הקשישה חלתה אחרי תאונת דרכים, אך יורשיה פוצו בסכום נמוך

קשישה לקתה בדלקת ריאות לאחר שנפגעה בתאונת דרכים, אך בית-המשפט קבע כי המחלה לא נבעה מהתאונה וכי היורשים אינם זכאים לפיצוי על נזקי המחלה.

חלתה אחרי תאונת דרכים

לתאונת דרכים עלולות להיות השלכות חמורות וארוכות טווח על הנפגע, אך האם ניתן לייחס כל נזק רפואי שאירע לנפגע אחרי התאונה, לתאונה עצמה? מסתבר שלא.

לאחרונה דחה בית-משפט השלום בתל-אביב את טענת יורשיה של קשישה שנפגעה בתאונת דרכים, כי דלקת הריאות בה חלתה הקשישה המנוחה היא תוצאה של תאונת הדרכים שעברה מספר חודשים לפני כן. נקבע, כי למצבה הבריאותי הלקוי של הקשישה לפני התאונה הייתה השפעה מכרעת על ההתדרדרות במצבה בהמשך, ולכן יורשיה זכאים לפיצוי מוגבל ביותר מחברת הביטוח.

לא נוצר סיכון יתר לדלקת ריאות

ההליך המשפטי החל לאחר שהקשישה, בשנות ה-80 לחייה, נפגעה בתאונת דרכים בתור הולכת רגל, והגישה תביעה נגד חברת הביטוח AIG בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. כעבור שלוש שנים נפטרה הקשישה, ובני משפחתה, שהם יורשיה החוקיים, תפסו את מקומה כתובעים.

לא הייתה מחלוקת בתיק בדבר הפגיעות הישירות שנגרמו לקשישה בתאונה. הוסכם כי ספגה חבלות בגופה, וכי היא אושפזה מיד אחרי התאונה ובהמשך הועברה לטיפול במוסד שיקומי לכמה שבועות. לעומת זאת, נוצרה מחלוקת לגבי ההתדרדרות שחלה במצבה הבריאותי של הקשישה בהמשך.

שמונה חודשים אחרי התאונה לקתה הקשישה בדלקת ריאות ואושפזה לזמן קצוב. יורשיה טענו, כי בעקבות המחלה חלה התדרדרות מתמשכת במצבה של הקשישה, וכי נזקקה לשירותי מטפלת סיעודית עד למותה. עוד טענו כי דלקת הריאות נגרמה מהפגיעות שספגה הקשישה בתאונה, ועל כן על חברת הביטוח לפצות אותם גם על הנזקים שנגרמו לקשישה כתוצאה מדלקת הריאות. חברת הביטוח, מצדה, התנגדה לכך וגרסה, כי אין קשר סיבתי בין תאונת הדרכים לבין דלקת הריאות.

על-מנת להכריע במחלוקת, מינתה השופטת שדנה בתיק, סיגל רסלר-זכאי, ארבעה מומחים רפואיים כדי שיבחנו את העובדות הרפואיות בתיק. כל המומחים סברו כי התאונה ונזקיה לא העמידו את הקשישה בסיכון יתר לדלקת ריאות. את המחלה ואת ההתדרדרות המתמשכת במצבה של הקשישה הם ייחסו לגורמים אחרים, כמו מחלת דם ממנה סבלה עוד לפני התאונה וגילה המתקדם.

בהכרעתה, קיבלה השופטת את עמדת המומחים. היא קבעה, כי אין קשר סיבתי בין מחלת הריאות בה לקתה הקשישה לבין תאונת הדרכים, וכי למצבה הבריאותי של הקשישה לפני התאונה "הייתה השלכה מכרעת וניכרת על מצבה התפקודי לאחר התאונה".

כתימוכין לכך, ציינה השופטת כי מחוות דעת רפואיות עולה שחצי שנה אחרי לאחר התאונה חזרה הקשישה בהדרגה לרמת תפקוד דומה לזו שלפני התאונה. כמו כן, הדגישה כי היורשים לא הביאו עדויות רלוונטיות לסתור זאת, למעט עדות בתה של הקשישה,  לפיה מצבה של אימה התדרדר באופן עקבי מאז התאונה. עם זאת, השופטת ציינה כי עדות הבת הייתה מגמתית ומלאת סתירות.

הנכות "נבלעה" במצב הכללי הקשה

בסופו של דבר, השופטת פסקה ליורשים פיצויים בסכום מוגבל של 70 אלף ש"ח, כאשר חלקו הגדול של סכום זה נוגע לנזקים שנגרמו לקשישה לפני שחלתה בדלקת ריאות.

השופטת קבעה, כי בעקבות הפגיעה האורתופדית שנגרמה לה כתוצאה מהתאונה, איבדה הקשישה את כושר התפקוד שלה לחלוטין בחצי השנה הראשונה שאחרי התאונה, ובחודשיים שלאחר מכן, סבלה מנכות תפקודית של 30 אחוז. עם זאת, בהמשך ועד למותה, נקבע, נותרה הקשישה עם נכות תפקודית של 10 אחוז בלבד, בעקבות התאונה.

השופטת קבעה כי היורשים אינם זכאים לפיצוי על הנזקים הכוללים שנגרמו לקשישה אחרי שחלתה בדלקת ריאות, אלא רק על הנכות התפקודית בשיעור 10 אחוז ממנה סבלה הקשישה בתקופה זו. עם זאת, השופטת קבעה כי "נכות זו 'נבלעה' במצבה הכללי הקשה של התובעת, לאחר מחלת הריאות" ופסקה ליורשים פיצויים מועטים בלבד בגין נכות זו.

[ת"א 30790-06-11 דבורה אביניר נ' איי.אי.ג'י חברה לביטוח בע"מ]