התקף לב אחרי אירוע פרידה לרגל פרישה עשוי להיחשב לתאונת עבודה

בית הדין הארצי לעבודה קבע כי יציאה לגמלאות בשילוב עם אירוע פרידה לעובד הם "אירוע חריג" לצורך הכרה בהתקף לב של העובד למחרת הפרידה כתאונת עבודה.    

התקף לב אחרי פרישה

בפסיקה נקבע בעבר, כי התקף לב (אוטם בשריר הלב) של עובד יוכר כתאונת עבודה, רק אם ההתקף אירע בעקבות "אירוע חריג" בעבודה שהתרחש בסמוך לפני ההתקף וגרם לעובד לדחק נפשי בלתי-רגיל או חייב אותו למאמץ גופני מיוחד. עם זאת, עשויה להתעורר מחלוקת בשאלה מה נחשב ל"אירוע חריג", המצדיק הכרה בהתקף לב כתאונת עבודה, כפי שעולה מפסק דין שניתן בימים אלה בבית הדין הארצי לעבודה בעניינו של מנהל מעבדות במכון ויצמן שפרש לגמלאות.

ביומו האחרון בעבודה, אחרי 46 שנות עבודה במכון, ערך המנהל אירוע פרידה מצומצם לחלק מהעובדים במחלקתו. בערב שלמחרת חש כאבים בחזהו והובהל לבית החולים, שם הסתבר כי לקה באוטם שריר הלב (התקף לב), ובעקבות זאת עבר צנתור. בהמשך הגיש לביטוח לאומי תביעה להכרה בהתקף הלב שעבר כתאונת עבודה, על מנת לקבל הטבות להן זכאים נפגעי תאונות עבודה, אך המוסד דחה את התביעה.  .

בעקבות ערעור שהגיש המנהל הפורש על החלטת הביטוח הלאומי, אישר בית הדין האזורי לעבודה את ההחלטה וקבע כי לא הוכח שאירוע הפרידה הוא "אירוע חריג" שגרם למנהל לחץ נפשי חריג או מאמץ מיוחד. בעקבות ערעור נוסף שהוגש, הפך בית הדין הארצי את פסק דינו של בית הדין האזורי וקבע כי יש להכיר באירוע הפרידה בשילוב עם עצם היציאה לגמלאות כ"אירוע חריג".

התרגשות חריגה באירוע הפרידה

על מנת לקבוע אם אירוע הפרידה שערך המערער הוא בגדר "אירוע חריג", בחן בית הדין הארצי את  עדותו של המערער ביחס לאירוע בעדותו בפני בית הדין האזורי.

בעדות זו, קבע בית הדין, העיד המערער בפירוט על התרגשות חריגה שחש בעת אירוע הפרידה וכתוצאה מסיום עבודתו לאחר תקופה ממושכת. המערער, המשיך וציין בית הדין, חזר על גרסתו בדבר תחושותיו, הן בהודעה שמסר לחוקר הביטוח הלאומי, הן בתצהיר שהגיש לבית הדין האזורי והן בחקירתו הנגדית שם. כמו כן, ציין בית הדין כי בית האזורי לא קבע כי עדות המערער אינה מהימנה ולא דחה את גרסתו העובדתית של המערער "בדבר עצם ההתרגשות החריגה שאחזה בו".

עוד ציין בית הדין, כי "חריגותו" של אירוע נבחנת אמנם באופן סובייקטיבי, על פי השפעתה בפועל על עובד כזה או אחר, אך במקרה זה גרסתו הסובייקטיבית של המערער באשר לתחושותיו באירוע הפרידה, מתחזקת לאור "חריגותו האובייקטיבית של האירוע הנלמדת מניסיון החיים, כאשר פרידה ממקום עבודה ויציאה לגמלאות לאחר עשרות שנות עבודה היא אירוע משמעותי ואף דרמטי בחייו של כל אדם, שמידת ריחוקו משגרת העבודה הרגילה גדולה במיוחד".

בהמשך לכך קבע בית הדין הארצי, בדעת רוב של ארבעה מול אחד, כי "יש להכיר בשילובם של הפרישה מעבודה לאחר שנים רבות, יחד עם אירוע הפרידה כ'אירוע חריג'". יצוין, כי גם שופט המיעוט סבר שפרישה מעבודה עשויה להיחשב כ"אירוע חריג", אך בניגוד לעמדת הרוב, בחר לאמץ את עמדת בית הדין האזורי, לפיה המערער לא הצליח להוכיח שחווה את הפרידה כאירוע חריג.

בעקבות הכרעת בית הדין הארצי, הוחזר התיק לבית הדין האזורי לצורך מינוי מומחה רפואי שיחווה את דעתו בשאלה נוספת השנויה במחלוקת בתיק, והיא אם יש קשר סיבתי בין התקף הלב של המערער לבין אירוע הפרידה.

[עבל (ארצי) 18610-05-16 משה סידי נ' המוסד לביטוח לאומי]