנטגן המכוונות במדויק אל האבן על מנת לפוררה אותה. היום מקובלות שתי שיטות נוספות: האחת, אורטרוסקופיה המבוצעת על ידי קרן לייזר והשנייה ריסוק אבנים מלעורי שהוא ניתוח מיקרוסקופי. במקרים נדירים יש צורך בניתוח פתוח כאשר היום יש העדפה לניתוח מיקרוסקופי המסייע גם להחלמה מהירה.
האם איחור באבחון הביא לנזקים שהובילו לכריתת הכליה?
החשיבות באבחון מהיר וטיפול ממוקד ומהיר הם המפתחות להצלחת הטיפול ולחזרה מהירה לשגרה. לכן, אין זה מפליא שבתחום תביעות רשלנות רפואית בטיפול באבנים בכליות, שתי הסיבות הנפוצות ביותר הן איחור באבחון או רשלנות במתן טיפול. חשוב לציין כי לא כל טעות של הצוות הרפואית היא בהכרח רשלנות רפואית, לעיתים מתרחשות טעויות שאינן בגדר רשלנות. כבכל תביעה של רשלנות רפואית על התובע להוכיח רשלנות של הרופא, המתבטאת בסטייה מהתנהלות הרופא הסביר, קיומו של נזק וקיומו של קשר בין שניהם. מומלץ תמיד להתייעץ עם עורך דין העוסק בתחום שייבחן את המקרה לפרטיו ויעריך את המקרה לגופו.
במקרה שהגיע לבית המשפט המחוזי בירושלים, נידונה תביעתה של אישה אשר לטענתה רשלנות רפואית באבחון ובטיפול גרמו נזקים בלתי הפיכים לכלייתה השמאלית שהביאו לכריתת הכליה. מכתב התביעה עולה שלפחות במשך שנתיים סבלה התובעת מבעית כליות לא מאובחנת שצריך היה לאבחן לאור התסמינים. יתרה גם אישור בדיקת ה-CT עוכב ללא סיבה. אי לכך האבחון המאוחר, שבו התגלתה אבן גדולה בצד שמאל ליד חוליה L4, הגיע מאוחר מדי והביא לאיחור בקביעת מועד לריסוק האבן. בזמן הבדיקות המקדימות לטיפול התגלתה דלקת חמורה בכליה שלא אפשרה את הריסוק. בניסיון לשפר את מצב הכליה הוכנס אליה נקז, אלא שלאחר שבועיים אשפוז לא חל שיפור במצב הכליה והרופאים נאלצו לכרות אותה. במהלך הניתוח הכריתה הוסרה גם צלע שמאל תחתונה ונגרמו פגיעה עצבית ובקע במפשעה. השתלשלות עניינים זו הובילה את המטופלת לתבוע את קופת החולים תביעת רשלנות רפואית בגין אבחון וטיפול לקוי באבנים בכליות. ודוק, מחוות הדעת של מומחה התביעה עולה כי קיים קשר ישיר בין האבחון המאוחר ובין כריתת הכליה השמאלית שיכלה להימנע לו היתה מאותרת בזמן לאור התלונות והתסמינים.
על ארבעה סעיפי הרשלנות עמד פסק דין
בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים נקבע כי קופת החולים התרשלה ארבע פעמים. ראשית מצא בית המשפט רשלנות ברישום, מה שהביא להיפוך הנטל וקבע כי קופת החולים לא הצליחה להוכיח כי התובעת לא התלוננה בתקופה האמורה על כאבי גב וכאבי מותן, להפך – נקבע כי קופת החולים לא רק שהתרשלה במעקב הרפואי אלא גם בהעברת מידע בין רופאיה של המטופלת. בעשותם כן עברו הרופאים המטפלים על חובת הזהירות.
אחרי קבלת טענות התובעת לרשלנות, פנה בית המשפט לבחון את הקשר הסיבתי בין הרשלנות לנזק. מכיוון שבמקרה של אבנים בכליות לטיפול מהיר חשיבות מרובה ומשום שבפרקטיקה המקובלת נהוג לטפל בחסימה חלקית של השופכן תוך לא יותר מ-30 יום, אולם התובעת טופלה כעבור 4 חודשים, הרי שהצוות הרפואי סטה מכל פרוטוקול רפואי מקובל ועל כך יעיד הנזק הרב שנגרם לתובעת – אבדן הכליה.
התביעה התקבלה ונפסק פיצוי, אלא שבית המשפט ייחס לתובעת אשם תורם והפחית לה בשל כך כשליש מאחוזי הנזק שנגרם לה. לאחר הקיזוזים עמד הפיצוי שקיבלה התובעת על כ-200 אלף שקלים.
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
