עורך דין רשלנות רפואית

הכתבה עוסקת בהלכה בעניין סירוב תובע לעבור בדיקה על ידי רופא מומחה של הצד שכנגד. במסגרת תביעת רשלנות רפואית שהגיש בשם מטופלת הורה עורך דין רשלנות רפואית לתובעת שלא להיבדק על ידי מומחה רפואי מטעם הצד שכנגד. בית המשפט דן בשאלה האם ניתן להימנע מבדיקה זו.

תקנה 128 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי כאשר בעל דין מגיש מטעמו חוות דעת הנוגעת לענייני רפואה, הרי שבעל הדין שמנגד רשאי לבדוק את אותה חוות דעת על ידי מומחה רפואי או רופא מטעמו, כאשר בדיקה זו אף עשויה לכלול ביצוע בדיקה פיסית לניזוק.
עוד קובעות התקנות כי במקרים בהם בעל דין לא יענה לדרישת הבדיקה האמורה של בעל הדין שכנגד, הרי שבית המשפט לא ייזקק להוכחת העניין שברפואה מטעמו (בכפוף לכך שלא נמצא כל הצדק סביר לאי ההיענות).
כידוע, תביעות רשלנות רפואית כרוכות בהוכחת עניינים שברפואה, כלומר, כמעט בכל התביעות הנזיקיות חלה על התובע חובה לתמוך את כתב טענותיו בחוות דעת של רופא מומחה מטעמו.
לאור הוראות תקנות הסדר האזרחי, כמפורט לעיל, הגשת חוות דעת רפואית מקימה לנתבע זכות לדרוש כי התובע יעבור בדיקה גופנית על ידי רופא מומחה מטעמו. סירוב בלתי מוצדק לביצוע הבדיקה מטעמו של התובע עלול להשמיט את הקרקע מתחת לתביעתו.
גברת שפיגלר מיכל הגישה תביעת רשלנות רפואית בנוגע לאיחור באבחון סרטן צוואר הרחם ממנו סבלה. לטענתה, האיחור האמור גרם להחמרת מצבה ולכריתת ריחמה, עובדה שיצרה אצלה נזקים פיסיים ונפשיים רבים. את כל הטענות האמורות תמכה התובעת בחוות דעת רפואית מטעמה. בעקבות כך ביקשו הנתבעים לבדוק את מצבה הרפואי, כפי שהוא מתואר בחוות דעתה, כל זאת על ידי רופא מטעמם. התובעת אכן הגיעה למרפאת הרופא במועד שנקבע לה, אולם סירבה להיבדק בטענה כי עורך דין רשלנות רפואית מטעמה אמר לה באופן מפורש כי לאור מצבה היא אינה חייבת להיבדק. לאחר ניסיונות בדיקה נוספים עמד עורך דין רשלנות רפואית על סירוב מרשתו להיבדק והתובעים הגישו בקשה לבית המשפט ודרשו כי התובעת לא תוכל להתבסס על חוות הדעת הרפואית שהגישה, קרי, לא תוכל להוכיח עניינים שברפואה מטעמה.
במסגרת התגובה לבקשה, הבהיר עורך דין רשלנות רפואית דנן את סירוב מרשתו לעבור את הבדיקה הרפואית. לטענתו, התובעת עברה טראומה קשה אשר מונעת ממנה לבצע בדיקה פולשנית, מכאיבה ופולשנית על ידי רופא נשים.
בית המשפט דן בבקשה וקובע כי השאלה העיקרית הנתונה להכרעתו הינה האם סירובה של התובעת להיבדק היה ללא הצדק סביר. על מנת לענות על השאלה האמורה בוחן בית המשפט את ההלכה בעניין, לפיה יש לבדוק את נסיבותיה הספציפיות של אי ההיענות להיבדק בצוותא עם בחינת ההתנהגות הסבירה וההגונה הנדרשת מכל ניזוק וניזוק. בעניין דנן נקבע כי יש לפרש את תקנות סדר הדין האזרחי לטובת התובעת באופן שבו במידה ויש בדיקה דומה, אך פחות חודרנית, יש להורות על ביצועה ואין לכפות על התובעת את ביצוע הבדיקה הפולשנית.
הנה כי כן, בית המשפט מקבל את טענותיו של עורך דין רשלנות רפואית ופוסק כי הבדיקה שביקשו הנתבעים לעשות אינה הכרחית לשם התמיכה בטענות ההגנה שלהם ובנוסף כי סירובה של התובעת היה מוצדק בנסיבות העניין.
ת.א 61697/06