על יסוד הקשר הסיבתי בתביעות רשלנות

אחת מהדרישות הקיימות על פי דין לשם הוכחת תביעת רשלנות רפואית היא הצורך להוכיח קשר סיבתי בין הנזק שנגרם ובין מעשה הרשלנות. מעוניינים לדעת כיצד מתקיים נערך מבחן הקשר הסיבתי ? עיינו בכתבה המלאה.

יסוד הקשר הסיבתי ברשלנות

על הרכיב המשפטי ויסודות העילה

רכיב הקשר הסיבתי הנו רכיב שחובה להוכיח את התקיימותו לצורך הוכחת תביעה שעניינה רשלנות רפואית בשל נזק אשר נטען כי נגרם בשל טיפול רפואי.

נקדים ונזכיר כי לצורך הוכחת העילה יש צורך להוכיח מספר תנאים. הצעד הראשון הוא הוכחת קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית. כלומר, חובת זהירות כללית (לדוג' בין רופא לחולה) ? היא חובת הזהירות המושגית, וכמו כן חובת זהירות במקרה הספציפי בו מדובר ? היא חובת הזהירות הקונקרטית. לאחר שהוכחנו שקיימת חובת זהירות, יש צורך להוכיח כי זו הופרה. הפרת חובת הזהירות היא למעשה הטענה לקיומה של רשלנות.

לאחר שהוכיח התובע כי ישנה עילה לתביעה לא תמו דרישות ההוכחה. שהרי מעבר להוכחת קיומה של רשלנות יש צורך להוכיח נזק וכמו כן, קשר סיבתי בין הנזק לבין ההתרשלות. הוכחת נזק יכולה להתבצע באמצעות חוות דעת רפואית של מומחה שמעניק גושפנקא לטענות הנוגעות לנזק.

מכאן אנו מגיעים לנקודה החשובה שהיא הוכחת קשר סיבתי בין התרחשות הנזק לבין אותה רשלנות שהוכחה. מבחני הקשר הסיבתי בעוולה זו מחולקים לשניים. הראשון הוא הקשר הסיבתי העובדתי והשני הוא הקשר הסיבתי המשפטי.

המבחנים שנקבעו

הקשר הסיבתי העובדתי דן במבחן האלמלא. במילים אחרות נשאלת השאלה: "אם לא הייתה מתרחשת הרשלנות הרפואית היה נגרם הנזק?"

אם התשובה היא לא, כוונה היא שאותה רשלנות רפואית היוותה את הסיבה העובדתית לנזק. לאחר הוכחת קשר סיבתי עובדתי יש צורך לעבור גם את המבחן הנוגע לקשר סיבתי משפטי. מבחן זה מחולק לכשעצמו למבחן טכני ומבחן מהותי.

המבחן הטכני ישאל האם יכול היה הצוות הרפואי לדעת כי אותה התרשלות תגרום לנזק הנטען ? לאחר מכן, אם התשובה חיובית נשאל האם צריך היה הצוות הרפואי לדעת כי תגרום לנזק הנטען ? אם למעשה יקבע שהצוות הרפואי ידע והיה עליו לדעת שקיומה של התרשלות תביא לנזק שכזה אזי ככל הנראה ייקבע כי היה עליו להימנע מביצועה ואגב כך למנוע את הנזק.

למעשה חשוב לדעת כי סוגיית הקשר הסיבתי אינה פשוטה ליישום. ישנם מבחני משנה רבים אשר "עוזרים" לשופט לבחון את הסוגיה הזו. מבחנים כגון מבחן הצפיות, מבחן הסיכון ומבחן השכל הישר הנם מבחנים שנועדו לבחון את סוגיית הקשר הסיבתי.

חשוב אם כן לדעת, כי קיומה של חריגה מסטנדרט זהירות סביר ואף קיומו של נזק לא מעידים באופן חד משמעי שיש קשר סיבתי בין השניים וכי לעיתים גם אם קיימת וגם אם קיים נזק, קיומה של עילת תביעה ברשלנות רפואית אינה מעידה בהכרח על התוצאה הסופית, והתביעה יכולה להידחות.

לפיכך, עורך הדין שמטפל בתיק ייבחן את סוגיית הקשר הסיבתי מהבחינה העובדתית והרפואית. ככל ואכן תהיה אפשרות להוכיח את קיומו של הקשר הסיבתי אזי ככל הנראה התביעה תהיה מוצדקת בנסיבות. מכל מקום, כאשר ייפנה לקוח למשרד עורכי הדין שיטפלו בתביעתו, סוגיית הקשר הסיבתי תהא סוגיה שתיבדק הן מהבחינה העובדתית והן המשפטית.

כמובן שבתיקים אלה יש צורך בקביעות רפואיות שיבססו את אותו קשר סיבתי. על כן, עורך הדין המייצג בתביעה כנגד המוסד הרפואי, אשר החליט על הגשת תביעה, לטעון (ובהתאם להוכיח) לקיומו של קשר סיבתי בין הנזק לבין קיומה של הרשלנות, אחרת יהא מדובר בכתב תביעה לקוי.

בכל מקרה בו הנכם חושדים לגרימת נזק כתוצאה מרשלנות רפואית, אנו ממליצים לכם לפנות לעורך דין הבקיא בתחום לצורך בחינת המקרה הספציפי ועד הגעה למסקנה האם הגשת תביעה נכונה במקרה הנדון. ככל וכן, עורך הדין ידע לבסס את כתב התביעה בחוות דעת רפואיות על פי הצורך וילווה אתכם לכל אורך ההליך המשפטי ועד קבלת הפיצוי.

יישום המבחן ודוגמה מהפסיקה

על פניו, נראה כי לכאורה לא קיים כל קושי מיוחד בהוכחת הקשר הסיבתי. אולם, לעיתים נסיבות המקרה מובילות לכך שלא ניתן להצביע בבהירות על קשר סיבתי ישיר בין התרשלות הרופא לנזק שארע לניזוק. למשל, כאשר הנזקק נגרם בעקבות התערבות של גורם נוסף, שאינו קשור בהתנהגותו של הרופא. מקרים מסוג זה הינם שכיחים בחיי היום יום.

לשם המחשת הסוגיה נטול מקרה אודות רשלנות רפואית בלידה אשר נדון בפסיקה:

נסיבות המקרה עסקו בלידה מוקדמת של תינוקת, אשר במהלכה נגרם ליולדת דימום ובעקבותו החליטו הרופאים על עריכת ניתוח קיסרי. התינוקת שנולדה סבלה משיתוק מוחין והוכרה כנכה במאת האחוזים.

במקרה דנן, כאשר בוחנים את הקשר הסיבתי, הרי שהדימום שנגרם לאישה הוא הגורם הנוסף שעשוי להיות זה שהוביל לנזקה של התינוקת, ללא כל קשר להתנהגות הרופאים והחלטתם לבצע ניתוח קיסרי. אל בית המשפט הוגשהה תביעת רשלנות בלידה במסגרתה טענו התובעים באמצעות עורכי דינם ובהסתמך על חוות דעתו של מומחה רפואי, כי אלמלא ניתחו הרופאים את האם בניתוח קיסרי, לא היה נגרם לוולד כל נזק. בנוסף, טענו כי הרופא הסביר יכול וצריך היה לצפות כי בחירה בסוג טיפול זה, בנסיבות העניין, עלולה להוביל לנזקים שנגרמו לתינוקת בפועל.

בית המשפט קבע כי לא הוכח קשר סיבתי במידה הדרושה (מאזן ההסתברויות) ועל כן, לכאורה, על פי תנאי התקיימותה של עוולת הרשלנות התובעים אינם זכאים לכל פיצוי. יחד עם זאת, בית המשפט מוסיף כי בכלל הקשור למקרים בהם מעורב גורם נוסף המקשה על מתן תשובה ברורה בכל הנוגע לקשר הסיבתי, יש לבצע הערכה של ה"תרומה" שהביאו הגורמים השונים לאירוע הנזק ועל פי שיעור התרומה של ההתנהגות הרשלנית מצד הרופאים, ייקבע הפיצוי לניזוק.

הנה כי כן, כשם שדרכו של עורך הדין איננה קלה, כך, לעיתים, קשה בחינתו של אותו קשר סיבתי אף על ידי בית במשפט עצמו.

לייעוץ אישי וחסוי באפשרותכם לפנות אלינו באמצעות טופס יצירת הקשר המופיע באתר.

האם הכתבה סייעה לך? כןלא מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
הגיבו לכתבה

נשמח לשמוע את דעתכם לגבי המפורט בכתבה.

שאלו בפורום רשלנות רפואית

מוזמנים לשאול כל שאלה בפורום מקצועי ולקבל מענה על ידי עורכי דין.

קבוצת "הבית המשפטי" בפייסבוק ממתינה לכם

הצטרפו לדיונים מקצועיים בנושא בקבוצת הפייסבוק

פנו אלינו

מוזמנים לפנות לייעוץ מקצועי שיינתן ללא התחייבות ובסודיות מלאה.

התגובה שלך