תקנות בריאות העם

רשלנות רפואית על רקע תקנות בריאות העם:
עוד בימי השלטון הבריטי, בשנת 1940, נחקקה פקודת בריאות העם, מתוך הצורך להסדיר את מערכת הבריאות בארץ ישראל. פקודה זו נותרה רלוונטית גם כיום, היות והיא מסמיכה את שר הבריאות להתקין מכוחה את תקנות בריאות העם. במהלך השנים, השתמשו שרי הבריאות המתחלפים בסמכות האמורה פעמים רבות, כך שכיום קיימות עשרות תקנות בריאות העם, אשר כל אחת מהן עוסקת בתחום שונה.
כך, בשנת 1987 הותקנו תקנות בריאות העם (חובת רישום), זאת לאור התעוררות הרפואה הפרטית והניתוחים האלקטיביים (ניתוחים שאין בהם צורך דחוף בכדי להציל חיי אדם או לשפר את מצבו הרפואי של מטופל, כגון: ניתוחים פלסטיים), אשר הובילה לריבוי תביעות רשלנות רפואית שהוגשו לבתי המשפט בעקבות חוסר מיומנות של רופאים פרטיים והתרשלות בעריכת הניתוחים האמורים. פקודת בריאות העם (חובת רישום) מונה מספר פעולות, כירורגיות בעיקר, אותן ניתן לבצע רק במרפאות שנרשמו על פי המתווה המעוגן בתקנות. על ידי כך שומר המחוקק על איכות הטיפול הרפואי המוענק למטופלים ודואג כי טיפולים שהסיכויים להתרחשות סיבוך במהלכם הינו גבוה יבוצעו על ידי רופאים מקצועיים, הנתונים לפיקוח מכוח חובת הרישום.
יתר על כן, התקנות קובעות רשימה של פעולות רפואיות שלא יהא ניתן לבצע במרפאות פרטיות, אלא רק בבתי חולים (כגון: הרדמות כלליות), זאת על מנת להקטין את האפשרות שייגרם נזק במהלך אותו טיפול ותוך כדי כך להפחית את תביעות רשלנות רפואית המוגשות בגין ליקויים בביצוע הפעולות האמורות.
זאת ועוד, בשנת 1987 התקין המחוקק אף את תקנות בריאות העם (הפריה חוץ גופית), כאשר התקנת התקנות האמורות נבעה מהקידמה הטכנולוגית ופיתוח מדע הרפואה, אשר מאפשר לזוגות בעלי בעיות פוריות להיכנס להריון באמצעות הפריה חוץ גופית. התקנות מורות כי הפריה חוץ גופית תיעשה רק על פי הוראות התקנות, אחרת יראו בהפריה רשלנות רפואית והרופא שביצע אותה בניגוד לאותן הוראות עלול להיתבע אף בעילה של הפרת חובה חקוקה. כך, בין היתר נקבע כי מסיבות רפואיות אין להקפיא ביצית מופרית לתקופה העולה על חמש שנים וכי מסיבות הומניות אין לעשות שימוש בביצית שניטלה מאישה נשואה שנפטרה, אלא אם מתקיימים החריגים הקבועים בתקנות.
לא זו אף זו, על מנת לפתח את המכשור הרפואי והטיפולים המוענקים למטופלים, נדרש לא פעם לנסות טיפול חדשני על גופו של אדם. בשל העובדה שתוצאות טיפולים אלו אינן ידועות באופן מוחלט, ייתכן והטיפול לא יהיה אפקטיבי ואף יגרום לנזקים למטופל. בכדי להכתיב את הכללים הראויים בכל הנוגע לטיפולים חדשניים ולמנוע הגשת תביעות רשלנות רפואית מיותרות כנגד מוסדות רפואיים החפצים בקידום מדע הרפואה, הותקנו תקנות בריאות העם (ניסויים רפואיים בבני אדם), המגדירות מהו "ניסוי" וכיצד יש לבצעו. תקנות אלו שמות דגש עיקרי על ההסברים שניתנים למטופל עובר לטיפול הניסיוני ועל קבלת הסכמתו המושכלת לביצועו. הפסיקה עסקה לא פעם במקרי רשלנות רפואית, במסגרתם לא נמסר מלוא המידע למטופל ובהמשך לכך נפגם עיקרון ההסכמה מדעת, כאשר במרבית המקרים האמורים חויב המוסד הרפואי הרשלן בפיצוי התובע, עובדה המאלצת את אותם מוסדות ליישם את הוראות התקנות באופן דווקני.