רוקחת שלא הסבירה על מאפייני התרופה

בית המשפט: התנהלות רוקחת שלא הסבירה לאם הקטינה על מאפייני התרופה, עולה כדי רשלנות רפואית.

רשלנות רוקחת

אם הבחינה כי ביתה הקטינה סובלת משיעול ועל כן הגיעה עימה למרפאת שירותי בריאות כללית הנמצאת באיזור מגוריהן.

לאחר שביצעה בדיקה בגרונה, מסרה רופאת המשפחה לאמה של הקטינה מרשם לסירופ נגד שיעול, תוך שנתנה לה הוראות לגבי מינון נטילתה. לאור זאת, פנתה האם לבית המרקחת שבמרפאה ומסרה לרוקחת את המרשם שקיבלה מהרופאה, כאמור. לאחר ששילמה בעבור התרופה, החלה האם לתת לביתה את הסירופ, תוך שהיא עוקבת בדווקנות אחר הוראות הרופאה. אולם, לא חלפו מספר דקות והקטינה החלה להקיא ולסבול מחום גבוה ורעידות בכל הגוף.

צוות האמבולנס שהוזמן לביתה, איבחן כי התרופה שניתנה לה איננה מתאימה והיא אינה התרופה שנרשמה על ידי רופאת המשפחה.

בעקבות השתלשלות האירועים המפורטת לעיל הגישה הקטינה, באמצעות אימה, כתב תביעת רשלנות רפואית לבית משפט השלום בקרית גת, במסגרתו טענה כי הרוקחת הפרה כלפיה את חובת הזהירות המוטלת עליה על פי פקודת הרוקחים, תשמ"א ? 1981.

טענות הצדדים וקביעת בית המשפט

עוד נטען בכתב התביעה כי הרוקחת וקופת החולים פגעו באוטונומיה של הקטינה, בכך שהעניקו לה טיפול ללא הסכמתה מדעת, כאמור בחוק זכויות החולה, תשנ"ו ? 1996. לעומת זאת, הנתבעות טענו כי הטעות במתן התרופה אינה עולה כדי רשלנות רפואית ואינה מפרה את חובת הזהירות כלפי התובעת משום שעסקינן בטעות אנוש שעלולה לקרות לכל רוקח סביר. זאת ועוד, כעולה מכתב ההגנה, יש להטיל על אימה של הקטינה אשם תורם לנזקה, זאת משום שהיה עליה להבחין בטעות הרוקחת.

בת המשפט קובע כי לאור פקודת הרופאים ופסיקה קודמת של בית המשפט העליון במקרה דומה, אין כל ספק שחובת הזהירות הופרה על ידי הרוקחת, אשר במקרה דנן התנהגותה מולידה לתובעות אף עילה על פי עוולת הפרת חובה חקוקה.

יתר על כן, אין כל מקום לקבל את הטענות בדבר האשם התורם של האם, אשר אינה בקיאה בתרופות ומרשמים. ודוק, ציבור המטופלים מצפה מהרוקחים כי יספקו להם את התרופה הנכונה, כפי שנרשמה על ידי הרופא המטפל ולא יסטו מהוראותיו, גם אם מקור הסטייה הינו בטעותו של הרוקח.

לאחר שנמצאה רשלנות רפואית של הרוקחת ועמידה על הקשר הסיבתי שבין נטילת התרופה לתסמינים מהם סבלה הקטינה, עובר בית המשפט לדון ביסוד הנזק. כך, פוסק בית המשפט כי אין צורך לפרט את הטראומה והסבל שנגרמו לקטינה, אשר הייתה בת שלוש עת ניתנה לה התרופה בטעות.

לאור זאת, מעמיד בית המשפט את הפיצוי בגין הכאב והסבל שסבלה הקטינה על הסך של חמישה עשר אלף שקלים.

בכל הנוגע לטענות רשלנות רפואית שהובילה לפגיעה באוטונומיה של הקטינה, קובע בית המשפט כי ברור לחלוטין שלו הייתה הרוקחת מסבירה לאם הקטינה אודות מאפייניה של התרופה השגויה (אשר נועדה לשימוש חיצוני ולא לבליעה), הרי שהאם לא הייתה מסכימה לטפל בביתה באמצעות אותה תרופה.

אשר על כן, לאחר שקבע כי מתקיים קשר סיבתי בין אי מתן ההסברים לנזקי האוטונומיה שנגרמו לקטינה, העמיד בית המשפט את הפיצוי המגיע לה בגין ראש נזק זה על סך של עשרת אלפים שקלים, המצטרפים לכארבעת אלפים שקלים נוספים המגיעים לאם בגין הפסדי השתכרות וההוצאות שהוציאה בגין הטיפול הרפואי.

ת.א 1776/06