נזק שארע במהלך הרדמה

פסק דין בתביעת רשלנות רפואית עקב נזק שארע במהלך הרדמה. עיינו בכתבה המלאה שנערכה על ידי עורך דין מצוות האתר.

עסקינן במקרה של יולדת אשר ילדה את בנה בשבוע ה-35 להריונה בניתוח קיסרי, אשר במהלכו הוזרק לה חומר הרדמה. ימים ספורים לאחר הניתוח האמור החלה התובעת לחוש בכאבי ראש והתלוננה על חולשה ברגליה ובכל פלג גופה התחתון. לאחר מספר בדיקות שבוצעו בה, נותחה התובעת בניתוח שבמסגרתו נכרת חלק אחורי מחוליות עמוד השידרה שלה, על מנת להפחית את הלחץ המופעל עליו. בסופו של יום, טוענת התובעת כי בעקבות רשלנות רפואית בהרדמה שנעשתה לה במהלך הלידה היא היום נכה באופן חמור, סובלת מאי שליטה על סוגריה, מדלקות בדרכי השתן, אינה מסוגלת לקיים יחסי מין, מחוברת לקטטר ברוב שעות היממה ואיבדה באופן מוחלט את כושר השתכרותה.

 

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דן בתביעת רשלנות רפואית בהרדמה שהגישה התובעת. במסגרת פסק דינו, קבע בית המשפט כי כאשר עסקינן בניתוח ובהזרקת חומר הרדמה, כמו במקרה דנן, יש לקבוע כי מתקיים הכלל של "הדבר מעיד על עצמו". ודוק, הימצאות הניזוקה במצב רדום בזמן הלידה מוביל למסקנה כי לא ידעה ולא הייתה אמורה לדעת, מה הן הנסיבות שהובילו לנזקים שארעו לה, כמפורט לעיל. לא כל שכן, אין כל ספק כי חדרי הניתוח, על כל המיכשור המצוי בהם, נמצאים בשליטה בלעדית של המוסד הרפואי בו עברה את הניתוח. לא זו אף זו, על פי חוות הדעת הרפואיות שהוגשו לבית המשפט, נקבע כי אף התנאי השלישי להתגבשות התנאי האמור מתקיים שכן סביר יותר להניח כי רשלנות רפואית בהרדמה גרמה לנזקים האמורים, מאשר כל אפשרות אחרת.

 

בית המשפט ממשיך וקובע כי לאור העובדה שמדובר בניתוח קיסרי שבוצע על ידי הזרקת חומר מרדים לאיזור עמוד השדרה, היו צריכים הרופאים לצפות את האפשרות של התרחשות הנזקים מהסוג שארעו ולכן קיימת חובת זהירות קונקרטית של הצוות הרפואי כלפי התובעת. בשל העובדה כי מתקיים הכלל של "הדבר מעיד על עצמו", כמפורט לעיל, מוטל נטל ההוכחה על כתפי הנתבעים, אשר צריכים להוכיח כי לא הפרו את חובת הזהירות האמורה.

 

לאחר בחינת הראיות שהציגו הצדדים וחוות הדעת הרפואיות שהוגשו מטעמם, קובע בית המשפט כי הנתבעים עמדו בנטל המוטל עליהם על פי מאזן ההסתברויות והוכיחו, למעשה, שהדיקור שבוצע במסגרת זריקת ההרדמה לא מהווה רשלנות רפואית בהרדמה וכי מדובר בפגיעה שנלקחת בחשבון כחלק מהסיכונים של ניתוח קיסרי, המבוצע בהרדמה.

 

יחד עם זאת, על אף שבית המשפט לא מצא כי הייתה התנהגות מסוג רשלנות רפואית בהרדמה עצמה, הוא קובע כי ניתן היה לגלות את הפגיעה שנגרמה כתוצאה מההרדמה מוקדם יותר ועל ידי כך למנוע את הנזקים שנגרמו לתובעת או לפחות לצמצמם. כלומר, על פי פסק הדין, נכשלו הנתבעים בהפעלת שיקול דעתם במקרה זה, היות ועל פי המבחן המשמש לאמת מידה לבחינת התנהגות רשלנית – הוא מבחן הרופא הסביר – היה ניתן לאבחן את הפגיעה בתובעת על ידי עריכת בדיקות מתאימות. אי עריכת הבדיקות המתאימות במועד, מהווה הפרה של חובת הזהירות המוטלת על הנתבעים ורשלנות כלפי התובעת, אשר מקימה לה זכאות לפיצוי בגין נזקיה.

 

מאמרים נוספים: קראו גם על רשלנות רפואית בלידה.