בית המשפט חייב רופא שיניים לשלם פיצוי למטופל בגין הנזקים שנגרמו לו עקב שבירת מחט זריקת הרדמה בפיו לצורך ביצוע טיפול שורש.
אף אחד כידוע איננו שש לעבור טיפול שיניים. רבים מאיתנו נוטים לדחות טיפולי שיניים חיוניים כדי להימנע מהכאב ואי הנעימות שכרוכה בהם. לחלקם, רק המחשבה על זריקת ההרדמה שיהיה עליהם לקבל כבר בתחילת הטיפול מספיקה כדי להרחיק אותם ממרפאת השיניים.
הבשורות הטובות הן שברוב המקרים טיפול השיניים עובר בשלום, ובאופן שמצדיק בדיעבד את כל הכאב ואי הנוחות שכרוכה בו. אולם, ישנם גם מקרים שבהם "תרחישי האימה" מתגשמים בפועל, וזאת כפי שאירע במקרה של מטופל בן 35 שעבר בשנת 2016 סדרת טיפולים אצל רופא שיניים, שכללה גם טיפול שורש באחת משיניו הטוחנות.
לצורך ביצוע אותו טיפול שורש, הזריק רופא השיניים למטופל זריקת הרדמה כמקובל. אולם, במהלך ההזרקה, המחט נשברה כך שחלקה השבור, באורך מספר ס"מ, נותר תקוע כולו באופן עמוק בלסת של המטופל, עד שהוא נאלץ לעבור כבר באותו היום ניתוח דחוף בבית החולים רמב"ם כדי לחלצה. הניתוח כלל חיתוך רקמות רחב בשריר הלעיסה העיקרי של המטופל שבו נתקעה המחט וזאת כדי למצוא אותה ולהוציאה. אולם, לאחר הניתוח הסתבר שהמטופל סובל מהגבלה מפתיחת פיו וקושי באכילה, באופן שאילץ אותו בין היתר לעבור טיפולי פיזיותרפיה כדי לשפר את טווח התנועה של פתיחת פיו.
המטופל הגיש תביעת רשלנות כנגד רופא השיניים לגבי אופן ביצוע ההזרקה, וכן בשל אי מתן הסכמה מדעת לטיפול השורש והזריקה, בטענה שהרופא לא נתן לו כל הסבר על מהות הטיפול והסיכונים שכרוכים בו, לרבות הסיכונים שכרוכים במתן זריקת ההרדמה.
עוד טען המטופל בתביעתו שהוא סובל ממגבלה בפתיחת הפה וקושי בלעיסה, כאבים רבים, ואי נוחות, ואף התפתחה אצלו הפרעה נפשית עקב כך שפוגעת בתפקודו וביחסיו עם אשתו.
גדר המחלוקת: מי נושא באחריות לגרימת הנזק למטופל?
המומחים הרפואיים מטעם שני הצדדים הסכימו שלמטופל נותרה נכות בשיעור של 20% רפואית בשל הגבלה בפתיחת הפה ופעולת הלעיסה, אולם הם נחלקו ביניהם בשאלת האחריות לנזק והקשר הסיבתי.
המומחה מטעם המטופל טען שנכות זו נגרמה כתוצאה מרשלנותו של הרופא בעת ביצוע ההזרקה, וזאת בשל שימוש בטכניקת הזרקה לקויה או שימוש במחט דקה מדי.
המומחה מטעם רופא השיניים טען שלא טיפולו של הרופא הוא שגרם לכך, כי אם הניתוח בבית החולים רמב"ם, וכי שבירת מחט זריקה הינה סיבוך מוכר שעלול להתרחש תוך כדי הזרקה, הגם שמדובר באירוע נדיר מאד.
בית המשפט מינה מומחה מטעמו לצורך חיווי דעתו בשאלת האחריות והקשר הסיבתי בלבד, באופן לפיו הוא התבקש לקבוע איזה חלק של הנכות שנותרה למטופל נגרם בשל שבירת המחט, הזריקה ואיזה חלק ממנה נגרם בשל הניתוח בבית החולים רמב"ם.
המומחה מטעם בית המשפט קבע שאירוע שבירת המחט הינו אירוע נדיר מאד, כך שאין המדובר בסיבוך מוכר כי אם בהתרשלות. לעומת זאת, הניתוח בבית החולים רמב"ם היה ניתוח הכרחי, מאחר שלא ניתן היה להוציא את המחט ללא ניתוח זה. ניתוח כזה מלווה בדרך כלל בהצטלקויות בהידבקויות והצטלקויות של הרקמות, ולא ניתן היה לבצע את הניתוח באופן אחר שהיה מונע את גרימתם, ועל כן ההגבלה בפתיחת הפה הינה תוצאת לוואי בלתי נמנעת של הניתוח ולא תוצאה של רשלנות בביצוע הניתוח.
כתוצאה מכך ייחס המומחה מטעם בית המשפט את כל האחריות לגרימת הנכות של המטופל לשבירת המחט הרשלנית של הרופא, שהובילה לצורך בביצוע הניתוח.
שבירת מחט זריקה איננה סיבוך מוכר כי אם רשלנות
בית המשפט אימץ כמקובל את חוות דעתו של המומחה מטעמו, וקבע שאירוע שבירת המחט איננו מהווה סיבוך מוכר כי אם כתוצאה מרשלנותו של הרופא.
בית המשפט הבהיר שיש אמנם סיבוכים שעלולים להתרחש תוך כדי שימוש בידיים מיומנות, כך שעצם התרחשותם איננה מעידה בהכרח על רשלנות בביצוע, אולם ישנם גם מקרים שבהם ניתן להסיק מאופן גרימת הנזק והעדויות שהנזק נגרם עקב רשלנות בביצוע, הגם שמדובר במקרים נדירים יחסית.
במקרה דנן, נראה ששבירת המחט אירעה כתוצאה מתנועת פיתול או הפעלת כח לא מתאימות, ועל כן המדובר ברשלנות של הרופא.
יחד עם זאת, בית המשפט דחה את טענת העדר מתן ההסכמה מדעת של המטופל לזריקת ההרדמה. בית המשפט הבהיר שהמטופל כבר עבר אצל הרופא סדרת טיפולים קודם לכן, שכללו גם זריקות הרדמה, ועל כן אין צורך לשוב להסביר לו לפני כל זריקה על הסיכונים שכרוכים בה, ובמיוחד לגבי סיכונים נדירים ביותר, כגון שבירת מחט זריקת ההרדמה.
היקף חובת הקטנת הנזק שחלה על הניזוק
לגבי היקף חובת הקטנת הנזק שחלה על המטופל, קבע בית המשפט כי חובה זו איננה כוללת היזקקות בלתי נגמרת שלו לטיפולי פיזיותרפיה לצורך שיפור התנועתיות של פתיחת פיו.
שכן, חובת הקטנת הנזק מצד הניזוק מתמצה בפעולות סבירות בלבד, ומגיע שלב שבו יש לומר שהטיפול הסביר כבר מיצה את מהלכו, ויש לאפשר לניזוק להמשיך בחייו.
בנוסף, אין גם ודאות לגבי השאלה עד כמה טיפולי הפיזיותרפיה יועילו למטופל, וזאת לאור קביעת המומחה מועם בית המשפט לפיה תיתכן החמרה חוזרת במצבו חרף ביצוע הטיפולים.
שיעור הנזק והפיצויים בגינו
כאמור, שני המומחים מטעם הצדדים קבעו שלמטופל נותרה נכות רפואית בשיעור של 20%.
עם זאת, הם נחלקו ביניהם לגבי השאלה האם נותרה למטופל גם נכות נפשית בעקבות שבירת מחט הזריקה.
בית המשפט סבר שלמטופל אכן נותרה נכות נפשית בשל הפרעת הסתגלות, אם כי קלה יחסית, בשיעור של 10% בלבד, ועל כן הוא קבע לו נכות משוקללת בשיעור של 28% (20% נכות פיזיולוגית בפיו + 10% נכות נפשית).
עם זאת בית המשפט גם סבר שנכויות אלו לא גרמו למטופל לנכות תפקודית משמעותית. לפיכך, הוא פסק לו פיצוי כולל בסך של 174,00 ₪, בעיקר בגין כאב וסבל בסך של 130,000 ₪, והיתרה בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד. בנוסף נפסקו לו החזר הוצאות בית משפט ושכ"ט עו"ד.