מה קורה כאשר חורגים מהנהלים

באתר זה מידע משפטי רב אודות תאונות דרכים, ובכלל תאונת דרכים בשל רכיבה על אופנוע. ניתן לקבל באתר ייעוץ משפטי של עורך דין הבקיא בתחום.

תביעה זו עניינה בתאונה שנגמרה במותו של רוכב אופנוע צעיר.
המנוח ז"ל אשר רכב באופנוע ללא ביטוח חובה היה מעורב במרדף משטרתי אשר התנהל אחריו בכביש 412 המחבר בין ראשון לציון לנס ציונה.בעודו מתמרן את בריחתו בין הכבישים והרכבים, ביצעו הנתבעים קצין משטרה שוטר סייר ופקח מטעם העירייה נוהל חסימת כבישים בטענה שמדובר באירוע פח"ע. אם לא די בכך, בעודו מתקרב לצומת החסומה קפץ קצין המשטרה מתוך שיח בו התחבא וזרק לעברו של המנוח קרש עץ. כתוצאה ישירה ו/או עקיפה של זריקת הקרש וחסימת הכבישים ושדה הראיה, איבד המנוח את שליטתו באופנוע ו"צלל" למותו וגרם למותה של שוטרת נוספת.
הוריו בהיותם עיזבונו ויורשיו הטבעיים הגישו בשמו תביעה על פי פקודת הנזיקין בגין גרימת מוות ברשלנות, אשר נגרמה לטענתם בין השאר עקב רשלנות הקצין, השוטר, המשטרה, הפקח והעירייה.
בית המשפט המחוזי בתל אביב ? יפו נדרש להתחבט בסוגיות משפטיות רבות, כדוגמת האם קמה לתובעים עילת התביעה עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים או שמה קמה להם עילת תביעה עפ"י פקודת הנזיקין.
סוגיה נוספת לה נדרש בית המשפט המחוזי, היא האם התרשלו הנתבעים ואם כן הכיצד ?
בסקירה זו נתמקד גולשים יקרים בסוגיה אחת מתוך פס"ד והיא שאלת האחריות. קרי, האם התאונה המצערת הינה תאונת דרכים ולכן זכאים הורי המנוח לפיצוי מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים , ואם לא האם קמה להורי המנוח עילת תביעה מכוח פקודת הנזיקין על פי עוולת הרשלנות ?
בית המשפט המחוזי בתל אביב ? יפו דן תחילה בשאלה הראשונה.
בכל הנוגע לכך, קבע בית המשפט המחוזי כי הואיל והמנוח נהג ללא ביטוח חובה, לא קמה להוריו עילת תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים , ואף לא למול קרנית. אולם, רשאים הם להגיש תביעה מכוח פקודת הנזיקין.
לפיכך, ניגש בית המשפט המחוזי לבחינת השאלה האם התקיימה רשלנות מצד הנתבעים והאם זו הסיבה שהובילה לבסוף למותו של המנוח.
אם כך וכפי שנרמז לעיל, אכן התקיימה רשלנות מצד המשטרה, אשר תוצאתה הסופית הביא למותו הטרגי של המנוח.
בית המשפט נדרש לבחון מספר נושאים. כך למשל, נדרש בית המשפט לבחון האם כל הנתבעים התרשלו יחדיו, או רק חלקם ומהו חלקו של כל אחד מהם ברשלנות. בנוסף, נדרש בית המשפט לבחון האם שרשרת הפעולות וההוראות שבוצעו היו לקויות, כולם או מקצתן.
אם כן מהי הרשלנות אשר הובילה את המנוח למותו ?
על שאלה זו השיב בית המשפט על דרך בחינת השתלשלות האירועים. בקבעו כי לא הייתה כל סיבה למעשה לסייר לפתוח במרדף "סמוי" אחר המנוח ללא כל התראה מצדו כגון הפעלת סירנה או  אורות כחולים, אך מנגד ראה לנכון דווקא לדווח לקצין המשטרה על פתיחת המרדף ודרישתו לבצע נוהל חסימת כבשים, ביודעו כי נהלים אלו דורשים התקיימות של חשד סביר להיווצרות סכנה ממשית לציבור הרחב כדוגמת אירוע פח"ע.
עוד הועברה ביקורת על החלטתו של קצין המשטרה לאשר בדרך השתיקה את המרדף וביצועו של נוהל חסימת כבשים במהלכו עשויים להיפגע אזרחים תמימים. משכך, קבע בית המשפט, כי המרדף התחיל מבלי שהופעל כל שיקול דעת מצד השוטרים. עוד קבע בית המשפט, כי עצירת האופנוע נעשתה שלא על פי הנהלים, בשעה שהשוטרים  הסתתרו בין השיחים שהיו ממוקמים באזור המחסומים והפתיעו את המנוח בהתקרבו למחסומים במהירות גבוהה וללא כל שדה ראיה פתוח.
אם לא די בכך, לאחר שפעולות אלה לעצירת המנוח לא צלחו זרק קצין המשטרה לעברו של המנוח קרש, אשר גרם למנוח לאבד את השליטה על האופנוע. באשר לכך, קבע בית המשפט, כי קצין המשטרה יכול היה וצריך היה לצפות, כי זריקת הקרש תגרום לו לאבד את השליטה על האופנוע ועלולה לגרום למותו.
בסיכומו של דבר, ראה בית המשפט לנכון מהשיקולים המנויים לעיל להטיל על קצין המשטרה והמשטרה את מירב האחריות בגרימת מותו של המנוח. אילו היה מורה קצין המשטרה לסייר לא לקיים מרדף סמוי ובמיוחד שלא לקיים נוהל חסימת כבישים שעה שאין כל צורך לביצועו, ואילו היה נמנע מזריקת הקרש לעברו של המנוח  כפי שמצופה מקצין משטרה סביר, ייתכן ולא היה מתרחש המקרה המצער. החלטותיו השגויות של קצין משטרה קבע בית המשפט, הם שהובילו בסופו של דבר לאיבוד שליטתו של המנוח על האופנוע, להינתקותו מהאופנוע למותו ולמותה של שוטרת נוספת.
בכל הנוגע לנטל השכנוע כי זריקת הקרש לא גרמה לנזק או כי לא הייתה התרשלות בזריקת הקרש, קבע בית המשפט כי נטל זה הינו על הנתבעים משום שגרמו לנזק ראייתי, הבא לידי ביטוי באי דיווח על קיומו של הקרש וזריקתו לצוות החקירה, אי לקיחת קסדת המנוח לבדיקה לאחר התאונה ודחיקת אבי המנוח לחתום על טופס ויתור על נתיחה.
בשולי הדברים נציין, כי למרות דרישת הנתבעים לייחס למנוח אשם תורם בשיעור של 100% בשל ניסיונותיו להימלט מכוחות המשטרה ונהיגה במהירות גבוה יחסית, ייחס בית המשפט אשם תורם בשיעור של 50%.
בית המשפט גם לא קיבל את טענת הנתבעים לפיה יש לדחות את התביעה מכוח העיקרון לפיו "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה". בכל הנוגע לכך, קבע בית המשפט כי שיקול ההרתעה ושיקול הצדק, גוברים במקרים שבהם נגרם נזק עקב פעולות רשלניות של המשטרה ועובדי ציבור במילוי תפקידם הציבורי.