רשלנות רפואית באבחון אנמיה חרמשית בעובר

אנמיה חרמשית היא מחלה קשה שמחדל באבחונה אצל עוברים עשוי להיחשב לרשלנות בטיפול באישה הרה. על ההשלכות המשפטיות של מחדל כזה: בסקירה שלהלן.

אנמיה חרמשית

אנמיה חרמשית היא מחלה גנטית המשפיעה על ההמוגלובין, המולקולה הנושאת את החמצן בדם. שמה של המחלה נובע מהצורה שמקבלים תאי הדם האדומים בנסיבות מסוימות עקב המחלה. כך, חלק מתאי הדם מקבלים צורה מוארכת של חרמש, אשר מובילה לכך שהם "נתקעים" בכלי דם קטנים, והדבר מונע מאיברים ואזורים מסוימים בגוף לקבל את החמצן שהם זקוקים לו.

אנמיה חרמשית נגרמת בעקבות מוטציה בדנ"א, המשנה את אחת מחומצות האמינו בהמוגלובין ומובילה לעיוות צורת תאי הדם, אשר, כאמור לעיל, גורמים להיווצרות המחלה בגופו של האדם. לא יהא זה למותר לציין כי אנמיה חרמשית הינה אחת מבין גורמי הסיכון העיקריים להיווצרות אוטם מוחי, אשר גורם לנזקים חמורים ועלול אף להוביל למוות. תסמינים נוספים המאפיינים אנמיה חרמשית הינם: פגיעה בהתפתחותם של ילדים הלוקים במחלה, דלקת ריאות, שיתוק, מחלות לב, כאבי בטן, כשלים כלייתיים ועוד. מחלה זו נפוצה יותר באפריקה ובמזרח אסיה, ולכן קיים סיכון גבוה יותר לנשאות של המוטציה בקרב יוצאי ארצות אלה.

ודוק, לפני ההחלטה להיכנס להריון, עומדת לרשות בני הזוג האפשרות לבצע בדיקות סקר גנטיות, אשר ניתן לאתר באמצעותן את המוטציה בדנ"א שגורמת להיווצרות האנמיה החרמשית. כמו כן, במהלך ההריון ניתן לאתר בעובר עצמו את המוטציה הרלוונטית, באמצעות דיקור מי שפיר או בדיקת סיסי שליה (ראו מאמר: בדיקת סיסי שליה: החשיבות והסיכונים).

לכן, תביעות רשלנות רפואית הנוגעות לאנמיה חרמשית מוגשות בעיקר על רקע מחדלים בביצוע בדיקות גנטיות הנערכות לנשים לפני ההריון ובמהלכו.

אבחון נשאות לפני ההריון ובמהלכו

יש לציין, כי התינוק ייוולד עם אנמיה חרמשית במידה ששני הוריו נושאים את הגן הפגום, וגם אז הסיכויים שייוולד עם הגן הפגום עומדים על עשרים וחמישה אחוזים. הבדיקות הגנטיות מתבצעות במרבית המקרים במרפאות הגנטיות, שם נלקחת מבני הזוג  דגימת דם, אשר נבדקת במעבדות הגנטיות. נהוג ליטול קודם כל את דגימת הדם של האישה, כך שאם היא נמצאת תקינה, ללא כל בעיות גנטיות, אין כל צורך לבדוק את מצבו הגנטי של האב לעתיד. אם נמצא בבדיקות כי האישה נושאת את המוטציה הגורמת לאנמיה חרמשית, יש לערוך בדיקה גנטית גם לבן זוגה.

אשר על כן, ישנה חשיבות מרבית לאבחון נכון של בדיקות הדם האמורות, שכן אם תתרחש טעות באבחון מצבה הגנטי של האישה, עלול להיוולד לבני הזוג תינוק חולה באנמיה חרמשית. במצב הדברים המפורט לעיל, יוכל בני הזוג להגיש תביעת רשלנות רפואית כנגד המרפאה הגנטית שבחנה את ממצאי בדיקת הדם. בית המשפט יקבע כי עסקינן בהתנהגות מסוג רשלנות רפואית אם ימצא, כי התנהלות הצוות הרפואי והליך האבחון של ממצאי הבדיקה סטו מהסטנדרט הרפואי הנדרש בנסיבות העניין.

לא זו אף זו, בנוסף לבדיקת הדם שניתן לבצע לפני ההריון, כאמור, יכולים ההורים החפצים בכך לבצע בדיקת מי שפיר או בדיקת סיסי שליה, אשר באמצעותן ניתן לאתר את מחלת האנמיה החרמשית בעובר באופן ישיר. יחד עם זאת, בניגוד לבדיקת הדם, קיים סיכון מסוים לאישה ההריונית ולעוברה בביצוע בדיקת מי השפיר ובדיקת סיסי השליה, שכן במהלכן מוחדרת מחט ארוכה לביטנה של האישה. כך, על פי נתונים רפואיים סטטיסטיים, אחת מכל עשרים אלף נשים שעוברת את הבדיקה מתה לאחריה, בעקבות חדירתו של הנוזל השפירי למערכת הדם (תופעה הנקראת תסחיף אמניוטי). על כן מוטלת על הרופא שעורך את הבדיקה ליידע את האם אודות אותם סיבוכים ולאפשר לה להגיעה להחלטה מושכלת באשר לעריכת הבדיקה. אי יידוע האישה או מתן מידע חלקי, עשוי להקים לאישה עילת תביעת רשלנות רפואית כנגד הרופא המטפל.

אבחון אנמיה חרמשית

הגישה בפסיקה: יש ליידע את ההורים על כל האפשרויות

לפני שנים מספר הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה, שבה טענו הורים כי נולדה להם בת הלוקה באנמיה חרמשית, עקב התרשלות של  הגורמים הרפואיים שטיפלו באם (תא (ת"א) 6762-4-13). בתביעה נטען, כי קרובת משפחה מדרגה ראשונה של האם לוקה באנמיה חרמשית, וכי בכפר שבו מתגוררים ההורים היו חולים נוספים במחלה, ולכן היה צריך לשלוח את האם לבדיקות גנטיות שהיו מאפשרות לזהות נשאות של המחלה, אולם הדבר לא נעשה.

כאשר הורים משתייכים לקבוצת סיכון סטטיסטית שהנשאות של אנמיה חרמשית נפוצה יחסית בקרב חבריה, בהחלט ניתן לטעון כי חלה על הגורמים הרפואיים חובה מוגברת להפנות את ההורים לבדיקות גנטיות שמאפשרות לאבחן אם הם נושאים את המוטציה הגורמת למחלה. ואולם, השתייכות לקבוצת סיכון כאמור אינה תנאי הכרחי לביסוס טענה בדבר רשלנות רפואית בהקשר הנדון.

למעשה, כל עוד הטכנולוגיה הרפואית הקיימת מאפשרת לבדוק נשאות אצל בני זוג לפני ההיריון וכל עוד ניתן את המוטציה בדנ"א של העובר במהלך ההריון, סביר שהימנעות מיידוע בני הזוג בדבר אפשרויות אלה תיחשב להתרשלות, גם אם הם אינם משתייכים לקבוצת סיכון רלוונטית. מחדל כזה שולל מההורי את  הזכות לבחור אם לקחת סיכון שילדם ייוולד כשהוא לוקה במחלה או לא, ואם להמשיך את ההריון או להפסיק אותו, במקרה שמסתבר שהעובר לוקה במחלה. לכן יש לראות בכך משום התרשלות המסבה נזק, ואשר מהווה בסיס לתביעת רשלנות רפואית.

ביטוי להיגיון זה, שהנחה את בית המשפט לא אחת, ניתן למצוא, למשל, בהכרעת בית המשפט העליון בפרשת סידי (ע"א 4960/04), בעקבות תביעה שהגישו הורים לילד שנולד עם מומים שונים. בפסק הדין יוחסה רשלנות רפואית לרופא שטיפל באם בעת ההריון, כיוון שלא יידע אותה שבאפשרותה לעבור סקירת מערכות מורחבת (ראו מאמר: כשלים בביצוע סקירת מערכות), שייתכן שהייתה מאפשרת לזהות מבעוד מועד את המומים בעובר (ראו גם: האם חובה להציע בדיקת צ'יפ גנטי במהלך ההריון?).

שאלה נוספת שעולה היא אם אכן ניתן לראות בהולדת ילד הלוקה באנמיה חרמשית משום "נזק", שיש בו כדי לבסיס עילה לתביעת רשלנות רפואית, שכן קיים טיפול המקל על תסמיני המחלה והגם שהיא פוגעת באיכות חייהם של החולים, רבים מצליחים לחיות שנים ארוכות עם המחלה. לאור הפסיקה, נראה כי התשובה לשאלה זו היא חיובית.

ניתן להסיק זאת, למשל, מתוצאות תביעה שהוגשה בשם קטינה שנולדה כשהיא לוקה בתלסמיה. תלסמיה, כמו אנמיה חרמשית, היא מחלת דם גנטית הכרוכה בסיכונים שונים לחולים ובפגיעה ניכרת באיכות חייהם, אך היא אינה נחשבת למחלה סופנית. בתביעה הנדונה נטען כי הצוות הרפואי שליווה את הריונה של האם בקופת חולים מאוחדת התרשל בכך שלא הפנה אותה לייעוץ גנטי ולבדיקת מי שפיר ובדיקת סיסי שליה לצורך איתור תלסמיה אצל העוברית, על אף שהיה ידוע כי האם נושאת את המוטציה הגורמת למחלה. במקרה זה, הסכימה הקופה, לשלם לקטינה פיצויים בסך שני מיליון ש"ח במסגרת פשרה, כפי שניתן ללמוד מפסק דין שניתן בתביעה שהגישה הקופה נגד בית חולים הדסה, שבה דרשה מהדסה להשיב לה חלק מהפיצויים ששילמה לאם, כיוון שהאם טופלה במהלך הריונה, גם ע"י רופא מבית חולים זה (ראו: תא (י-ם) 27762-08-15).

הערכת סיכויי התביעה

לצד האמור לעיל, חשוב לציין, כי טענה לרשלנות רפואית לא תתקבל אוטומטית בכל מקרה שבו אישה לא הופנתה לבדיקות גנטיות שהיו מאפשרות זיהוי מחלה או מום בעובר או סיכון לכך.  במסגרת תביעת רשלנות רפואית יהא על זוג ההורים להוכיח לבית המשפט כי אילו היה נמסר להם המידע האמיתי, לפיו קיים סיכוי שעוברם יחלה באנמיה החרמשית, הם לא היו נכנסים להריון או מפסיקים אותו בשלביו הראשונים, בהתאם לנסיבות העניין. כל עוד לא יוכח הדבר, לא ניתן יהיה להצביע על הקשר הסיבתי הנדרש בין ההתרשלות בהפניה לבדיקות הגנטיות או באופן ביצוע הבדיקות לבין הנזק הנטען, המתבטא בהולדת ילד עם אנמיה חרמשית.

המחשה לכך ניתן למצוא בפסק דין של בית המשפט העליון, שבו נדחתה תביעת רשלנות רפואית שהגישו הורים לילד הלוקה בתסמונת דאון. ההורים טענו כי רופאי האם התרשלו בכך שלא הפנו אותה לבדיקות שהיו מאפשרות לזהות את התסמונת בעובר מבעוד מועד (ראו מאמר: אי זיהוי תסמונת דאון). בית המשפט דחה טענה זו, לאחר שקבע, כי לאור אמונתה הדתית, הייתה האם מסרבת לבצע הפלה, גם לו היה נודע לה כי העובר לוקה בתסמונת דאון (ע"א 8426/10).

לנוכח זאת, במקרה של חשד לרשלנות רפואית בכל הנוגע לאבחון אנמיה חרמשית טרם ההריון או טרם הלידה, מומלץ לפנות לייעוץ משפטי עורך דין העוסק ברשלנות רפואית. זאת על מנת לברר אם מתקיימים במקרה הנדון התנאים הנדרשים לביסוס עילת תביעה ועל מנת להעריך את סיכויי ההצלחה של תביעה כזו.