נחבל בידו בעת נטילת מסמכים מתא המטען

בית המשפט הכיר בנהג שנחבל בידו בעת נטילת מסמכים מתא המטען של רכבו כנפגע תאונת דרכים הזכאי לפיצוי לפי החוק.  

נהג החנה את רכבו בתום נסיעה, יצא מהרכב ונטל מסמכים מתא המטען, אך הללו נפלו על הכביש. בזמן שהתכופף להרים אותם, השעין את ידו על הרכב, ודלת תא המטען נטרקה על כף ידו הימנית וגרמה לו לחבלה. האם ניתן לראות בנהג נפגע תאונת דרכים, הזכאי לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חוק הפלת"ד)?

בעקבות תביעה שהגיש הנהג, טענה שומרה חברה לביטוח, מבטחת הרכב, כי הוא אינו זכאי לפיצויים כאמור, מאחר שהאירוע המתואר אינו מהווה תאונת דרכים כהגדרתו בחוק הפלת"ד. עם זאת, בית משפט השלום ברמלה, אשר דן בתביעה, קבע  כי יש לראות בהוצאת המסמכים מתא המטען כשימוש ברכב למטרות תחבורה, ולכן האירוע נחשב לתאונת דרכים.

חלק טבעי מסיום הנסיעה

"תאונת דרכים" מוגדרת בסעיף 1 לחוק הפלת"ד כ"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה" (להרחבה: ראו בנושא הגדרת תאונות מזכות בפיצוי). בהתאם לכך, השאלה שעמדה להכרעה בתיק הייתה האם הוצאת המסמכים מתא המטען נעשתה למטרות תחבורה.

התובע טען, כי יש לראות בהוצאת המסמכים מתא המטען חלק מפעולת הנסיעה, ולכן מדובר בשימוש למטרות תחבורה. המבטחת, מצידה, טענה כי השימוש ברכב הסתיים כאשר התובע יצא מהרכב, וכי היציאה מהרכב לתא המטען לא נועדה להגשים מטרה תחבורתית כלשהי.

לצורך הכרעה במחלוקת, בחן בית המשפט את הפסיקה בנושא. לפי הפסיקה, ציין, גם פעולות החורגות מהנסיעה הפיזית עשויות להיחשב ל"נסיעה ברכב" ולכן לשימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. המבחנים המקובלים לצורך העניין מתמקדים במידת הקרבה, בזמן ובמקום, בין הפעולה לבין הנסיעה הפיזית וכן בתכלית הפעולה. אם הפעולה קשורה לייעודו הרגיל והטבעי של הרכב, סביר שתוכר כחלק מהנסיעה. האם המקרה הנדון עומד במבחנים הנזכרים? בית המשפט סבר שכן.

ראשית, קבע, המקרה עומד במבחן הקרבה בזמן ובמקום. קיימת רציפות וסמיכות זמנים בין הוצאת המסמכים מתא המטען לבין סיום הנסיעה, ולמעשה, הפעולות שביצע התובע לאחר שיצא מהרכב הן רצף פעולות אחד שהינו חלק אינטגרלי מסיום הנסיעה. כמו כן, התובע לא התרחק מהרכב, ובעת התאונה התקיים מגע פיזי בינו לבין הרכב. שנית, מתממש במקרה זה מבחן התכלית. הובלת מטען אישי הינה חלק מייעודו התחבורתי של הרכב ופעולה מקובלת ואינטגרלית לנסיעה ברכב, והוצאת המסמכים מתא המטען נועדה לסיים את הנסיעה. לכן, זוהי פעולה שנעשתה למטרות תחבורה.

לפיכך הגדיר בית המשפט את פעולות התובע לאחר שיצא מהרכב כ"חלק טבעי מסיום הנסיעה" וכשימוש ברכב למטרות תחבורה. עוד קבע כי קיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין נזקו של התובע לבין השימוש ברכב למטרות תחבורה, שכן הוצאת המסמכים נועדה למטרות תחבורה והפגיעה מדלת תא המטען היא סיכון שהתממש, הנמצא במתחם הסיכון התעבורתי הכרוך בשימוש ברכב.

בהמשך לכך, נקבע יש לראות באירוע הנדון תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפלת"ד ולהמשיך בבירור התביעה לצורך חישוב הפיצויים המגיעים לתובע.

[ת"א 6424-10-17: פלוני נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ]