פסק דין: איש שב"ס נפגע בצווארו כתוצאה מתנאי שירותו

בית משפט השלום בחיפה, בכובעו כוועדת ערר לפי חוק הנכים, קיבל ערעור של איש שב"ס על החלטת קצין התגמולים של משרד הביטחון. לפיו הוא נפגע בצווארו כתוצאה מתנאי שירותו כזקיף בשער הכלא.

תביעת שוטר לפי חוק הנכים

אנשי כוחות הביטחון שלקו במחלה או נפצעו במהלך שירותם עשויים להיות זכאים לתגמולי נכות ממשרד הביטחון, אולם על מנת לזכות בתגמולים עליהם להוכיח, בשלב הראשון, כי הפגיעה ממנה הם סובלים נובעת מתנאי שירותם.

איש שב"ס, אשר שימש, בין השאר, כזקיף בשער הכלא, פנה לקצין התגמולים של משרד הביטחון בבקשה שיכירו בו כנכה שנפגע במהלך שירותו בשב"ס, נוכח פגיעה ממנה הוא סובל בעמוד השדרה הצווארי שלו. קצין התגמולים דחה את בקשתו, אך ועדת ערעור בבית משפט השלום בחיפה קיבלה את הערעור שהגיש איש השב"ס וקבעה כי יש קשר סיבתי בין תנאי שירותו לבין הפגיעה בצווארו.

פגיעה בצוואר: תהליך ניווני או תוצאה של תנאי השירות?

המערער, בן 44, משרת בשב"ס מאז שנת 95', למעט תקופה של הפסקה בת שנתיים. לאחר ששימש בתפקידים שונים, הוצב המערער בשנת 2010 בתפקיד זקיף בשער הכניסה לכלא שאטה. בשנת 2012 הגיש בקשה לקצין התגמולים של משרד הביטחון להכרה בנכות שנגרמה לו כתוצאה משירותו כזקיף.

בבקשה טען המערער כי במסגרת תפקידו כזקיף נדרש לבדוק מדי יום כלי רכב ולעקוב אחר מסכי טלוויזיה, וכי פעולות אלה היו כרוכות בהרמות של הצוואר ובתנועות סיבוביות חוזרות ונשנות של הצוואר. לטענת המערער, כתוצאה מכך, החל לסבול כעבור שנה מכאבי צוואר עם הקרנה לגפיים ונגרמה לו פגיעה נוירולוגית שורשית בצוואר שאף הצריכה ניתוח. עם זאת, רופא שבדק את המערער מטעם קצין התגמולים קבע כי הפגיעה בצווארו נובעת מתהליך ניווני בעמוד השדרה הצווארי ולא מתנאי שירותו של המערער. בעקבות זאת, דחה קצין התגמולים את בקשת המערער להכיר בו כנכה.

לעומת זאת, ועדת הערעור קיבלה את טענתו של המערער, כי הפגיעה בצווארו נגרמה כתוצאה מעבודתו כזקיף ולא רק בשל תהליך ניווני עצמאי שהתחולל בצווארו. הוועדה קבעה כי יש קשר סיבתי-עובדתי "מתקבל על הדעת" בין מאמציו החוזרים והנשנים של המערער בהפעלת צווארו במסגרת תפקידו לבין הפגיעה בצווארו, וציינה כי גם אם סבל המערער מתהליכים ניווניים בצווארו מסיבות אחרות, אין הדבר שולל את הקשר בין תנאי שירותו לפגיעה בצווארו.

"אין מחלוקת כי אצל כל אדם, מרגע היוולדו, מתחוללים שינויים ניווניים בעמוד שדרה, ומידת החמרתם וביטוייהם הקליניים תלויים, בין השאר, בגורם הגנטי. אולם אין בכך כדי לשלול מניה וביה כל תרומה של גורמים הנוספים להיווצרותם של פגימות, כאבים והגבלות תנועה בעמוד השדרה במהלך השירות", נאמר בפסק הדין.

המומחה מטעם קצין התגמולים התבסס על תשתית עובדתית שגויה

מסקנת הוועדה בדבר הקשר הסיבתי בין תנאי שירותו של המערער לבין הפגיעה בצווארו הסתמכה על מספר נימוקים. אחד הנימוקים היה כי המערער חש לראשונה בכאבים בכתפו השמאלית ובידו רק בסוף שנת 2010, כלומר אחרי פרק זמן קרוב לשנה מתחילת תפקידו כזקיף, ולא לפני כן. נימוק נוסף נגע לחוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם המערער, לפיה פעילויותיו של המערער כזקיף בשער הן לפחות אחד הגורמים לפגיעה בצווארו. עוד צוינה הערכתו של מומחה זה, כי שינויים ניווניים בעמוד השדרה אצל "אדם רגיל" בן 38 (גילו של המערער במועד הרלוונטי) אינם אמורים להוביל לניתוח.

לעומת זאת, מתחה הוועדה ביקורת על חוות דעתו הרפואית של המומחה שבדק את המערער מטעם קצין התגמולים. בפסק הדין צוין, כי בחוות דעתו הראשונה אותו מומחה לא קבע כלל אילו פעילויות פיזיות ביצע המערער במסגרת תפקדו כזקיף, ואילו בחוות דעת נוספת שערך, ציין המומחה, כי המערער ביצע את תפקידו כזקיף בישיבה תוך הפעלת תנועות חוזרות ונשנות של אצבעו, הלוחצת על כפתור פתיחת השער, מבלי להזכיר את תנועות הצוואר שנדרש לבצע.

הוועדה קבעה כי לתנאי השירות שתוארו בחוות דעתו של המומחה מטעם קצין התגמולים "אין דבר וחצי דבר עם תנאי השירות שהוכחו בפנינו", וכי עולה שהמומחה התבסס על תשתית עובדתית שגויה, והדבר פוגע בתקפות מסקנתו.

נוכח זאת, העדיפה הוועדה את חוות דעתו של המומחה מטעם המערער והורתה לבטל את החלטתו של קצין התגמולים לדחות את בקשת המערער להכיר בנכותו. כמו כן, חייבה הוועדה את קצין התגמולים לשלם למערער הוצאות שכר טרחת עו"ד.

[ענ (חי') 57737-02-13 ש.ע נ' קצין התגמולים]