איחור באיבחון סרטן

תביעת רשלנות רפואית עור שהוגשה על ידי עיזבון מנוחה עקב איחור באבחון סרטן, התקבלה.

לבית המשפט המחוזי בירושלים הוגשה תביעת רשלנות רפואית עור כנגד קופת חולים לאומית בטענה כי התרשלה באיבחון סרטן מסוג מלנומה שהתפתח בכף הרגל של המנוחה. על פי כתב תביעת רשלנות רפואית דנן, אשר הוגש מכוח עיזבונה של המנוחה, עולה כי היא פנתה לרופאת העור המועסקת על ידי קופת החולים בעקבות הופעת יבלת בכף רגלה. הרופאה רשמה לה שלושה סוגי תרופות שנועדו להסיר את היבלת ולרככה. לאחר שהיבלת בעורה לא הוסרה, פנתה המנוחה עוד מספר פעמים לרופאת העור, אשר הפנתה אותה לייעוץ אצל רופא פלסטי. כך, במשך מספר חודשים הועברה המנוחה מרופא אחד לרופא אחר בקופת החולים, מבלי שנמצא מזור ליבלות ברגלה, אשר התפתחו לפצעים מטרידים.
רק לאחר תשעה חודשים מביקורה הראשון בקופה בוצעה כריתה של היבלת ברגלה, אשר נשלחה לבדיקה פתלוגית. ממצאי הבדיקה העידו כי המטופלת סובלת מסרטן מסוג מנלומה. לאור הממצאים החמורים הופנתה המטופלת לביצוע כריתה נרחבת של בלוטות ממפשעתה השמאלית (הגידול ברגלה שלח גרורות שהגיעו עד לאיזור זה), אולם מצבה הלך והידרדר באופן הדרגתי עד שמחלת הסרטן הכריעה אותה באופן סופי, כשנה וחצי לאחר ביקורה הראשון אצל רופאת העור, כמפורט לעיל.
התובעים מכוח עיזבון המנוחה טוענים, ראשית, כי קופת החולים גרמה להם לנזק ראייתי היות ולא נוהל על ידה רישום תקין אחר מצבה הרפואי של המנוחה ואחר הטיפולים שהוענקו לה.עוד טענו התובעים כי מחלת סרטן העור ממנה סבלה הניזוקה הינה קטלנית, כל שרק גילוי מוקדם של המחלה יכול להגדיל את הסיכוי של החולה לשרוד. במסגרת חוות הדעת שתמכה בכתב תביעתם, הסביר הרופא המומחה כי ישנם כמה תסמינים אשר יש בהם כדי לעלות את חשדו של רפוא העור לקיומה של מחלת הסרטן האמורה. כך, בין היתר, שינויים בגודל או בצורת הנגע (היבלת במקרה דנן), כמו גם שינוי בצבעו צריכים להוליד אצל הרופא המטפל את החשד להתפרצות המחלה. בהסתמך על נתונים אלו טוענים התובעים כי הטיפול שבוצע במנוחה היה לקוי לאורך כל הדרך, באופן העולה כדי רשלנות רפואית, החל באי גילוי המחלה וכלה בטיפול הרפואי שניתן לה שהוביל להתפשטותה של המנלומה ולמותה המצער של המטופלת.
על פי חוות הדעת שהגישו הנתבעים, מחלת המנלומה מהווה "סיוט" לכל רופא עור, בשל הקושי הרב באיבחונה. במקרה דנן, מציין המומחה, לא הייתה רשלנות רפואית באיבחון המחלה היות והמנלומה ברגלה של המנוחה לא הייתה טיפוסית שכן צורתה הייתה זהה ליבלת בכף הרגל. לאור ההבדלים בין חוות הדעת שהוגשו על ידי בעלי הדין, כאמור, מינה בית המשפט מומחה מטעמו, אשר נטתה להסכים עם טענותיהם של התובעים. ודוק, לדידה האופן בו טופלה המנוחה היה שגוי וכך גם ההחלטה שלא להפנות לבדיקות ביופסיה.
בית המשפט מקבל את טענתם של התובעים לנזק ראייתי וקובע שבשל הרישום הלקוי, לא ניתן לדעת מה עלה בגורלה של הפניית המנוחה לטיפול אצל הרופא הפלסטי. לאור זאת, הופך בית המשפט את נטל ההוכחה ומעבירו לנתבעת, תוך שהוא קובע כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי לא הייתה כל רשלנות רפואית מצידה. על רקע זה נפסק לתובעים סכום פיצוי העולה כדי חצי מיליון שקלים.
ת.א 6410/04