פסק-דין: החולה יפוצה בגין סרטן שטופל באיחור 

התקבלה תביעת מטופל שטען כי נגע טרום סרטני שהתגלה בשפתו לא טופל בזמן, ולכן לקה בסרטן. למטופל נפסקו פיצויים בסך 310 אלף ש"ח.

רשלנות רפואית עשויה להתבטא במגוון צורות. לעיתים גם שיהוי בטיפול בבעיה רפואית כלשהי שהתגלתה אצל מטופל ייחשב כהתרשלות מצד הצוות הרפואי, כפי שעולה מפסק-דין שניתן בימים אלה בבית-משפט השלום בתל-אביב.

השופטת יעל הניג שדנה בתיק, קיבלה את טענתו של מטופל כי לא זכה לטיפול בבית החולים הדסה למרות שאובחן בשפתו התחתונה נגע טרום סרטני, וכי משום כך התפתח אצלו סרטן שחייב כריתה נרחבת בשפתו. היא קבעה, כי בית-החולים התרשל וחייבה אותו לפצות את המטופל בסך של 310 אלף שקלים בגין הנזק שנגרם לו.

הרופא אמר ש"הכול בסדר"

המטופל טען בתביעתו, כי הגיע לבית-החולים הדסה בירושלים אחרי שנמצא גידול סרטני בביופסיה שניטלה משפתו התחתונה ע"י רופא בקופת החולים. בהדסה ניטלו משפתו של המטופל ארבע דגימות נוספות. שלוש מהדגימות נמצאו שפירות, ואילו באחת מהן התגלה נגע טרום סרטני. למרות זאת, לפי הנטען בתביעה, רופא בבית-החולים אליו הופנה המטופל, אמר לו ש"הכול בסדר" ושהוא אינו זקוק לטיפול. בעקבות זאת, נמנע המטופל מלטפל בנגע.

כעבור שנתיים התפתח פצע בשפתו של המטופל, והתגלה כי השפה נגועה בסרטן במספר מוקדים. בעקבות זאת, עבר המטופל כריתה נרחבת בשפתו וכן נאלץ לעבור ניתוחים נוספים ושחזורים של השפה. נוכח הצלקת שנותרה בפניו של המטופל נקבעו לו 50 אחוזי נכות פלסטית במוסד לביטוח לאומי בתוספת 20 אחוזי נכות נפשית.

בתביעה טען המטופל כי בית-החולים התרשל בטיפול בו, וכי לו היה מופנה לניתוח במועד, לאחר שהתגלה לו אצלו הנגע הטרום סרטני, הוא לא היה נאלץ לעבור כריתה כה נרחבת בשפתו והנזקים שנגרמו לו בעקבות כריתה זו היו נמנעים.

בית-החולים, מצדו, הכחיש את טענות המטופל וטען כי רופא בית-החולים דווקא הסביר לו על הנגע הטרום סרטני וזימן אותו לניתוח. כעדות לכך הציג בית-החולים בבית-המשפט טופס שבו נאמר שהמטופל הוזמן לניתוח. ואולם, השופטת הניג דחתה טענות אלה וקיבלה את גרסת המטופל.

בפסק-הדין נקבע, כי גרסת המטופל הייתה עקבית וכי התנהגותו מעידה כי רצה לברר את מצבו הרפואי ולכן אין סיבה להניח שהיה טומן את ראשו בחול, לו מצבו הרפואי היה מוסבר לו כהלכה. כמו כן קבעה השופטת כי אין ראיה לכך שהטופס שהציג בית-החולים נכתב או הוצג למטופל בזמן אמת. אי לכך, התקבלה גם טענתו הנוספת של המטופל כי בית-החולים התרשל בטיפול בו.

למרות העישון הכבד, אין אשם תורם

מחלוקת נוספת בתיק  נגעה לקשר הסיבתי בין התרשלות בית-החולים לבין הנזק שנגרם למטופל. בעוד המטופל טען כי ההתרשלות הובילה לכך להופעת הסרטן בשפתו התחתונה מאוחר יותר, בית-החולים טען כי אין קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הסרטן. נימוקו לכך היה כי המטופל היה מעשן כבד בעברו ולכן יש לייחס לו אשם תורם מלא לבעיותיו הרפואיות. אשם תורם זה מנתק את הקשר הסיבתי בין התרשלות בית-החולים לבין הנזק שנגרם למטופל.

גם בסוגיה זו, קיבלה השופטת את טענת המטופל ודחתה את עמדת בית החולים. היא ציינה כי גם המומחה הרפואי מטעם המטופל וגם המומחה הרפואי מטעם בית-החולים העידו, כי ככל שהמטופל היה מנותח מוקדם יותר, כך היה גובר הסיכוי כי ניתן היה להסתפק בכריתה פחות נרחבת. אי-לכך, קבעה השופטת, "'נופלות' הטענות על אשם תורם המנתק קשר סיבתי ועל אשם תורם בכלל".

לאחר שהכריעה בסוגיית הקשר הסיבתי, העריכה השופטת את נזקיו של המטופל, וקבעה כי יש לפצותו  ב-250 אלף ש"ח בגין כאב וסבל וכן ב-60 אלף ש"ח עבור הוצאותיו והעזרה לה נזקק בעקבות הניתוחים שעבר. נוסף לכך, הטילה השופטת על הדסה לשלם למטופל הוצאות משפט ושכר טרחה.

[ת.א 18567-08 ח.א נ' הדסה וקופ"ח מאוחדת]