רשלנות רפואית בניתוח אלקטיבי

מר כנפו הגיע לבית החולים "פן מדיקל סנטר" בבאר שבע, לצורך ביצוע ניתוח בקע במפשעה. הרופא המטפל הסביר למר כנפו כי מדובר בניתוח אלקטיבי טריוויאלי וקל, שאינו נועד להציל את חייו של באופן דחוף ועל כן הוא אמור להשתחרר לביתו יום לאחר הניתוח.
מיד לאחר הניתוח החל המנותח להתלונן על כאבים חזקים באיזור המפשעה הימנית ובעקבות כך רשם לו הרופא כדורים לשיכוך הכאבים, תוך שהוא מסביר למנותח כי מדובר בכאבים טבעיים, המופיעים אצל רוב המטופלים בסמוך לסיום הניתוח. גם יום לאחר הניתוח לא השכיחו הכדורים את כאביו של המנותח, אך בכל זאת הורה הצוות הרפואי על שחרורו, תוך שהמליץ לו לנוח מספר ימים בביתו.
חמישה ימים לאחר ביצוע הניתוח שב המטופל לבדיקה חוזרת, במהלכה שב והתלונן על נפיחות וכאבים באיזור, אלא שהרופא סבר כי מדובר בזיהום ועל כן הורה לו על נטילת אנטיביוטיקה. עם חלוף הזמן הבחין מר כנפו כי האשך הימני שלו הולך ומתכווץ וכחצי שנה לאחר הניתוח אובחן נמק של אותו אשך, שנגרם של אי אספקת דם.
על רקע השתלשלות האירועים המפורטת לעיל, הגיש מר כנפו כתב תביעת רשלנות רפואית בניתוח לבית משפט השלום בבאר שבע, במסגרתו טען כי המוסד הרפואי והצוות הרפואי שניתח אותו התרשלו, בראש בראשונה, בכך שלא פירטו בפני התובע את סיכויי הצלחת הניתוח ואת הסיבוכים האפשריים כתוצאה מביצועו. על פי טענת התובע, ההלכה מחייבת מתן הסברים מפורטים במיוחד כאשר מדובר בניתוח אלקטיבי מהסוג שנערך לתובע ועל כן מתעצמת אותה רשלנות רפואית בניתוח מצד הנתבעים.
חוות הדעת שצירף התובע לכתב תביעת רשלנות רפואית בניתוח דנן, קבעה כי קיימות שתי סיבות עיקריות שיכלו להביא לנזקיו. קביעה זו הביאה את הנתבעים לטעון כי אפילו הרופא המומחה מטעם התובע אינו יכול להצביע באופן מפורש מה הם הגורמים לנזקיו של התובע ומכאן שמדובר בנזק בלתי צפוי שאין להטיל על הצוות הרפואי אחריות בגינו.
בית המשפט קובע כי הצוות הרפואי סטה מהסטנדרט הרפואי המקובל, כאשר לא התייחס לתלונותיו של התובע כפי שהיה צריך לעשות בנסיבות העניין. ודוק, עצם העובדה שהצוות הרפואי לא ערך לו את הבדיקות שנהוג לערוך בעקבות הופעת תסמינים מהסוג שהופיעו אצל המנותח, מהווה רשלנות רפואית בניתוח.
בנוסף נפסק כי אף אם מדובר בנזקים שהסיבה העיקרית להתרחשותם איננה ברורה בנסיבות העניין, כעולה מחוות הדעת שהוגשה מטעמו של התובע, הרי שעדיין הייתה מוטלת על הנתבעים החובה לבדוק ולברר את המקור לכאביו של התובע, לאחר ביצוע הניתוח במפשעתו.
בכל הנוגע ליסוד הקשר הסיבתי בין רשלנות רפואית בניתוח דנן לנזקים שנגרמו לתובע, מפעיל בית המשפט את מבחן הצפיות וקובע כי הרופא המנתח, כרופא סביר חזה או לכל הפחות היה צריך לחזות כי מחדלו או מעשיו יובילו לתוצאות המזיקות מהן סובל התובע כיום. לאור הפעלת מבחן זה, פוסק בית המשפט כי מתקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק.
סך הפיצוי שמעמיד בית המשפט לרשותו של התובע עומד על הסך של מאה וחמישים אלף שקלים, המצטרפים לכשלושים אלף שקלים נוספים בעבור ניהול ההליכים המשפטיים.
(ת.א 1440/05)