רשלנות רפואית בטיפולי אסתטיקה- כיצד נוכיח?

טיפולי אסתטיקה הפכו שכיחים יותר בימינו. טיפולי פנים, הסרות שיער בלייזר וכיו"ב הפכו ממש לשגרת יומם של אנשים רבים. כפועל יוצא מכך אנו נחשפים לנזקים שונים שנגרמים כתוצאה מטיפולים אלו. ישנם נזקים שמקורם ברשלנות של הצוות המטפל ועל כך יכול להיות אדם זכאי לפיצוי. על נושא זה ניתן לקרוא בכתבה זו.

טיפולי אסתטיקה הינם תחום רחב ומגוון הנגיש כיום למרבית האוכלוסיה, בעוד שבעבר היה שמור למיעוט בעל יכולת כלכלית הולמת. לאור שכיחותם של הטיפולים הקוסמטיים והניתוחים האסתטיים בימינו, ישנה חשיבות רבה לחשיפת הנזקים והסיכונים האפשריים הקיימים בתחום.

מאחר ומרבית הטיפולים והניתוחים האסתטיים מבוצעים ללא הכרח ומתוך בחירתו החופשית של המטופל, חשוב עוד יותר לידע אותו לגבי הסיכונים שהוא נוטל באופן מקיף ומפורט.

סוגי הטיפולים האסתטיים מתחלקים לשניים

טיפולים קוסמטיים (הכוללים בין היתר הזרקת בוטוקס לשפתיים, הרמת עפעפיים וכו') וניתוחים בעלי אופי אסתטי (ניתוחי הגדלת או הקטנת חזה, ניתוחי אף, הסרת משקפיים ועוד). הסוג הראשון מבוצע לרוב על ידי מטפלים שהוכשרו לשם ביצוע ההליכים, אך אינם בהכרח רופאים ואינם מבצעים טיפולים כירורגיים.

הסוג השני, לעומת זאת מבוצע על ידי רופאים שנוסף להכשרתם הרפואית התמחו בכירורגיה קוסמטית.

בין אם מדובר במטפל קוסמטי או ברופא שביצע את ההליך האסתטי, פסיקה בגין רשלנות רפואית אסתטית תתקבל באם יוכח אחד משני מקרים: רשלנות רפואית הכרוכה בטיפול עצמו, או הפרה של הדרישה להסכמה מדעת על ידי המטופל.

כלומר, במקרה מהסוג הראשון תוכח רשלנות רפואית מצד המטפל טרם, במהלך, או לאחר הטיפול, אשר כתוצאה ממנה נגרם נזק ממשי למטופל.

יש להוכיח, אם כן, קשר סיבתי בין רשלנותו של המטפל לנזק שנגרם למטופל. כל פעולה רפואית שיש בה משום חריגה, או התנהגות בלתי סבירה מצד המטפל, שאינה עולה בקנה אחד עם המקובל בתחום, תיחשב לרשלנית. לשם כך "מבחן הרופא הסביר" עוזר בהערכת התנהגותו של המטפל תחת הנסיבות, ובהתאם לידע הרפואי העדכני הקיים.

מקרה מהסוג השני מתייחס לחובה החלה על המטפל לוודא כי המטופל נותן את הסכמתו לביצוע ההליך מתוך הבנה מלאה ומקיפה של הסיכונים והנזקים האפשריים הכרוכים בו.

חובותיו של המטפל

תחת חוק זכויות החולה מחויב המטפל לידע את המטופל בכל האינפורמציה הרלבנטית לקבלת ההחלטה לביצוע ההליך הרפואי. תחת זאת נכללות גם אזהרות מפני סיבוכים נדירים העשויים להתרחש במהלך הטיפול. סוג זה של רשלנות רפואית יהיה תקף גם במידה ולא הוכח קשר סיבתי בין רשלנותו של המטפל לנזק שנגרם למטופל. כלומר, עצם הפגיעה בזכותו של הפרט לאוטונומיה תיחשב לנזק בר פיצוי שנגרם למטופל.