מנורה תפצה שחקן כדורגל שנפצע עצמית במהלך אימון

בית המשפט דחה את טענת חברת הביטוח מנורה שטענה כי פציעתו של שחקן כדורגל אינה נחשבת לתאונה כיוון שלא נגרמה עקב "אירוע חיצוני" כנדרש בפוליסה. בפסק הדין נקבע כי די בפעילות הספורט כשלעצמה כדי להוות גורם חיצוני כמשמעו בפוליסה.

לפני מספר ימים (26.5.24) נתן בית משפט השלום פסק דין חשוב המסדיר את יחסי הביטוח בין שחקן ספורט מקצועי לחברת הביטוח שלו. בהתאם לפסק הדין, פציעה עצמית בעת פעילות ספורטיבית מהווה "תאונה" המזכה בפיצוי בהתאם לפוליסה. זאת, גם במידה והפוליסה עצמה מגדירה תאונה כ"אירוע חיצוני".

סיפור המעשה

השחקן, יליד שנת 1987, היה שחקן מקצועי בקבוצת הפועל מרמורק רחובות. אגב ריצה מהירה ("ספרינט") במהלך אימון, חש לפתע כאב חד. לאחר מכן אובחן כסובל מקרע בירך. בהמשך, האירוע אף הוכר כתאונת עבודה. עם זאת, כאשר פנה לחברת הביטוח מנורה, אשר ביטחה אותו מכוח פוליסת ביטוח חיים, פנייתו לקבלת תגמולי הביטוח נדחתה. מנורה טענה, כי לא מדובר באירוע "תאונתי", המוגדר בתנאי הפוליסה כ- "אירוע חיצוני, פתאומי, חד פעמי אלים ובלתי צפוי". לטענת החברה, כאשר הנזק נגרם עקב התרחשות פנימית בגופו של האדם, ולא מפגע, אין המדובר ב"בתאונה" בהתאם להגדרות הפוליסה.

השחקן פנה בתביעה לבית משפט וטען, כי הפוליסה הינה ייחודית לספורטאים מקצועיים. לגרסתו, האירוע מהווה "תאונה", שכן מרבית פציעות הספורטאים, בוודאי בתחום הכדורגל, הינן תאונות אשר אינן נגרמות בהכרח כתוצאה ממגע עם שחקן יריב או גוף זר, אלא לרוב מדובר בפציעות עצמיות הנגרמות כתוצאה התנועה לא נכונה, כאב במהלך ריצת ספרינט וכדומה.

השאלה עיקרית אשר עמדה לדיון היא – האם האירוע מהווה "תאונה" בהתאם לפוליסה? בית המשפט קבע שכן וחייב את חברת הביטוח בתשלום תגמולי הביטוח בהתאם.

מנורה ידעה כי המבוטח הוא שחקן כדורגל מקצועי

על פי בית המשפט, מנורה הייתה ערה לכך שהמבוטח הינו שחקן כדורגל מקצועי. בהמשך לכך, מכיוון שהיותו של המבוטח ספורטאי מקצועי נלקחה בחשבון על ידי מנורה בעת עריכת הפוליסה, הציפיה הסבירה של השחקן בעת כריתת חוזה הביטוח הייתה, כי הפוליסה תעניק לו כיסוי בגין אירוע פנימי כתוצאה מתאונה, להבדיל ממחלה פנימית בגופו.

בית המשפט הוסיף, כי קיומו של מפגע אינו תנאי הכרחי להתרחשותה של "תאונה". לדבריו, אין בפוליסה כל דרישה להוכחת קיומו של מפגע או לקיומו של אירוע חריג. דרישות אלה רלוונטיות להוכחת עוולת הרשלנות, ואינן עולות מהפוליסה.

מדובר ב"גורם חיצוני"

בית המשפט ציין, כי עצם הכניסה לדלת אמותיה של הפעילות הספורטיבית, המתוחמת בזמני האימון, היא כשלעצמה מכניסה אל תוך משוואת המונח "תאונה" את הגורם החיצוני. במילים אחרות, די בפעילות הספורט כשלעצמה על מגרש הדשא בזמני אימון כדי להוות גורם חיצוני כמשמעו בפוליסה.

על פי בית המשפט, בהינתן העובדה שמדובר בספורטאי, ולאור הציפיות הסבירות של ספורטאי מבוטח, נכון יהיה לכלול בהגדרת המונח "גורם חיצוני" את עצם הפעילות הספורטיבית, ובמקרה הנדון, את הספרינט שהיווה את הגורם לתאונה.

[ראו בנוסף: חברת הביטוח תפצה תלמידה שהתעלפה ממכת חום ונפצעה].

שיקולי מדיניות משפטית מחייבים קבלת התביעה

לפני סיום ציין בית המשפט, כי אימוץ עמדתה של מנורה יביא בהכרח לדחייה של תביעות ביטוח באופן שאינו סביר. כך לדוגמא, בהתאם לשיטת מנורה, שחקן כדורגל אשר נפגע מהחלקה על הדשא במהלך ריצה לא יזכה לפיצוי, בעוד ששחקן אחר באותו משחק, אשר החליק כתוצאה מדחיפה של שחקן אחר – יזכה לפיצוי.

סוף דבר

בית המשפט חייב את מנורה לשלם לשחקן תגמולי ביטוח בצירוף הפרשי הצמדה בסך של 28,700 ₪. כמו כן, חייב בית המשפט את מנורה לשלם החזרה אגרה, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, כך שהסכום הכולל אותו יקבל השחקן יעמוד על 38,250 ₪.

[ת"א 73504-01-23]