לא ביסס תביעתו, ונשא בהוצאות

בפסק דין שניתן נקבע מסר חד וברור – לא די לטעון לרשלנות רפואית, יש להכין תשתית ראייתית הנתמכת בחוות דעת.

קיבלתם טיפול רשלני שגרם לכם סבל רב, נכות זמנית או צמיתה? איבדתם כושר ראיה חלקי עקב אבחון שגוי לדעתכם? שכחו בגופכם פד וסבלתם מכאבי בטן לא ברורים עד לניתוח הנוסף שבו נזכרו להוציא את הפד מגופכם? ניתחו את הרגל הלא נכונה?

אין ספור מקרים של כשל בעקבות טיפול רפואי אשר מתרחשים. זה יכול לקרות גם לכם. אם חוויתם טיפול רשלני או, אתם סובלים מנזק בלתי הפיך או חס וחלילה חוויתם אובדן בשל רשלנות רפואית לטענתכם, כדאי שתקראו את הכתבה הבאה. מהקריאה תבינו כי מסתבר שלא די בכך שתטענו לרשלנות הרפואית בכתב תביעה ארוך ומרגש ומפורט, עליכם לתמוך את טענותיכם בחוות דעת רפואיות, כדי להניח תשתית ראייתית לטענותיכם.

מתקשים להוכיח התרשלות? בואו לדבר איתנו בפורום

הבעיה המרכזית באיסוף תשתית ראייתית שכזו היא עלות כספית מכבידה ביותר, שמונחת על כתפיהם של התובעים לרשלנות הרפואית, עליהם להיוועץ ברופאים מומחים ולאסוף חוות דעת רפואיות, שיתמכו בטענותיכם לרשלנות הרפואית. חוות דעת כאלה אינן זולות, ולעיתים עד שנקבעים לתובעים בעקבות רשלנות רפואית פיצויים כספיים חולף זמן רב.

הדרך להוכחת הרשלנות הרפואית יקרה ומסורבלת

הדרך אל הוכחת הרשלנות הרפואית אינה פשוטה. בכדי לזכות בתביעה בשל רשלנות רפואית על התובע להניח תשתית ראייתית כזו שתוכיח כי קיים קשר סיבתי בין הטיפול הרפואי הרשלני לכאורה שניתן לבין הנזק שנגרם לטענת התובע. כך עולה מפסק דין שניתן לאחרונה בית משפט השלום בעפולה, על ידי השופטת שאדן נאשף-אבו אחמד, ממנו עולה כי לא די בפירוט נרחב ומקיף של טענות  בדבר רשלנות בטיפול בו, עליו גם לתמוך טענות אלו בחוות דעת רפואיות. התובע, היום כבן 24, נפל כשהיה בן 10 במהלך משחק כדורגל ונפצע באפו. לטענתו  החולים אליו הובהל כשהוא סובל מכאבים התרשל בטיפול בו וכתוצאה מכך נגרמה לו נכות שלטענתו הינה צמיתה. זאת אף תמך בחוות דעת רפואית חתומה על ידי מומחה אף אוזן גרון, שהעריך את נכותו בשיעור 25 אחוז.

במסגרת כתב התביעה, העלה התובע שורה של טענות ובהן בית היתר, לא נבדק לטענתו על ידי מומחה אף אוזן גרון ולא אובחן השבר באף לאחר התאונה, זאת על אף שתוצאות הצילום הראו קווי שבר. בית המשפט אינו מקבל טענות רפואיות אלה וטוען בין היתר כי, רופא האף אוזן גרון אליו פנה התובע, אינו מציין בחוות דעתו כי אף  אם היה נבדק על ידי רופא אף אוזן גרון, לא היה מקום להעניק טיפול רפואי חלופי. בית המשפט מציין בפסק הדין כי,  טענת התובע כי לא אבחנו שבר באפו וכי לא נבדק על ידי רופא אף אוז גרון לא די בה. על התובע להציג פירוט ההתרשלות שהביא להיווצרות הנזק באפו.

רשלנות רפואית, עוולת התקיפה וחובת הגילוי

בהמשך פסק הדין עולות טענות נוספות, כמו למשל טענה נוספת של התובע, לפיה טוען כי לא נתן הסכמה לטיפול בו, וכי בכך נפגעה האוטונומיה שלו, מאחר ולא הוסברו לו הסיכונים הכרוכים בכך שלא יטופל בידי רופא אף אוזן גרון מומחה. בית המשפט דוחה טענה זו ומזכיר כי התובע הגיע לבית החולים, מלווה על ידי אחיו ואימו והם אלו שהיו אמורים לקבל את ההסברים בדבר הטיפול הרפואי  בו, שכן גיל התובע בעת הפגיעה היה 10 שנים בלבד. זאת ועוד, התובע לא הביא את אחיו ואימו לבית המשפט בכדי ללמוד על מהלך הטיפול וההסברים, אם ניתנו ואם לאו, במהלכו. מאחר ועדים אלו קרובים לתובע ועדותם חשובה וחיונית, תהה בית המשפט מדוע נמנע התובע מלהביאם לעדות וזקף זאת לחובתו. גם דרישה זו לחשיבות ההסברים באשר למומחיותו של הרופא המטפל, וכי מידע זה סביר לשם קבלת החלטה באשר לטיפול שניתן לו, לא הוכח על ידי התובע, וכן לא הוכיח התובע, כי בכך שהופרה חובת הגילוי נגרם הנזק ואם היה מובא בפניו המידע הנזק היה נמנע.

סוף דבר, נדחתה התביעה, בשל  היעדר תשתית ראייתית בדבר רשלנות רפואית ואף חויב התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט.

ת"א 2252-09-09