העברת נטל השכנוע

באילו מקרים ייעתר בית המשפט לבקשת תובע בהליך של תביעת רשלנות רפואית ויורה על העברת נטל השכנוע אל הצד הנתבע למרות הכלל המשפטי לפיו מוציא מחברו עליו הראיה ? על נושא זה תעסוק הכתבה.

שיקולי בית המשפט בקביעת פיצוי במסגרת תביעות רשלנות רפואית:
בדין האזרחי כמו גם בהליכים של תביעות רשלנות רפואית הנכללות בו, חל הכלל לפיו המוציא מחברו עליו הראיה. כלומר, ההנחה הראשונית העומדת בבסיס שיקוליו של בית המשפט הינה כי התובע הוא זה שצריך להוכיח במסגרת תביעת רשלנות רפואית שיגיש מטעמו כי הרופא ו/או המוסד הרפואי התרשלו, זאת במידת הוכחה הנקראת "מאזן ההסתברויות" (לפיה בית המשפט יעדיף את גרסת התובע אם נוכח שהסתברות נכונותה גבוהה מחמישים אחוזים).
למרות הכלל הבסיסי האמור, ישנם כללים ראיתיים המנויים בחוק, אשר משנים את השיקולים הנשקלים על ידי בית המשפט ומטים את הכף לטובתו של התובע. כך, ישנו כלל הנקרא בשם "הדבר מדבר בעד עצמו". על פי כלל זה, המעוגן בסעיף 41 בפקודת הנזיקין, בית המשפט בוחן ראשית האם מתקיימות נסיבות המצביעות על כך כי לכאורה, התנהגותו של הנתבע עולה כדי רשלנות רפואית. במידה ובית המשפט מגיע למסקנה כי אכן קיימות נסיבות לכאוריות כאלו, הוא יורה על היפוכו של נטל השכנוע והעברתו אל כתפי הנתבע. במצב זה, יהיה זה הנתבע שיצטרך להוכיח, ברמת הוכחה של מאזן ההסתברויות, כי לא ניתן לראות בהתנהגותו רשלנות רפואית.
יחד עם זאת, לא כל תובע יוכל לדרוש את היפוך נטל הראייה על בסיס הכלל המפורט לעיל. ודוק, על מנת שבית המשפט יכיר בכלל הדבר מעיד על עצמו על התובע להוכיח שלושה יסודות: עליו להראות כי לא הייתה לו כל ידיעה או שהוא לא היה יכול לדעת מה הן הנסיבות שהביאו לנזקיו. לאחר שיוכיוח את היסוד האמור, על התובע להראות כי אותו נזק נגרם על ידי נכס שהיה בשליטתו המלאה של הנתבע. לבסוף, על מנת שבית המשפט יכיר בהתקיימותו של הכלל האמור, עליו להגיע למסקנה כי סביר יותר שהאירוע שהוביל לנזק מתיישב עם ההנחה שהנתבע לא נקט בזהירות סבירה, מאשר עם ההנחה שהוא כן נקט בזהירות סבירה.
קיימים שיקולי מדיניות שונים אותם שוקל בית המשפט, טרם הפיכת נטל הראייה. הרציונל העיקרי להיפוכו של הנטל הוא שלמוסד הרפואי ולרופא המטפל יש יתרון בסיסי על פני המטופל היות והידע הרפואי והנגישות למקורות המידע מצויים בידם ומעניקים להם עליונות ראייתית אל מול התובע. בנוסף, מטרתן של פסיקות בית המשפט בתביעות נזיקיות, בכלל ותביעות רשלנות רפואית, בפרט, היא לתת הכוונה לבעלי דין עתידיים אודות סוג ההתנהגות אותה הם אמורים לאמץ. לפי כך, כאשר בית המשפט אינו פוסק פיצוי כנגד מוסד רפואי שהתרשל, למשל, עולה חשש שמא אותו מוסד יוסיף להתנהג בעתיד באופן רשלני ולא יפעל במידת הסבירות הראוייה. אשר על כן, במקרים בהם מתקיימים התנאים להיפוך הנטל, ייטה בית המשפט להעביר את הנטל לנתבע, בהסתמך על שיקולי המדיניות האמורים.
מעבר לכך, בתי המשפט הכירו בכך שבמקרים שבהם גורם המוסד הרפואי לנזק ראייתי לתובע, הרי שיש להפוך את נטל השכנוע, כך שיוטל על הנתבע בכל הנוגע לעובדות השנויות במחלוקת. כך, כאשר המוסד הרפואי מתרשל ואינו עורך כראוי את הרשומות הרפואיות אודות המטופל או אינו שומר על התיעוד הרפואי האמור הוא גורם לנתבע לנזק ראייתי, אשר בגינו הוא רשאי לבקש מבית המשפט את היפוך הנטל, על כל הנובע מכך.