פסיקת פיצוי בגין אובדן כושר עבודה עקב תאונת דרכים

כיצד מחשב בית המשפט את הפיצוי המגיע לנפגעי תאונת דרכים בגין הפסדי השתכרות עתידיים וכיצד משפיעים נתוניו האישיים של הנפגע על החישוב?  

אובדן כושר מתאונה

נפגעי תאונות דרכים רשאים לתבוע פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו להם עקב התאונה רק מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חוק הפלת"ד), ורק בהתאם לתנאי חוק זה, למעט במקרים חריגים. לרוב, האחראית לפיצוי היא המבטחת שסיפקה ביטוח רכב חובה לנפגע או לאדם אחר שהיה מעורב בתאונה.

כמו בתביעה רגילה לפיצוי בגין נזקי גוף, גם בתביעה לפי חוק הפלת"ד ניתן לתבוע פיצוי בגין מגוון ראשי נזק, ובהם כאב וסבל, הוצאות רפואיות והפסדי שכר בעבר ובעתיד הנובעים מפגיעה בכושר עבודה. עם זאת, שלא כמו במסלול הרגיל, הפיצוי שניתן לפסוק בגין כאב וסבל בתביעה לפי חוק הפלת"ד מוגבל לתקרה מסוימת ונמוכה יחסית, ואילו בסיס השכר שמשמש לחישוב הפיצוי בגין הפסדי השתכרות מוגבל לתקרה של עד פי שלושה מגובה השכר הממוצע במשק.

ואומנם, תקרות אלה עלולות לקפח חלק מהנפגעים, אך זה אינו הסיכון היחיד שאורב להם. כך למשל, חוק הפלת"ד אינו קובע דרך מדויקת לחישוב הפיצוי בגין הפסדי שכר עתידיים, ולכן אופן חישוב הפיצוי וגובהו הם סלע מחלוקת שכיח בין הצדדים. בתי המשפט, מצידם, מביאים בחשבון מגוון שיקולים לצורך חישוב הפיצוי, אך גישת השופטים אינה אחידה בהקשר זה, ובכל מקרה, התוצאה תלויה באופן שבו מנתח בית המשפט את המקרה המסוים שלפניו. לפיכך, בהחלט ייתכן כי ייפסק פיצוי נמוך מדי לנפגע בגין הפסדי שכר עתידיים.

יותר משיטת חישוב אחת

למרבה הצער, איש אינו חסין מפני תאונות דרכים. בתאונות כאלה עלולים להיפגע צעירים וקשישים, קטינים ובוגרים, בריאים ונכים, בעלי הכנסה זעומה וגם שיאני שכר. כמו כן, יש מי שיוצאים בשן ועין מהתאונה ויש מי שסובלים מפציעה קלה בלבד. לכן גובה הפסדי ההשתכרות של הנפגע עקב התאונה משתנה ממקרה למקרה וחישובו עשוי להיות עניין מורכב.

באופן כללי, מקובל להביא בחשבון מספר שיקולים בסיסיים לצורך חישוב כאמור: שכרו של הנפגע לפני התאונה; שכרו בפועל לאחריה, השכר שהיה צפוי לו בטווח הארוך, אלמלא התאונה, מספר השנים שנותרו לו עד גיל פרישה וכן שיעור נכותו התפקודית, המשקף את מידת הפגיעה ביכולת התפקוד שלו בתחומי החיים השונים. שיעור הנכות התפקודית שייוחס לנפגע, לא יהיה זהה בהכרח לשיעור הנכות הרפואית שייקבע לו, אשר מחושב באופן טכני יותר ומשקף את סך הליקויים הרפואיים שאובחנו אצלו (ראו: חישוב אחוזי נכות: חשוב לדעת).

בפסיקת בתי המשפט התגבשו שלוש שיטות לחישוב הפסדי שכר של נפגע תאונת דרכים: [א] החישוב הקונבנציונלי, קרי על פי ההפסד החודשי הצפוי המוכפל במספר חודשי העבודה שנותרו לנפגע. [ב] החישוב האקטוארי, קרי על פי אחוז הנכות התפקודית שנגרמה לנפגע. שיעור הנכות מוכפל בסכום שהנפגע היה צפוי להשתכר אלמלא נכותו, וכן במקדם היוון, המשקף את מספר חודשי ההשתכרות שצפויים לנפגע עד גיל פרישה אך תוך הפחתה מסוימת, המביאה בחשבון את הרווח שתפסיד המבטחת מריבית שהייתה מתקבלת על כספי הפיצויים, לו היה ניתנים בתשלומים ולא בסכום אחד  [ג] החישוב הגלובלי, קרי על דרך של אומדן.

עם זאת, כפי שנראה להלן, לא רק שיש יותר מנוסחה אחת לחישוב הפיצוי, גם המשתנים שבית המשפט מכניס למשוואה עשויים להשתנות ממקרה למקרה ובהתאם לגישת השופט הדן בתיק.

שיטות חישוב

הבחנה בין נכות רפואית, נכות תפקודית וגריעה בהשתכרות

אף ששיעור הנכות התפקודית נלקח בחשבון לצורך הערכת הפסדי השתכרות לעתיד, בית המשפט עשוי לקבוע כי שיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע שונה משיעור נכותו התפקודית. הבהיר זאת השופט יצחק עמית בפסק דין של בית המשפט העליון מלפני שנים אחדות (ע"א 2577/14). לדבריו: "ברי כי אין בהכרח זהות בין הנכות הרפואית לבין הפגיעה התפקודית ובין אלה לבין הגריעה מההשתכרות או מכושר ההשתכרות של הנפגע, וייתכנו פערים ביניהן, אם למעלה ואם למטה".

עוד ציין, כי רמת הגריעה מהשתכרות הנפגע לעתיד תלויה, בין השאר, בגילו, בהשכלתו, בכישוריו, במשלח ידו ובמידת ההשפעה של נכותו על יכולתו להמשיך ולעסוק במשלח ידו. לכן קביעת גובה הפיצוי מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט, המתרשם מ"ממכלול הנתונים שיש בהם כדי להשליך על על תפקודו ועל השתכרותו ועל וכושר השתכרותו של הנפגע בנסיבותיו הפרטניות". גישה זו יושמה על ידי השופט עמית ועמיתיו, השופטים זילברטל וסולברג, לצורך הכרעה בערעור שלפניהם.

המערער, בעל פיצריה שנפגע בתאונת אופנוע בהיותו בן 38, נותר עם נכות רפואית אורתופדית בשיעור של כ-72 אחוז. במסגרת תביעה שהגיש לבית המשפט המחוזי לפי חוק הפלת"ד, נקבע כי שיעור הפגיעה בכושר השתכרותו העתידי עומד על 35 אחוז בלבד, אך בית המשפט העליון קיבל את טענת המערער כי זוהי הערכה נמוכה מדי, והחליט להעמיד את שיעור הפגיעה על 50 אחוז.

בהכריעם כך, הביאו השופטים בחשבון כי תפעול פיצריה כרוך בעבודה פיזית קשה, ולכן סביר שנכותו התפקודית של המערער תפגע משמעותית ביכולתו להמשיך לתפעל את עסקו ללא עזרה נוספת ולאורך זמן. כמו כן, השופטים העריכו שעוצמת מגבלותיו הפיזיות של המערער תגדל עם הזמן ותחמיר את הפגיעה בכושר השתכרותו. לאור זאת, ומאחר שחושב למערער פיצוי נמוך מדי גם עבור עזרת צד ג', הוגדל סכום הפיצוי המקורי שנפסק לו בסכום גלובלי של 650 אלף ש"ח.

גישה דומה נקט בית המשפט השלום בתל אביב בתביעה לפי חוק הפלת"ד, שהוכרעה לפני כשנתיים (תא (ת"א) 7989-12-14). לתובע, אנימטור ועורך וידאו בעיסוקו שנפגע בתאונת דרכים, נקבעו 38 אחוזי נכות רפואית עקב לקויות נפשיות ואורתופדיות ופגיעה באוזנו שנגרמו לו בעקבות התאונה. ואולם, בית המשפט קבע כי שיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע עקב התאונה הוא גבוה יותר ועומד על 50 אחוז, בניגוד לטענת הנתבעת, חברת AIG, כי שיעור זה עומד על 13 אחוז בלבד.

המבטחת טענה כי התובע מאדיר את נזקיו, וכי נכותו הנובעת מהתאונה לא משפיעה על כושרו בתחום המוטוריקה העדינה, הנוגע לעיסוקו, אך בית המשפט לא התרשם מכך. הוא הדגיש, כי לפי הראיות, שכרו של התובע אחרי התאונה עומד על פחות משליש משכרו לפני התאונה, וכי "הנכויות שנקבעו לתובע כולן בתחום התפקודי ויש בהן כדי לפגוע בתפקודו היומיומי של התובע ובעבודתו". כמו כן, לנכויות אלה יש "השפעה מצטברת" שעולה בשיעורה על שיעור נכותו הרפואית של התובע.

לאור זאת, ועל פי חישוב אקטוארי, נפסקו לתובע  כ-1.3 מיליון ש"ח פיצוי בגין הפסדי השתכרות לעתיד, בנוסף לפיצוי בסך של כחצי מיליון ש"ח בגין ראשי נזק נוספים. לפיכך נדחתה טענת המבטחת כי תגמולי הביטוח הלאומי שהתובע זכאי להם עקב נכותו, העומדים על כ-1.5 מיליון ש"ח, מכסים את הפיצוי הכולל המגיע לו, והיא חויבה לשלם לתובע כ-350 אלף ש"ח.

דוגמא לחישוב הפסדים

האם התובע קופח בשל שיתוק מוחין מלידה?

אכן, ראוי להתחשב בנסיבות המקרה הפרטניות ובמכלול נתוניו האינדיבידואליים של הנפגע לצורך חישוב הפיצוי המגיע לו בגין הפסדי השתכרות עתידיים. ואולם, לא תמיד בית המשפט פועל כך, והוא עלול להתעלם מנתונים חשובים. יעיד על כך פסק דין שניתן בבית משפט השלום בירושלים לפני מספר שנים בתביעה לפי חוק הפלת"ד (תא (י-ם) 5981/06).

התובע בחור צעיר כבן 35, הלוקה בשיתוק מוחין מלידה, נפגע בתאונת דרכים בעת שנסע באוטובוס. תאונת הדרכים אירעה היות שהאוטובוס היה עמוס בנוסעים ולא היה בו מקום ישיבה פנוי. הנפגע אשר נאלץ לעמוד במשך הנסיעה נפל עקב עצירה פתאומית של האוטובוס וכתוצאה מכך נחבל בגבו. לאחר בדיקה אובחן כסובל משבר דחוס באחת מחוליות עמוד השדרה ובשל כך נאלץ להיעדר מעבודתו במפעל עבודה שיקומי למשך תקופה.

הנפגע הגיש תביעה על פי חוק הפלת"ד, על מנת לקבל את הפיצוי שהוא זכאי לו בגין הנזקים שנגרמו לו, לרבות הפסדי השכר שנגרמו לו ושעשויים להיגרם לו בעתיד. במסגרת ההליך המשפטי טען כי שכרו טרם התאונה הסתכם בכ-500 ש"ח לחודש וכי לאחר התאונה נאלץ לעבור לעבודה אחרת, בישיבה, שבה הוא משתכר 200 ₪ לחודש בלבד. עוד טען התובע כי עקב התאונה נגרע כושרו לעבוד. בפועל, במסגרת ההליך המשפטי הוכח על פי תלושי שכר שצורפו כי הכנסתו החודשית של הנפגע לא עלתה על סך של 350 ש"ח, קרי הפסד חודשי מוכח בסך של 150 ש"ח לחודש.

בהתייחס לתביעה לפיצוי בגין הפסדי ההשתכרות בעבר, פסק בית המשפט כי התובע לא הוכיח הפסד השתכרות ועל כן קבע לתובע פיצוי אך ורק בגין חודשיים בהם לא עבד לאחר התאונה.
בהתייחס לתביעה לפיצוי בגין הפסדי ההשתכרות לעתיד, פסק בית המשפט כי יש לייחס לתובע נכות תפקודית וגריעה מכושר השתכרותו עקב תאונת הדרכים. בהקשר זה, צוין כי יש להתייחס לנכות שנקבעה על ידי המומחה הרפואי מטעם בית המשפט כעומדת בפני עצמה למרות שהנפגע סובל מנכויות קודמות. לכן, חישב בית המשפט את הפיצוי על פי שיעור הנכות שנקבע לו על ידי המומחה הרפואי:  9.75 אחוז נכות רפואית. בית המשפט הדגיש כי מדובר בנכות המצטרפת לנכות קודמת ועל כן ניתן לשער שמשקלה הסגולי גדול יותר מנכות בשיעור האמור ללא נכות קודמת.

את הפיצוי בגין הפסדי השכר לעתיד חישב בית המשפט כלשונו "על פי תחשיב אקטוארי מלא" והעמיד אותו על 15 אלף ש"ח. אנו סבורים, עם זאת, כי בית המשפט העריך את הפסדי השכר שנגרמו לנפגע בעבר ובעתיד, על הצד הנמוך. לשם ביצוע חישוב אקטוארי היה על בית המשפט להעריך תחילה את שיעור הנכות התפקודית שנגרמה לנפגע עקב תאונת הדרכים בלבד. כמו כן, היה צריך לקבוע את בסיס השכר שהיה צפוי לנפגע אלמלא התאונה. הערכות אלה לא בוצעו, ונדמה כי אם בכלל, העריך בית המשפט את שיעור נזקי הנפגע לפי שיטת החישוב השלישית הנ"ל, הגלובלית.

כפי שנראה להלן, לו היה עורך בית המשפט לפי שיטת החישוב הראשונה, הקונבנציונלית, קרי לפי ההפסד הצפוי והכפלתו בתקופה שנותרה לנפגע תאונת הדרכים לעבוד (32 שנים, עד הגיעו לגיל 67), לפי הפסד שכר חודשי בסך של 150 ₪, הרי שהיה מגיע  לפיצוי הבא:

X 246.6593 150  ש"ח (מקדם היוון ל- 32 שנים) = 36,998 ש"ח.

ואנו שואלים, אם בכל זאת בחר בית המשפט לפסוק פיצוי גלובלי, מה היו השיקולים שהובילו אותו לפסיקת פיצוי כה נמוך לנפגע תאונת דרכים, אשר סובל עקב התאונה מנכות אורתופדית בשיעור של 9.75 אחוז, שנגרם לו הפסד חודשי מוכח הגבוה בהרבה משיעור הפיצוי שהוערך על ידי בית המשפט ?את התשובות לשאלות אלה לעולם לא נדע, אולם אין חולק כי צדק לא נעשה עם הנפגע.

השלכות בחירת השיטה

קטין שהחמיץ קריירה של כדורגלן ותובעת ששיפרה את מצבה הכלכלי

לצורך חישוב פיצוי בגין הפסדי השתכרות בעתיד יש לקחת בחשבון את רמת ההשתכרות שהייתה צפויה לנפגע עד גיל פרישה, אלמלא התאונה, אבל איך מעריכים רמת השתכרות עתידית של קטין או של אדם שנמצא בתחילת הקריירה שלו? לרוב, במקרים כאלה הפיצוי מחושב לפי בסיס שכר השווה לשכר הממוצע במשק, אך במקרים חריגים נלקח בחשבון בסיס שכר אחר. כל נעשה, למשל, במקרה שבו נדרש בית המשפט לחשב את הפסדי ההשתכרות של תובע שנפגע בתאונת דרכים בהיותו בן 17 ועמד בפתחה של קריירה של כדורגלן מקצועי, שנקטעה עקב פציעתו (ע"א 8619/10).

בנסיבות המקרה, בחר בית המשפט המחוזי לחשב את הפיצוי בגין הפסדי השתכרות לעתיד בשני מסלולים נפרדים. במסלול אחד, המתעלם מקריירת הכדורגלן שהייתה צפויה לנפגע, הובא בחשבון בסיס שכר בגובה השכר הממוצע במשק ואובדן כושר השתכרות בשיעור של 25 אחוז, ובהתאם לכך נפסק לנפגע פיצוי בסך 620 אלף ש"ח על הפסדי השתכרות עד גיל פרישה. במסלול השני, נפסק לו סכום נוסף של מיליון ש"ח כפיצוי גלובלי בגין הפסד השתכרות ככדורגלן מקצועי עד גיל 35.

הנתבעת, חברת מנורה, ערערה על פסיקה זו, אך בית המשפט העליון דחה את הערעור, וציין כי "ישנם מקרים שבהם ניתן לסטות מכלל השכר הממוצע במשק כאשר הוכחו נתונים עובדתיים חריגים", וכי יש להניח שבתור כדורגלן מקצועי שכרו של הנפגע היה עולה בהרבה על השכר הממוצע במשק ואף על מגבלת שילוש השכר הממוצע במשק שבחוק הפלת"ד. כמו כן, חישוב לפי בסיס שכר בגובה שילוש השכר הממוצע במשק, היה מניב תוצאה גבוהה יותר ממיליון ש"ח, ולכן, נקבע,  הפיצוי שנפסק לנפגע בגין אובדן קריירת הכדורגל ממילא משקף אומדן נמוך, שאין להתערב בו.

שאלה נוספת עשויה להתעורר במקרה שבו הנפגע אומנם סובל מנכות רפואית עקב תאונת דרכים, אך בפועל רמת ההשתכרות שלו אחרי התאונה לא נפגעה. האם גם במקרה כזה זכאי הנפגע לפיצוי עבור הפסדי השתכרות עתידיים? בפסיקה ניתנה לכך תשובה חיובית.

כך לדוגמה, בתיק מסוים נדרש בית המשפט להכריע אם לפסוק פיצוי בגין גריעה מכושר השתכרות לעתיד, לנפגעת תאונת דרכים, שהחל משלב מסוים לאחר התאונה שיפרה את רמת השתכרותה בהשוואה לתקופה שלפני התאונה, לאחר ששינתה את עיסוקה ופתחה עסק עצמאי בתחום הרפואה המשלימה (תא (ת"א) 51302-02-14).

בית המשפט ציין כי עקב התאונה סובלת התובעת מפגיעה נוירולוגית, המתבטאת בכאבי ראש, המקשים במידה מסוימת על תפקודה. הוא העריך כי נכותה התפקודית עומדת על 10 אחוז, כדרגת נכותה הרפואית והדגיש שגם אם הנכות מאפשרת תפקוד סביר, אין הצדקה "לאיין את הנכות כאילו לא הייתה". עוד ציין, כי "בהתאם לפסיקה יש לפסוק פיצוי גם למי שלא נגרע שכרו, מתוך הנחה ויכול ותוצאות התאונה ישפיעו לעתיד לבוא". לפיכך, ובהתחשב במכלול נתוני המקרה נפסק לתובעת פיצוי גלובלי בסך 50 אלף ש"ח בגין הפסד השתכרות לעתיד.

האם הכתבה סייעה לך? כןלא מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
הגיבו לכתבה

נשמח לשמוע את דעתכם לגבי המפורט בכתבה.

שאלו בפורום תאונות דרכים

מוזמנים לשאול כל שאלה בפורום מקצועי ולקבל מענה על ידי עורכי דין.

קבוצת "הבית המשפטי" בפייסבוק ממתינה לכם

הצטרפו לדיונים מקצועיים בנושא בקבוצת הפייסבוק

פנו אלינו

מוזמנים לפנות לייעוץ מקצועי שיינתן ללא התחייבות ובסודיות מלאה.

התגובה שלך