רשלנות רפואית אבנים בדרכי השתן

אבנים בדרכי השתן אצל אדם מצריכים טיפול רפואי עדין ומהיר ביותר משום שהדבר עשוי לגרום לסיבוכים. עם זאת, בלא מעט מהמקרים עשוי הטיפול הניתן לחולה (או שלא ניתן…) לגרום לנזק. במסגרת כתבה זו נסקור את עיקר הטעמים לגרימת הנזק ואף נמחיש את הנושא באמצעות דוגמה מהפסיקה. קריאה מהנה.

נפרוליתיאזיס הינה מחלה המאופיינת בהימצאותן של אבנים בדרכי השתן ובכליות. הגורם העיקרי לתופעה האמורה הינו ריכוז גבוה של מלחים בשתן, אשר גורם ליצירת אותן אבנים. גודלן של האבנים אינו קבוע, כך שבמידה ומדובר באבן בעלת מימדים קטנים, אופן הוצאתה מגוף החולה יהיה באופן טבעי דרך מערכת השתן. לעומת זאת, אבן גדולה מדי עלולה לחסום את מערכת השתן ולגרום לנזקים רבים לאותו חולה ועל כן נהוג לפורר אותן על ידי גלים על קוליים (זהו טיפול לא פולשני הנעשה על פני גופו של החולה, כאשר הגלים מועברים באמצעות מכשיר מיוחד).
עיקר תביעות הרשלנות הרפואית בתחום זה מוגשות בשל:
– איחור באבחון האבנים בדרכי השתן
– רשלנות במתן טיפול רפואי לטיפול במחלה, כגון, רשלנות בניתוח (למשל פגיעה בשלפוחית השתן תוך כדי הניתוח)  ו/או בטיפול בגלים על קוליים (כגון שימוש במכשיר פגום).

אם גם לכם נגרם נזק כתוצאה מאיחור באיבחון המחלה ו/או ממתן טיפול רפואי לקוי, באפשרותכם לפנות אלינו בפנייה אישית וחסויה, באמצעות טופס יצירת הקשר המופיע באתר, לשם הערכת סיכוי תביעתכם.

דוגמא למקרה של רשלנות רפואית בטיפול אבנים בדרכי השתן בפסיקה:
במקרה של התובעת במקרה שלהלן האבנים שנמצאו בגופה הביאו לכריתת כלייתה. עסקינן במקרה שהגיע להתדיינות משפטית, כאשר גברת הגישה תביעת רשלנות רפואית אבנים בדרכי השתן כנגד קופת החולים בה היא חברה. כעולה מכתב התביעה, החלה התובעת לסבול מכאבים בעת נטילת שתן ועל כן הגיעה למרפאתה של הנתבעת, שם נערכה לה בדיקת סי.טי. ממצאי הבדיקה הראו כי ישנה אבן בגופה, באיזור השופכן (הוא הצינור המחבר בין שלפוחית השתן והכליה). הרופאים ניסו לרסק את האבן באמצעות מכשיר על-קולי, אולם ניסיון זה נכשל בשל דלקת בכלייתה של המטופלת.
לאור האמור לעיל, נאלץ הצוות הרפואי שטיפל בתובעת לכרות את כלייתה השמאלית, לאחר שזו חדלה לתפקד. ניתוח הכריתה כלל גם הסרה של צלע התובעת, אשר הובילה לכאבים רבים ולנזקים נוספים מהם סבלה המטופלת בהמשך. על הרקע העובדתי האמור ביססה התובעת את תביעתה וטענה כי רשלנות רפואית של הנתבעת בטיפול שניתן לה, היא זו שהביאה לנזקיה האמורים. ודוק, על פי חוות הדעת שתמכה בתביעת רשלנות רפואית אבנים בדרכי השתן דנן, עולה כי רופאי הנתבעת לא איתרו במועד את החסימה שממנה סבלה התובעת, עובדה שהביאה באופן ישיר לכריתת הכליה השמאלית שלה.
בית המשפט המחוזי שדן בתביעה האמורה קבע כי הנתבעת התרשלה בארבעה מקרים שונים, כך, בין היתר נמצא כי קופת החולים לא עקבה כראוי אחר מצבה של התובעת והיא אף התרשלה באופן שבו הועבר המידע אודות המטופלת בין רופאיה.
לאחר שבית המשפט קיבל את טענותיה של התובעת לעניין רשלנות רפואית אבנים בדרכי השתן, הוא עבר לעסוק ביסוד הקשר הסיבתי שבין ההתרשלות לנזק. לעניין זה נקבע כי על פי הפרקטיקה הרפואית המקובלת חסימה חלקית בשופכן עלולה להפוך במהרה לחסימה מלאה ויש לטפל בה באופן מיידי ולא יאוחר משלושים יום לאחר היווצרותה שכן אחרת ייגם נזק בלתי הפיך לכליות. במקרה דנן אובחנה המשיבה כמי שסובלת מחסימה חלקית כארבעה חודשים לאחר שנערכה לה בדיקת הסי.טי. אשר על כן, לאור האמור לעיל, האיבחון המאוחר סוטה מכל סטנדרט רפואי סביר והוא שהביא לחוסר תפקודה הכליה השמאלית של התובעת.
על אף קבלת התביעה ופסיקת פיצוי לתובעת, הרי שבית המשפט מצא אותה כמי שאחראית לכשלושים אחוזים מהנזק שנגרם לה (בערעור מאוחר שהוגש על פסק הדין העלה בית המשפט העליון את האשם התורם מצידה לשיעור של כחמישים אחוזים) היות ובמקרים מסויימים היא סירבה לאמץ את המלצות רופאי הנתבעת. בסופו של יום, חוייבה הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של כמאתיים אלף שקלים בגין אותה רשלנות רפואית אבנים בדרכי השתן.


ת.א 3194/01