דלקת במעיים שהובילה לכריתה

נמק במעיים בפג הוביל לשרשרת ניתוחים שהותירה קטין עם פיגור שכלי ופגיעות מוטוריות. הקטין והוריו זכו בתביעת הרשלנות, אך בערעור לבית המשפט העליון נבחנה מחדש קיומה של רשלנות רפואית ועלתה שאלת חשיבותו של היעדר רישום.

טיפול רשלני בפג

למרות התקדמותו העקבית של מדע הרפואה ויכולתו לתת מענה רחב שמיטיב בדרך כלל עם מצב המטופל, עדיין לא פעם מתרחשות טעויות. מצער ככל שיהיה, לא תמיד טעויות רפואיות יהוו עילה לרשלנות רפואית, לפעמים גם כשהתוצאה טרגית. כדי שטעות רפואית או פעולה רפואית שלא צלחה תיחשב עילה לרשלנות רפואית עליה לעמוד ראשית בשלושה קריטריונים:

  • התנהלותו של הרופא או המוסד הרפואי חורגת ממה שהיה עושה רופא סביר באותו מצב, או מהסטנדרט הרפואי.
  • קיומו של נזק גופני או נפשי למטופל.
  • קיומו של קשר סיבתי בין הנזק לרשלנות, כלומר הצגת קשר ברור בין התנהלותו הלא תקינה של הרופא והנזק שנגרם למטופל.

מכיוון שכך הם פני הדברים, לרישום הרפואי יש חשיבות רבה משום שהוא נותן אומדן ברור להשתלשלות העניינים ומסייע לבחון את קיומה של רשלנות. במקרה שלפנינו נדרש בית המשפט להתייחס לסוגיה חשובה בתחום: רישום רפואי חסר.

ניהול רשלני של כריתת מעי בפג הוביל לנכות לצמיתות

במאי 1988 ובשבוע העשרים ותשיעי להיריון בלבד, נולד הקטין ינון שבודי בבית חולים ה"כרמל" בחיפה כשהוא שוקל מעט מעל קילוגרם אחד וכמובן הוגדר כפג. כבר לאחר הלידה ובמהלך השבוע הראשון לחייו הוא אובחן עם מצוקה נשימתית וחובר מיד למכונת הנשמה, לקתטר טבורי ולהזנה תוך-ורידית. דע עקא כשמלאו לו שלושה שבועות נתגלו אצלו סימני דלקת מעי נמקית (או בשמה הרפואי Necrotozong Entrocolitis), מצב רפואי, שהגורמים לו אינם ברורים, האופייני לפגים בו בחלקים מהמעי נוצר נמק הגורם למות התאים.

הטיפול הסטנדרטי במצבים אלה כולל צום, מנוחת מעיים, דקומפרסיה (הסרת לחץ) של הקיבה תוך שאיבות חוזרות, טיפול אנטיביוטי ומתן נוזלים ואלקטרוליטים. אם אמצעים אלה אינם מצליחים לרוב יש צורך בניתוחי חירום לכריתת החלקים שנמקו מהמעי וחיבור החלקים הבריאים. בצער גם במקרה של הקטין שבודי לא הועילו אמצעים אלה והוא נותח למחרת היום, בגיל שלושה שבועות. בניתוח נכרתו חלקי המעי שנמקו ובנוסף נעשה תהליך פיום (אילואוסטומיה) ליצירת חור צדדי לצורך יציאה של הפרשות מעיים. התאוששותו של הקטין שבודי היתה איטית אך רציפה ובסופו של דבר החל להתאושש, לאכול דרך הפה ואף לעלות במשקל.

לאחר כחודשיים עבר הקטין שבודי ניתוח נוסף על ידי אותו רופא מנתח שנועד לסגור את הפתח, האילואוסטומיה, ולחבר בין חלקיו הבריאים של המעי. לאחר הניתוח מצבו של התינוק הידרדר, הוא חדל מהפרשות מעיים, התקשה בנשימה ובטנו תפחה. 5 ימים מאוחר יותר עבר התינוק עוד ניתוח, שלישי במספר, בו נכרתו שוב חלקים מהמעי ושוב נעשה פתח צדדי, אילואוסטומיה.

לפי הנטען בכתב התביעה מצבו של התינוק לאחר הניתוח השלישי היה קשה, הוא לא יכול היה לעכל והוזן בהזנה תוך-ורידית וסבל מזיהומים תכופים. לאחר כאחד עשר חודשי אשפוז הועבר התינוק שבודי לבית חולים אחר, רמב"ם בחיפה, שם עבר עוד מספר ניתוחים וטיפולים. לאחר שהסתיימה סרגה זו נותר הקטין שבודי כשהוא סובל מפגיעה מוחית המתבטאת בעיקר בבעיות מוטוריות, קשיי תנועה ופיגור שכלי.

דלקת במעיים

בית המשפט המחוזי פסק רשלנות, בית החולים ערער

הקטין והוריו הגישו תביעת רשלנות רפואית וזו נידונה בבית המשפט המחוזי שקיבל את התביעה ומצא את הנתבעת חבה במלוא נזקי התובע. בפסק הדין קובע בית המשפט כי התנהלות הצוות הרפואי היתה רשלנית במספר היבטים ומונה שלושה. הראשון, ביצוע הניתוח השני על ידי רופא מנתח כללי ולא כירורג ילדים ובפרט לאור העובדה שהתובע היה פג. השני, ביצוע הניתוח לסגירת האילואוסטומיה מוקדם מדי, בעוד שצריך היה להמתין מספר ימים כדי לאפשר התאוששות של המעי בטרם ביצוע הניתוח הנוסף. השלישי, אי ביצוע בדיקות נדרשות טרם הניתוח השני שהיווה סטייה מהסטנדרט הרפואי. לו היו נערכות הבדיקות כנדרש ניתן היה לאבחן כי המעיים לא החלימו דיים ואז ניתן היה לנתח מחדש כדי לפתוח מחדש את הפתח המלאכותי, האילואוסטומיה.

בית המשפט המחוזי פסק על הנתבעת לפצות את התובע בגין מלוא שיעור הנזק הנטען על ידו, סכום העולה כדי ארבעה מילון שקלים. הנתבעת הגישה ערעור לבית המשפט העליון ובו הועלו מספר טענות וביניהן שלא מתקיים קשר סיבתי בין היות הרופא המנתח כירורג כללי ולא כירורג ילדים ובין הנזק שנגרם ושאין סטנדרט אחיד לגבי עיתוי נכון לניתוח והבחירה לערוך אותו בעיתוי שנערך לא מהווה סטייה מפרוטוקול סביר. לבסוף טענה כי אין קשר בין אי ביצוע הבדיקות לנזקי התובע.

בית המשפט העליון בחן מחדש את הטענות ופסק שאין להתערב בפסק הדין של בית משפט קמא. בין היתר התעכב בית המשפט על הטענה שאין קשר בין אי ביצוע הבדיקות לנזקי התובע בעיקר משום שהתבעת לא השכילה להמציא את הרישום ובכך שמטה את הקרקע מתחת לטענותיה. אליבא דבית המשפט העליון אי שמירה של רישום רפואי יכולה להוביל לנזק ראייתי ובעיקר מעבירה את נטל ההוכחה לנתבעת אשר התרשלה בשמירת הרישום.

[ע"א 3263/96 קופת חולים הכללית נ' ינון שבודי]

האם הכתבה סייעה לך? כןלא מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
הגיבו לכתבה

נשמח לשמוע את דעתכם לגבי המפורט בכתבה.

שאלו בפורום רשלנות רפואית

מוזמנים לשאול כל שאלה בפורום מקצועי ולקבל מענה על ידי עורכי דין.

קבוצת "הבית המשפטי" בפייסבוק ממתינה לכם

הצטרפו לדיונים מקצועיים בנושא בקבוצת הפייסבוק

פנו אלינו

מוזמנים לפנות לייעוץ מקצועי שיינתן ללא התחייבות ובסודיות מלאה.

התגובה שלך