תקדים: 15 מיליון ש"ח פיצוי לקטין הסובל משיתוק מוחין

בית המשפט פסק סכום פיצוי חריג בגובהו להורים ובנם, הסובל משיתוק מוחין בעקבות רשלנות רפואית בלידה, וקבע ריבית היוון נמוכה מהמקובל, לטובת הגדלת הפיצוי.

שיתוק מוחין

קטין לקה בשיתוק מוחין במהלך לידתו בעקבות השתהות רופאי בית החולים בחילוצו מבטן אימו, חרף ניטור שהצביע על האטה בדופק לב העובר. יכולותיו הקוגנטיביות של הקטין לא נפגעו, אך הוא נותר עם פגיעה קשה וצמיתה בתפקודו המוטורי ובכושר ההבעה שלו. כיצד יש להעריך את נזקי הקטין והוריו לעתיד לבוא לצורך חישוב סכום הפיצוי המגיע להם?

שאלה זו התעוררה בעקבות תביעת רשלנות רפואית שהגישו הורי הקטין לבית המשפט המחוזי בלוד, נגד קופת חולים כללית, בעלת בית החולים שבו אירעה הלידה. בין השאר, נדרש בית המשפט להכריע בשאלת גובה ריבית ההיוון שיש להפחית מהפיצוי שייפסק לתובעים.

בית המשפט נוהג לפסוק לנפגע סכום פיצוי גלובלי מהוון הנועד לכסות נזקי עבר ונזקים עתידיים כאחד. מסכום זה נהוג לנכות ריבית היוון, המשקפת את התשואה שניתן לקבל על השקעת כספי הפיצויים באפיקי חיסכון סולידיים. במקרה הנדון, טענו התובעים כי יש לנכות ריבית היוון בגובה אחוז אחד בלבד, ולא בגובה שלושה אחוז כמקובל, שכן המציאות הכלכלית הנוכחית אינה מאפשרת קבלת תשואה בגובה כזה על השקעה סולידית.

בפסק דינו, שנתן בימים אלה, קיבל בית המשפט חלק ניכר מטענות התובעים בדבר גובה הפיצוי הראוי במקרה זה, ובאופן חריג אף הפחית את ריבית ההיוון לשני אחוזים במקום שלושה. לאחר חישוב הנזקים השונים שנגרמו לקטין ולהוריו בעבר וכן נזקיהם העתידיים, הועמד סכום הפיצוי על 15 מיליון ש"ח, שהינו סכום גבוה במיוחד ביחס לרמת הפיצוי המקובלת בתביעות דומות.

מחלוקת 1: תוחלת חיים צפויה

במקרה הנדון השופטת בלהה טולקובסקי, שדנה בתיק, לא נדרשה להכריע אם הקטין נפל קורבן לרשלנות רפואית, שכן הנתבעת הודתה באחריותה לנזקי הקטין. עם זאת, התעוררו בין הצדדים מספר מחלוקות באשר לגובה הפיצוי המגיע לתובעים ובאשר לדרך חישובו.

מחלוקת מרכזית אחת התייחסה לתוחלת החיים הצפויה של הקטין, הנלקחת בחשבון לשם חישוב הפיצוי. הוסכם כי הקטין סובל מנכות רפואית בשיעור של מאה אחוז, אך התובעים טענו כי שיתוק המוחין של הקטין אינו מקצר את תוחלת חייו, נוכח האינטליגנציה התקינה שלו ולאור העובדה שהוא מתנייד ואוכל בכוחות עצמו, ואילו הנתבעת טענה כי תוחלת חיי הקטין עומדת על שישים שנה בלבד, לאור הצפי שיהיה מרותק לכיסא גלגלים בעתיד.

לאחר בחינת חוות הדעת הרפואיות שהגישו הצדדים, קבעה השופטת כי יש להתחשב באינטליגנציה התקינה ובכושר התפקוד העצמאי של הקטין, אך גם ביכולת הניידות המוגבלת שלו. לפיכך, העריכה כי תוחלת החיים הצפויה של הקטין היא 72 שנים, כלומר, נמוכה בעשרה אחוז מתוחלת החיים הממוצעת של גברים בישראל, העומדת על 80 שנה.

מחלוקת 2: שיעור ריבית ההיוון

כתימוכין לעמדותיהם השונות בדבר שיעור ריבית ההיוון הראוי שיש להפחית מסכום הפיצוי, הגישו הצדדים לבית המשפט חוות דעת של מומחים לכלכלה.

המומחה מטעם התובעים הצביע על הירידה החדה בתשואה על אג"ח ממשלתיות בשנים האחרונות, וטען כי בטווח הארוך לא ניתן לקבל תשואה גבוהה מאחוז אחד על השקעה סולידית. המומחה מטעם הנתבעת טען, כי התשואה הנמוכה כיום בגין השקעה סולידית מושפעת מהמשבר הפיננסי העולמי שפרץ ב-2008, וכי אין סיבה להניח כי התשואה לא תעלה בטווח הארוך. עוד טען, כי ישנם אפיקי השקעה סולידיים נוספים מלבד השקעה באג"ח ממשלתיות, שעשויים להניב תשואה גבוהה יותר.

השופטת התחשבה הן בחוות דעת המומחים והן בתיקון שנעשה לאחרונה בתקנות ההיוון החלות על המוסד לביטוח לאומי. במסגרת התיקון אומצו המלצות וועדת וינוגרד להפחית את ריבית ההיוון המנוכה מקצבאות הביטוח הלאומי, משלושה אחוזים לשני אחוזים, וכן לעדכן את שיעור הריבית מדי ארבע שנים, בהתאם לתנאים השוררים המשק.

השופטת קבעה, כי אומנם התיקון לתקנות ההיוון חל באופן ישיר רק על קצבאות הביטוח הלאומי, אך יש להקיש ממנו גם על שיעור ריבית ההיוון הראוי לצורך חישוב פיצויים בכל תביעה שנוגעת לנזקי גוף. השיקולים שביסוד התיקון, ציינה, חלים גם לעניין פיצוי נפגעים בגין נזקי גוף, ויש לשאוף לאחידות בחישוב פיצויים בגין נזקי גוף בכל סוגי התביעות.

לדבריה, מכלול הנתונים שהובאו ע"י המומחים מצביע כי לא ניתן להשקיע את כספי הפיצויים באפיקי השקעה סולידיים אשר יבטיחו תשואה של שלושה אחוז ויענו על צרכיו של ניזוק הנדרש להסתמך על כספי הפיצויים למשך שנים ארוכות. כמו כן, הפחתת הריבית לשיעור של שני אחוז בתקנות ההיוון מהווה אינדיקציה לכך שזוהי התשואה שניתן להפיק מהשקעה ברמת סיכון נמוכה לפיכך. בסיכומו של דבר, העמידה את שיעור ריבית ההיוון לצורך חישוב סכום הפיצוי במקרה הנדון על שני אחוז.

סוף דבר: 16 ראשי נזק

השופטת קיבלה את טענת התובעים כי הקטין סובל מנכות תפקודית-תעסוקתית מלאה ודחתה את עמדת הנתבעת כי נכות זו עומדת על 90 אחוז בלבד, נוכח כישוריו הקוגנטיביים של הקטין. על כן, חישבה את הפיצוי בגין הפסד כושר ההשתכרות של הקטין על בסיס מאה אחוז מהשכר הממוצע במשק, והעמידה את הפיצוי על כ-2.8 מיליון ש"ח.

לצורך חישוב הפיצוי על עזרה וסיעוד בעבר ובעתיד התבססה השופטת על פסיקה העוסקת בפיצויים לסובלים מנכות קשה, והעמידה את הפיצוי בגין ראש נזק זה על כ-6.8 מיליון ש"ח.

עם זאת, לסכומים הנ"ל הוסיפה השופטת פיצוי בגין לא פחות מ-14ראשי נזק נוספים, המשקפים בפרוטרוט מגוון רחב של צרכי המורכבים של הקטין. למעשה, מצד אחד, התחשבה השופטת בנכותו הקשה של הקטין,  ומצד שני, התחשבה בכישוריו הקוגנטיביים התקינים, המאפשרים לו לקיים חיים פעילים באופן המותאם לצרכיו המיוחדים.

כך, השופטת הכירה לא רק בהוצאות רפואיות של הקטין בעבר ובעתיד, בנזק הלא ממוני שנגרם לו בגין כאב וסבל, אלא גם בראשי נזק כמו: עלויות שיקום מיני, עלויות טיפולים פרא-רפואיים, עלויות נופש יתרות ועלויות דיור מתאים, למקרה שהקטין יעבור לגור בנפרד מהוריו, בדירה, ולאו דווקא במוסד לאנשים עם מוגבלויות.

בגין מגוון ראשי הנזק הנוספים שהכירה בהם, פסקה לתובעים כ-5.5 מיליון ש"ח, וכך סכום הפיצוי הסופי שנפסק, הועמד על 15 מיליון ש"ח, לאחר ניכוי של ריבית היוון בשיעור שני אחוזים. נוסף על כך, חויבה הנתבעת בהוצאות שכר טרחה בשיעור של 23.4 אחוז.

[תא (מרכז) 53580-05-12 פלוני (קטין) נ' שירותי בריאות כללית]