מנהל ייצור שהפך לנכה יקבל מהפניקס תגמולים

בית-המשפט קבע שהרכיב הפיזי הוא חלק בלתי-נפרד מתפקידו של מנהל ייצור שלקה במחלה נוירולוגית קשה, וחייב את הפניקס לשלם לו תגמולים בגין איבוד כושרו לעבוד.

הפך לנכה

בתיקי אובדן כושר עבודה, מתעוררת פעמים רבות מחלוקת בין חברת הביטוח למבוטח בשאלה אם אכן המבוטח איבד את הכושר לעבוד בתפקידו המקורי וכן בשאלה האם המבוטח מסוגל לעבוד בעיסוק סביר אחר שיניב לו שכר דומה לשכר עבודתו המקורי.

מחלוקת כזו עמדה בלבו של תיק שנידון בבית-משפט השלום בירושלים והוכרע לאחרונה. התובע בתיק היה מבוטח של חברת הפניקס, ששימש כמנהל ייצור בבית-דפוס ולקה במחלה נוירולוגית קשה, בעקבותיה הפך מרותק לכיסא גלגלים. הפניקס סירבה לשלם למבוטח תגמולי אובדן כושר עבודה, בטענה שהוא עדיין מסוגל לעסוק בתפקידו המקורי או לחלופין בעיסוק סביר אחר, אך בית-המשפט דחה את עמדת החברה ופסק לטובת המבוטח.

רכיב פיזי דומיננטי בתפקיד

האם מנהל יכול להמשיך בתפקידו גם אם כושר התפקודי הפיזי שלו נפגע בצורה משמעותית? זו השאלה שעמדה לנגד עיני השופטת שושנה ליבוביץ' שדנה בתיק.

לפי העובדות שתוארו בפסק-הדין, המבוטח היה שותף בבית-דפוס יחד עם דודו ואדם נוסף ושימש כמנהל הייצור בעסק. במסגרת זאת, ביצע עבודות דפוס, תפעל ותיקן מכונות דפוס ופיקח על פעילותן. אחרי 23 שנות עבודה, בהיותו בן 48, לקה במחלה המשפיעה על מערכת העצבים המרכזית ומתבטאת בחולשת שרירי הגפיים התחתונות, בכאבים ובהפרעות תחושה ברגליים. עקב כך, קבע לו הביטוח הלאומי נכות צמיתה בשיעור של 89%  ואובדן כושר עבודה בשיעור של 75%.

בשנים הראשונות למחלתו, חברת הפניקס אכן שילמה למבוטח תגמולי אובדן כושר עבודה. עם זאת, בתחילת 2013, חדלה מכך, בנימוק שבדקה ומצאה כי המובטח עובד למעשה כמנהל בית הדפוס וכי הוא נמצא במקום שעות ארוכות ומשתתף בישיבות צוות. המבוטח, לעומת זאת, טען כי הוא ממשיך להגיע לעסק לשעות ספורות ביום לצורכי שיקום ושמירה על מסגרת חברתית בלבד, וכי דודו הוא שמשמש כמנהל בית הדפוס. כמו כן, טען כי תפקידו הקודם כמנהל הייצור מצריך התרוצצות בין מכונות הדפוס, וכי נוכח ההידרדרות במצבו הפיזי לא חזר לתפקיד זה.

לאחר שבחנה את הראיות בתיק והתרשמה מעדות המבוטח כמהימנה, קיבלה השופטת את טענותיו וציינה כי הן נתמכות ע"י עדויות שותפיו לעסק וכן ע"י חוות דעתה של מומחית בתחום השיקום שמונתה ע"י בית-המשפט. המומחית קבעה כי המבוטח הפך, למעשה, מרותק לכיסא גלגלים, וכי אינו מסוגל לבצע את עבודתו הקודמת כמנהל ייצור או כל עבודה שמצריכה מאמץ פיזי או עמידה.

בהמשך לכך, קבעה השופטת כי נבצר מהמבוטח להמשיך בעבודתו הקודמת, מאחר שהיא כרוכה בתנועה ובפעילות פיזית רבה ולכן כוללת "רכיב פיזי דומיננטי". עוד ציינה, כי במובחן ממקרים אחרים, בהם ניתן להמשיך בתפקיד ניהולי, גם לאחר פגיעה פיזית, במקרה זה לא ניתן "'לחלץ' את  הרכיב הפיזי מתפקידו של התובע ולהעבירו לאחר באופן שהתובע ימשיך בתפקידו הקודם".

הגבלות השוללות השתלבות בעיסוק סביר אחר

תנאי נפוץ בפוליסות העוסקות באובדן כושר עבודה קובע שגם אם המבוטח אינו כשיר לעסוק בעבודתו הקודמת, אך כשיר לעבוד בעיסוק סביר אחר, זכאותו לתגמולים נשללת. תנאי כזה הופיע גם בפוליסה של הפניקס שחלה על המבוטח במקרה הנדון, אך השופטת קבעה כי גם לפי תנאי זה, זכאותו של המבוטח לתגמולים בעינה עומדת.

ראשית, ציינה השופטת כי עבודתו של המבוטח  – הנדסאי מכונות בהכשרתו  – כמנהל ייצור בבית דפוס, לא ציידה אותו בכישורי ניהולי כלליים, שניתן ליישמם בעסק אחר שאינו בית-דפוס, שכן העבודה לא כלל מרכיב ניהולי משמעותי. שנית, ציינה כי לפי חוות הדעת של המומחית השיקומית, בכל מקרה, מוגבל המבוטח לעבודה שאינה כרוכה במאמץ פיזי ושהיקפה אינו עולה על ארבע שעות ביום. שלישית ציינה, כי המבוטח זקוק לסביבת עבודה נגישה המותאמת למגבלותיו הפיזיות ולכן חסומות בפניו עבודות בהן הוא נדרש "לרדת אל השטח".

אי לכך קבעה השופטת, כי המבוטח אינו יכול לעסוק בעבודתו המקורית או בעיסוק סביר אחר המתאים להכשרתו, ניסיונו והשכלתו, וחייבה את הפניקס לשלם לו תגמולי אובדן כושר עבודה עבור התקופה בה הפסיקה להעביר לו תגמולים.

[ת"א 60722-01-14 טוליאן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ]