רשלנות רפואית פיגור שכלי

בית המשפט העליון קבע בערעור שהוגש על פסק דין בתביעת רשלנות רפואית פיגור שכלי של קטינה, כי נכון היה בנסיבות העניין לפסוק לה פיצוי על דרך של תשלומים עיתיים. הערעור התקבל.

מי שסובל מפיגור שכלי חווה קשיים משמעותיים ברכישת מיומנות תקשורת, למידה ואף מיומנות הדרושה לביצוע הפעולות היום יומיות הפשוטות. אדם מאובחן כסובל מפיגור שכלי במידה וגילו השכלי נמוך מהגיל הכרונולוגי שלו באופן משמעותי. קיימים מספר גורמים אשר עלולים לגרום לאדם ללקות שכלית. כך, יכול אדם ללקות בפיגור שכלי בשל חבלות פיסיות או זיהומים שונים (כגון: דלקת קרום המוח) ואף יכול להיוולד עם הפיגור, כתוצאה מבעיה כרומוזומלית תורשתית, למשל. לא למותר להבהיר כי אנשים הסובלים מפיגור שכלי, מלבד הקושי בניהול חיים נורמטיביים, חשים אף תחושות דיכאון, נטיות אובדניות, בלבול, חרדה והפרעות הסתגלות.
לבית המשפט המחוזי בחיפה הוגשה תביעת רשלנות רפואית פיגור שכלי על ידי קטינה ושני הוריה. עילת התביעה נולדה עת אושפזה הקטינה, בהיותה בת שנה וחצי, בבית החולים "רוטשילד" בחיפה לצורך ניתוח פשוט במפרק הירך שלה. במהלך ההרדמה נגרם לקטינה נזק מוחי קשה, אשר כתוצאה ממנו היא סובלת, בין היתר, משיתוק מוחין ופיגור שכלי. בגין נזקים אלו הגישו התובעים תביעת רשלנות רפואית פיגור שכלי כנגד עיריית חיפה ומשרד הבריאות (מדינת ישראל), האחראיות לטענתן על הטיפולים הרפואיים הנעשים בבית החולים.
במסגרת כתב ההגנה כפרו הנתבעות באחריותן לפיצויים, וטענו כי לא ניתן למצוא באופן הטיפול שהוענק לניזוקה בעת הניתוח רשלנות רפואית פיגור שכלי. אולם, לאחר שהתובעים הגישו לבית המשפט את מסקנותיה של ועדת חקירה שהוקמה על ידי משרד הבריאות וחקרה את נסיבות האירוע, חזרו בהן הנתבעות מהכחשה דנן והודו, הלכה למעשה, כי עסקינן במקרה רשלנות רפואית פיגור שכלי.
לאור הודאה זו, כל שנותר לבית המשפט המחוזי היה לפסוק לעניין הנזק שנגרם לקטינה ושיעור הפיצוי שיש להעניק לה ולהוריה, בגין אותם נזקים. על פי חוות הדעת שהוגשו על ידי הצדדים במסגרת ניהול ההליך, התברר לבית המשפט כי הקטינה מרותקת לכיסא גלגלים, ראייתה פגומה, היא אינה מסוגלת להתיישב או לזחול ללא תמיכת הזולת וכי אין לה כל שליטה על סוגריה. לא זו אף זו, מהבדיקות שנערכו לה, הגיעו הרופאים למסקנה כי היא לעולם לא תוכל לקום מכיסא הגלגלים וכי היא זקוקה לתמיכה סיעודית במשך כל שעות היממה.
בית המשפט המחוזי קבע, בהתבסס על חוות הדעת שהוגשו לו, כי ניתן יהיה למנוע את קיצור תוחלת חייה של הקטינה, במידה ויינתן לה טיפול ראוי, אותו תוכל לקבל רק על ידי הוריה. על בסיס קביעה זו חישב בית המשפט את פיצויים של התובעים וקבע להם סכום חד פעמי.
על קביעה זו הגישו הצדדים ערעורים לבית המשפט העליון. הנתבעות הגישו ערעור על גובה הפיצוי שנפסק לתובעים, אשר מצידם מחו על קביעת פיצוי חד פעמי ודרשו כי ייפסקו להם פיצויים עתיים בגין קבלת תביעת רשלנות רפואית פיגור שכלי דנן.
בית המשפט העליון קיבל את ערעור התובעים וקבע כי שיטת התשלומים הקבועים היא השיטה שיש לנקוט בה בנסיבות האמורות ועל כן הוא מחייב את הנתבעות במתן תשלומים עתיים לניזוקה ולהוריה.

האם הכתבה סייעה לך? כןלא מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
הגיבו לכתבה

נשמח לשמוע את דעתכם לגבי המפורט בכתבה.

שאלו בפורום רשלנות רפואית

מוזמנים לשאול כל שאלה בפורום מקצועי ולקבל מענה על ידי עורכי דין.

קבוצת "הבית המשפטי" בפייסבוק ממתינה לכם

הצטרפו לדיונים מקצועיים בנושא בקבוצת הפייסבוק

פנו אלינו

מוזמנים לפנות לייעוץ מקצועי שיינתן ללא התחייבות ובסודיות מלאה.

התגובה שלך