רשלנות רפואית אולקוס

בית המשפט קבע – אי מתן טיפול רפואי מונע מהווה רשלנות רפואית בטיפול במחלת אולקוס.

אולקוס הינו פצע הנוטה להופיע בדופן הקיבה או במעי הדק (בתריסריון), בעקבות פגם בציפוי המגן על המעי או הקיבה. כתוצאה מאותו פגם בציפוי המגן, גורמים מיצי העיכול החומציים להופעת הכיב העיכולי. הדרך היחידה לקביעה כי מטופל סובל מאולקוס הינה עריכת בדיקת אנדוסקופיה, במסגרתה יכול הרופא לראות את חלל הוושט, המעי הדק והקיבה של המטופל ולקבוע באופן חד משמעי האם הוא באמת סובל מכיב במערכת העיכול. הטיפול באולקוס הינו טיפול תרופתי, אשר מטרתו לצמצם את כמות מיצי העיכול בגוף.
בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשנת 2000, נדונה תביעת רשלנות רפואית אולקוס במסגרתה טען התובע כי הטיפול שהוענק לו במסגרת קופת חולים "כללית" היה רשלני ובעקבות כך הוא חלה במחלת צהבת סי, אשר התפתחה לשחמת הכבד. לא למותר לציין כי הניזוק נפטר במהלך ניהול התיק בבית משפט וכתוצאה מכך תוקן כתב התביעה, כך שקופת החולים נתבעה על ידי עיזבונו. המנוח, אשר סבל ממחלת כליות ומכיב במעי הדק, הגיע לקופת חולים בעקבות כאבים בברכיו ורופאת המשפחה הורתה לו ליטול את תרופות הוולטרן והאטופן למשך מספר ימים, על מנת להקל על הכאבים. המנוח נטל את התרופות ולאחר מספר ימים הבחין כי היציאות שלו הינן כהות ושחורות. בעקבות כך הוא הועבר לבי חולים "מאיר" בכפר סבא, שם אובחן כי הוא סובל מדימום בדרכי העיכול ובכיב. בתגובה לממצאים האמורים החדיר הצוות הרפואי עירוי דם, אשר לימים התברר כי היה נגוע בחיידק שגרם לו לזיהומים בכבד.
במסגרת ניהול הליך תביעת רשלנות רפואית אולקוס דנן לא הייתה כל מחלוקת בין הצדדים באשר לעובדה כי באותה תקופה לא צויד המדע הרפואי בכלים לגלות את קיומו של החיידק בעירוי הדם. בעקבות כך, רק כחודש לאחר החדרת העירוי נתגלה אובחן התובע כסובל מצהבת, אשר בעקבותיה התפתחה בגופו מחלת שחמת הכבד.
המחלוקת העיקרית בין הצדדים עסקה בשאלה האם נטילת תרופות הוולטרן והאטופן היא זו שגרמה לנזקים מהם סבל המנוח. לא למותר לציין כי הרשומות הרפואיות שהוגשו בצוותא עם כתב תביעת רשלנות רפואית אולקוס דנן, לא תיעדו את ביקור המנוח בבית החולים ובית המשפט ביסס את קביעתו בעניין על פי עדותו של המנוח בבית המשפט. קופת החולים הנתבעת הכחישה את העובדה כי אכן נערך הביקור האמור במרפאתה ובשל כך היא טענה כי כלל לא תועד הביקור ברשומות הרפואיות.
למרות הנטען על ידי הנתבעת, בית המשפט מאמץ את גרסת התובע, לפיה אכן ביקר בקופת החולים ובעקבות כך הורתה לו הרופאה המטפלת ליטול את הכדורים האמורים. לאחר קביעה זו בודק בית המשפט האם ניתן לראות בהוראת נטילת התרופות רשלנות רפואית אולקוס. בהקשר זה נוכח בית המשפט כי אף המומחה מטעם הנתבעת מודע לפרקטיקה שהייתה נהוגה באותה תקופה לפיה היו ניתנים לחולי אולקוס תרופות מונעות, במידה והיה עליהם ליטול תרופות מסוג וולטרן ו/או אטופן. לאור פרקטיקה זו, מסיק בית המשפט כי אי מתן תרופות מונעות במקרה דנן מהווה רשלנות רפואית אולקוס, אשר גרמה לנזקיו של המנוח.