רשלנות רופא עיניים

רשלנות רפואית של רופא עיניים – פסק דין שהתהפך על ידי בית המשפט המחוזי על ידי שימוש בכלל הדבר מעיד בעד עצמו.

הדרך הפשוטה בכדי להבין מהו העיקרון המשפטי הנקרא "הדבר מעיד על עצמו", בו נוהגים התובעים להשתמש בתביעות רשלנות, היא על ידי מקרה רשלנות רפואית של רופא עיניים שארע במציאות.

זהו מקרה של אדם, אשר בשנות השישים לחייו הופנה על ידי רופא מומחה לניתוח קטרקט (ששמו העברי הוא ניתוח ירוד) בעינו השמאלית. על מנת לסבר את האוזן, בסוג ניתוח זה מסיר רופא העיניים את עדשת העין, מנקר את חומר העדשה ומכניס לתוכה עדשה אלסטית. במהלך הניתוח הבחין הרופא כי בעינו של המנותח ישנו חומר הבוקע מהחלק האחורי של העין ואינו אמור להימצא שם. לפיכך, לאחר הניתוח ערך הרופא בדיקה למציאת אותו חומר, אולם ממצאי הבדיקה הובילו למסקנה כי אין דבר בעינו והניתוח הושלם, לכאורה, בהצלחה.

 

אם הגעת הנה, אנו ממליצים לך לבקר גם בעמודים הבאים:

רשלנות רפואית עיניים

רשלנות רפואית עיניים בניתוח לייזר
המנותח הגיע, לאחר הניתוח, לבדיקות תכופות אצל רופא העיניים. כך, בתהליך שנמשך מספר שבועות, הוצאה העדשה האלסטית מעינו, כמו גם החומר המסוכן, אשר נמצא בעינו חרף ממצאי הבדיקה, כאמור. בסופו של דבר, איבד המנותח את יכולתו לראות בעין המנותחת.
הניזוק (התובע בהליך המשפטי) טען בתביעה שהגיש לבית משפט השלום כי נזקו נגרם בשל רשלנות רפואית של רופא עיניים ועל כן עליו לפצותו בגין נזקיו, הן הפיזיים והן הנפשיים.

 

במסגרת תביעתו טען הניזוק כי חל בעניינו הכלל של "הדבר מדבר בעדו". נפקותו של תחולת הכלל האמור הינה שנטל ההוכחה עובר לכתפיו של המשיב, אשר צריך להוכיח כי אין בהתנהגותו רשלנות רפואית של רופא עיניים.
העיקרון המשפטי שלעיל מעוגן בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, לפיו, על מנת שיועבר הנטל, צריך הניזוק להוכיח כי לא הייתה לו כל ידיעה או אפשרות לדעת מהן הנסיבות שהובילו לאירוע שגרם נזק וכי אותו נזק שנגרם לו – נגרם על ידי "נכס" שלמזיק הייתה שליטה מלאה עליו. על פי החוק, בית המשפט יעביר את הנטל אם יראה לו סביר יותר שאירוע המקרה שהוביל לנזק מתיישב יותר עם ההנחה שהמזיק לא
בית משפט השלום קבע כי שני התנאים הראשונים להעברת הנטל בהליכים של תביעות רשלנות רפואית של רופא עיניים מתקיימים במקרה דנן, אולם התנאי השלישי אינו מתקיים ולכן נשאר הנטל על כתפיו של הניזוק, ובהמשך לכך נדחתה תביעתו.

 

מענה לשאלות, עצות וסיוע, ניתן לקבל כאן – פורום רשלנות רפואית
בית המשפט המחוזי הפך את החלטת בית משפט קמא וקבע כי טעותו נבעה מכך שבבוחנו האם מתקיים התנאי השלישי בהעברת הנטל, כמפורט לעיל, התבסס על חוות דעתו של המומחה הרפואי. בית המשפט המחוזי קובע כי אין זה מתפקידה של חוות דעת מומחה לקבוע כי הייתה רשלנות רפואית של רופא עינייים, אלא לבחון האם התנהגותו עמדה בסטנדרט ההתנהגות (הסטנדרט הרפואי) שמצפים מרופא סביר במצבו. מי שאמור לבחון את עניין ההתרשלנות, כמו גם את התנאי השלישי להעברת נטל ההוכחה בשל היותו של הדבר מעיד על עצמו ? הוא בית המשפט. לפיכך, קובע בית המשפט כי, לאור נסיבות המקרה המתוארות לעיל, אירוע המקרה שהביא לקרות הנזק מתיישב יותר עם ההנחה שהרופא לא נקט בזהירות הסבירה מאשר עם ההנחה כי נקט בזהירות שכזו ועל כן נקבע כי הדבר מעיד על עצמו ונטל ההוכחה הועבר לכתפיו.
בסופו של דבר הפך בית המשפט המחוזי את החלטת השלום, הכיר בתביעת הניזוק וקבע כי מקורה ברשלנות רפואית של רופא עיניים וכי יש לפצות את התובע.

 

תגובות

1 תגובות

  • 19 בדצמבר 2011 בשעה 9:43

    רשלנות רופא עיניים

    על פניו נראה שאכן הייתה זו רשלנות של רופא העיניים שלא זיהה מלכתחילה את החומר
    המזיק שבקע מאחורי העין ואינו אמור להימצא שם. מלכתחילה הייתה האחריות מונחת על כתפיו של רופא העיניים וההליך המשפטי לא היה צריך להגיע לערעור.
    משפט המפתח להבנתי "החומר שאינו אמור להימצא שם".
    יישר-כוחו של עורך-הדין שנחישותו הפכה את החלטת בימ"ש השלום וביהמ"ש המחוזי הכיר בתביעת הניזוק.