חוייב באחריות לרשלנות בניתוח מתיחת בטן שהתכחש לביצועו

בית המשפט חייב רופא משפחה שביצע ניתוח למתיחת בטן באחריות לביצוע רשלני של ניתוח זה, תוך שהוא דוחה את טענת הרופא כי לא ביצע את הניתוח.

רשלנות בניתוח מתיחת בטן

כאשר בית המשפט דן בתביעות רשלנות רפואית, עליו בדרך כלל להכריע במחלוקות בין הצדדים שנוגעות לשאלות מהותיות כגון האם הרופא אכן התרשל במהלך מתן הטיפול שניתן על ידו לתובע, האם יש קשר סיבתי בין אותה רשלנות לנזק שנגרם לתובע, ככל שנגרם לו כזה, ומהו היקפו של הנזק.

אולם, רק לעתים נדירות נדרש בית המשפט להכריע בשאלה האם הרופא הנתבע אכן ביצע את הטיפול הרפואי נשוא התביעה, או לאו, וזאת כפי שאירע במקרה שהובא בפני בית משפט השלום בירושלים.

תיק זה עסק במנהלת חשבונות בת 27, שביקשה לעבור ניתוח למתיחת בטן לצורך טשטוש צלקת שנותרה בבטנה לאחר שעברה ניתוח קיסרי שלישי.

התובעת נפגשה עם הרופא כדי להתייעץ עמו לגבי הניתוח בנובמבר 2014, וזאת רק כחודש ימים לאחר שהיא עברה את הניתוח הקיסרי השלישי. לדבריה, הרופא הציג את עצמו בפניה באותה פגישה כמנתח פלסטי ואף כבעל מוניטין, ובעקבות זאת היא נותחה על ידו בבית חולים בבית לחם זמן קצר לאחר מכן. אולם, סמוך לאחר הניתוח היא החלה להרגיש בכאבים באיזור הניתוח, ופנתה מיידית לרופא, שאמר לה למרוח פולידין ותו לא. לאחר שהתובעת הסירה את התחבושות של איזור הניתוח, היא גילתה שהפצע בבטנה פתוח ומזוהם, ועל כן היא שוב פנתה לרופא, שנאות לפגוש אותה רק לאחר תחנונים, הדריך אותה כיצד לטפל בפצע, אמר לה שאין לה כל צורך ללכת לבית החולים, ושילח אותה לביתה.

לאחר שמצבה של התובעת הלך והחמיר, היא פנתה לבית החולים שערי צדק, שם היא אושפזה וטופלה במחלקה לכירורגיה פלסטית במשך כשבועיים. אולם, חרף הטיפול שניתן לה, נותרה התובעת עם צלקות מכוערות בבטנה, ואף לקתה עקב כך בדיכאון ומחשבות אובדניות והחלה בקבלת טיפול פסיכיאטרי.

הרשלנות הרפואית לגבי הניתוח והנזקים שנגרמו בגינה

התובעת הגישה תביעת רשלנות רפואית כנגד הרופא בטענה שהוא התרשל בביצוע הניתוח וכן בטיפול שהוא העניק לה לאחריו, וכי עקב כך נגרמו לה לנזקים גופניים ונפשיים.

כתמיכה לטענותיה, הגישה התובעת שתי חוות דעת רפואיות, האחת מטעם כירורג פלסטי, והשניה מטעם פסיכיאטר.

חוות הדעת של הכירורג הפלסטי ציינה שניתוח מתיחת הבטן שבוצע בתובעת, מבוצע בדרך כלל לשם הסרת עודפי עור ושומן לאחר ניתוחים בריאטרים (ניתוחים לקיצור קיבה) אצל צעירים, או עקב הרזיה דרסטית אצל מבוגרים. לפיכך, לא ברור מדוע הרופא ביצע ניתוח זה בתובעת הצעירה, וזאת למרות שהיא לא עברה מעולם ניתוח בריאטרי, ועוד חודש בלבד לאחר שהיא עברה ניתוח קיסרי, כך שהרקמות הרכות ודופן הבטן שלה עדיין לא חזרו לפרופורציות הרגילות. בנוסף קבע הכירורג הפלסטי שמצב הצלקות בבטן של התובעת מקנה לה 20% נכות לצמיתות, וזאת לפי סעיף 75(1)ג מותאם לתקנות הביטוח הלאומי.

ואילו חוות הדעת של הפסיכיאטר מטעם התובעת קבעה שהניתוח הרשלני והצלקות המכוערות שנותרו בגופה גרמו לה לנזקים נפשיים חמורים ביותר, שכללו הפרעה הסתגלותית כרונית, פוסט טראומה, דיכאון, חרדות, ואף ניסיונות התאבדות. הפסיכיאטר העריך שנזקים אלו גרמו לתובעת ל- 30% נכות נפשית צמיתה לפי סעיף 34(ב) לתקנות הביטוח הלאומי.

עורכי הדין שלנו זמינים
עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

icon

התכחשות הרופא לביצוע הניתוח על ידו

במסגרת הגנתו, הגיש הרופא תצהיר שכלל 4 סעיפים בלבד, ובו הצהיר שהוא רופא משפחה (!), שאין לו  רישיון מומחה לפלסטיקה, וכי הוא לא ביצע מעולם ניתוחים כלשהם בתובעת, ותו לא.

ואם לא די בכך, הרופא גם בחר שלא להגיש שום חוות דעת מטעמו, ואף בחר שלא לחקור בכלל את התובעת ואת המומחים הרפואיים שמטעמה.

בתגובה לטענת הרופא שלא הוא ניתח את התובעת, הגישה התובעת תצהיר מטעם אדם שהגיש תביעת רשלנות רפואית כנגד הרופא בתיק אחר, בגין ניתוח פלסטי שהרופא ערך באשתו המנוחה, שנפטרה בעקבותיו, ושגם לגביו טען הרופא שלא הוא ביצע את הניתוח במנוחה. בנוסף, התובעת הגישה גם את הקבלה בגין התשלום ששילמה לרופא עבור הניתוח.

כצפוי, בית המשפט דחה את טענותיו האבסורדיות של הרופא, וקבע שכל גרסת הגנתו קרסה כליל על דוכן העדים, וזאת נוכח עדותה האמינה והעקבית של התובעת לעומת עדותו חסרת ההיגיון.

בית המשפט קבע שעדותה של התובעת הינה עדות מפורטת, קוהרנטית, שהוכחה היטב באמצעות ראיות רבות שהגישה התובעת, שכללו בין היתר מסמכים רפואיים שבהם מופיע שמו של הרופא מספר רב של פעמים כמנתח, הקבלה שנמסרה לה בגין התשלום עבור הניתוח, וסרטון שמראה כיצד הרופא מציע לבצע ניתוח לאישה אחרת תמורת סכום זהה לסכום ששילמה התובעת. מדובר בעדות שכלל לא נסתרה על ידי הרופא ובא כוחו, וזאת למרות שבא כוח הרופא חקר אותה באופן כה תוקפני, עד כדי כך שבית המשפט נאלץ לעצור את חקירתו מספר פעמים.

בסיכומו של דבר קיבל בית המשפט את התביעה, וקבע שהרופא התרשל הן בעצם בעריכת הניתוח לתובעת, והן בטיפול שהעניק לה לאחריו.

בהסתמך על חוות הדעת הרפואיות שמטעם התובעת, קבע לה בית המשפט 44% נכות רפואית משוקללת לצמיתות. בהתאם לכך, פסק בית המשפט לתובעת פיצויים בסך כולל של 922,000 ₪, וזאת בגין הפסדי שכר, כאב וסבל, עזרת הזולת, הוצאות רפואיות, ניתוח מתקן, וטיפולים נפשיים.  בנוסף חוייב הרופא לשלם שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% מהסכום שנפסק והחזר הוצאות משפט.

[ת"א (ירושלים) 2269-02-16 פלונית נ' ד"ר אשרף משעל]

האם הכתבה סייעה לך? כןלא מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
הגיבו לכתבה

נשמח לשמוע את דעתכם לגבי המפורט בכתבה.

שאלו בפורום רשלנות רפואית

מוזמנים לשאול כל שאלה בפורום מקצועי ולקבל מענה על ידי עורכי דין.

קבוצת "הבית המשפטי" בפייסבוק ממתינה לכם

הצטרפו לדיונים מקצועיים בנושא בקבוצת הפייסבוק

פנו אלינו

מוזמנים לפנות לייעוץ מקצועי שיינתן ללא התחייבות ובסודיות מלאה.

התגובה שלך