9.7 מיליון שקלים פיצוי לזוג שלא הוסבר לו הסיכון בהיריון שלישייה

לבני זוג שסירבו לדילול עוברים נולד פג עם נכות מלאה. עם זאת תביעת הרשלנות הרפואית שהגישו  – התקבלה, מכיוון שלא הוסבר להם מראש שייתכן שיהיה צורך בדילול עוברים.

דילול עוברים

הריון שלישייה נחשב להריון בסיכון גבוה, ולעתים קרובות הרופאים ממליצים במקרים כאלה על דילול עוברים כדי להפחית את הסיכון ללידת פגים. אך מה קורה כשההורים לעתיד מסרבים לבצע דילול עוברים וההיריון מסתיים בנזק כלשהו לאם או למי מהיילודים? האם יש בנסיבות כאלה בסיס להגשת תביעת רשלנות רפואית בגין הנזק שנגרם?

שאלה כזו עמדה לדיון בבית המשפט המחוזי בתל אביב, במסגרת תביעת רשלנות רפואית שהגישו בני זוג חרדים שנולדה להם שלישיית פגים. ההיריון נוצר בעקבות הפריה חוץ גופית שעברה האישה בבית החולים "ביקור חולים" בירושלים. לגופה הוחזרו שלושה עוברים שנוצרו באמצעות ההפריה, ולאחר הלידה התברר כי אחד מהם סובל מפיגור ואוטיזם. בני הזוג טענו כי לא הוסבר להם על הסיכונים הכרוכים בהיריון שלישייה בטרם הוחזרו העוברים לגופה של האישה, וגם לא על הצורך האפשרי לדלל את העוברים.

בפסק דין שניתן בימים אלה קיבלה השופטת דליה גנות את התביעה וקבעה כי רופאי בית החולים התרשלו בכך שלא הסבירו להורים מבעוד מועד על ההשלכות האפשריות של היריון שלישייה. עוד קבעה כי סירובם של ההורים בהמשך להליך דילול העוברים אינו מטיל אשם לפתחם. היא פסקה להורים ולבנם הקטין פיצוי בסכום כולל של כ-9.7 מיליון שקלים, בתוספת שכר טרחה והוצאות משפט.

לא ניתן הסבר המפרט את הסיכונים במהלך הטיפולים

לפי המתואר בפסק הדין, התובעים עברו מסכת ארוכה של טיפולי הפריה במשך כך וכך שנים. בניסיון שלישי, במסגרתו הוחזרו לרחמה של האישה שלושה עוברים (כדי להגדיל את הסיכויים להיווצרות הריון), היא נכנסה להריון. הוא הסתיים בשבוע ה-31 בלידת שלושה יילודים פגים: שתי בנות ובן. לאחר הלידה, הסתבר כי הבן סובל מנזקי פגות קשים שגרמו לו לנכות מוטורית וקוגניטיבית מלאה.

התובעים לא הכחישו כי לאחר שהתברר כי כל שלושת העוברים נקלטו ברחמה של האישה, הומלץ להם על דילול עוברים, זאת לאור הסיכון הגבוה שהעוברים ייוולדו כפגים ויסבלו עקב כך מבעיות רפואיות. כמו כן, לא הכחישו כי סירבו לדילול עוברים, שכן לפי דרכי חייהם החרדיות פגיעה בעוברים אינה אפשרית כלל. עם זאת, טענו התובעים כי בשום שלב בטרם החזרת שלושת העוברים לרחם, לא הוסברו להם הסיכונים שבהריון שלישייה. כמו גם לא נאמר להם כי יומלץ על דילול עוברים, במידה וכל השלושה ייקלטו. לטענת התובעים, לו היו מקבלים הסבר כאמור היו נמנעים מהסיכון שבהריון שלישייה, ומסכימים להחזרת שני עוברים בלבד.

על אף שבית החולים דחה את טענות התובעים וטען כי סופקו להם מראש הסברים על הסיכון שבהיריון שלישייה, דחתה השופטת גנות גרסה זו וקיבלה את גרסת התובעים במלואה. לאחר שבחנה את עדויות התובעים אל מול עדויות הרופאים המעורבים והרשומות הרפואיות, קבעה כי גרסת התובעים אמינה עליה. היא ציינה כי "לא ניתן לתובעים הסבר המפרט את סיכוניו של היריון מרובה עוברים, לא בשלב כלשהו במהלך טיפולי הפוריות ולא עובר להחזרת שלושת העוברים". עוד קבעה כ "כי לא ניתן לתובעים הסבר על הצורך בביצוע דילול עוברים באם ייווצר היריון שלישייה".

החזרת שלושה עוברים לרחם היתה בלתי מבוססת מבחינה רפואית

השופטת גנות קבעה כי הימנעות הרופאים מלספק לתובעים מבעוד מועד הסבר בדבר הסיכונים הכרוכים בהריון שלישייה, ואף להעלות את האפשרות כי יהיה צורך בדילול עוברים, היא בגדר התרשלות ופגיעה באוטונומיה של התובעים. זאת לנוכח עקרון ההסכמה מדעת, לפיו יש לספק למטופל מידע מלא אודות הטיפול שהוא עומד לעבור והסיכונים הכרוכים בו.

יתרה מכך, השופטת קבעה כי לאור הסיכונים הכרוכים בהיריון שלישייה והסירוב הצפוי מצד התובעים לדילול עוברים וכן לאור העובדה שבעבר כבר נקלטו ברחמה של האישה עוברים בהצלחה, עצם ההחלטה להחזיר שלושה עוברים לרחמה של האישה "היתה שרירותית, בלתי מבוססת ברמה הרפואית ובלתי מוצדקת".

מנגד, אחת הטענות העיקריות של בית החולים להגנתו היתה כי סירובם של התובעים לביצוע דילול עוברים מנתק את הקשר הסיבתי בין התרשלות הרופאים לבין הנזק שנגרם לבני הזוג ובנם הקטין. לפי טענה זו, לו התובעים היו מסכימים לדילול עוברים, הנזק היה נמנע ולכן אין להטיל את האחריות לנזק על בית החולים. כמו כן, טען בית החולים כי חלה על התובעים חובה משפטית להקטין את נזקם והם כשלו מלמלא חובה זו בכך שסירבו לדילול העוברים.

גם טענות אלה של בית החולים נדחו על ידי השופטת. היא הדגישה כי לפי הדין וההלכה הפסוקה, בעת שאדם מתרשל וגורם לנזק, אחריותו לנזק לא תוסר גם אם אדם נוסף התערב ותרם להתרחשות הנזק. זאת כל עוד ניתן היה לצפות מראש את התנהגותו של הגורם המתערב בעקבות התרשלות הגורם הראשון. במקרה הנדון, ציינה השופטת, הרופאים היו צריכים לצפות כי התובעים עשויים להתנגד לדילול עוברים גם לולא היו חרדים; החובה לצפות לאפשרות זו גוברת לאור העובדה שמדובר בבני זוג חרדים, אשר דילול עוברים נוגד את אמונתם הדתית. יתרה מכך, מדובר בבית חולים שמעודד נשים חרדיות ללדת בין כתליו ומתהדר בפיקוח הרבני ההלכתי הקיים אצלו. דווקא משום כך ברור כי הרופאים צפו או אמורים היו לצפות כי התובעים יתנגדו לדילול עוברים.

אשר להקטנת הנזק באמצעות דילול עוברים, קבעה השופטת כי מדובר בדרישה "מוגזמת ואף אכזרית מסוג הדרישות שאין הציבור יכול לעמוד בהן". במיוחד מאחר שלא ניתן לדעת אם ומי מהעוברים ייוולד פגוע, ולכן אין לצפות כי הורים ינסו להקטין את נזקם באמצעות דילול עוברים.

1.3 מיליון שקלים פיצוי על כאב וסבל ופגיעה באוטונומיה

בחלקו האחרון של פסק הדין עסקה השופטת גנות בשאלת הקשר הסיבתי בין העובדה שבנם של התובעים נולד פג לבין הנכות שנגרמה לו. לאחר שבחנה את חוות הדעת והעדויות של המומחים הרפואיים מטעם התובעים והנתבעים כאחד, קבעה כי התובעים הצליחו להוכיח שגם הפיגור וגם האוטיזם מהם סובל בנם נובע קשורים לסיבוכי הפגות מהם סבל.

בהמשך לכך – ולאחר שקבעה על בסיס הראיות הרפואיות כי נכותו של הקטין עולה על 100 אחוזים – עברה השופטת לבחון את ראשי הנזק השונים, בגינם יש לפצות את התובעים. סכום הפיצויים הכולל שנקבע עומד כאמור על כ-9.7 מיליון שקלים. הוא מורכב, בין השאר, מפיצוי על ההוצאות הרפואיות המוטלות על הורים בעקבות נכותו של בנם, וכן מפיצוי על כאב וסבל ופגיעה באוטונומיה, אותו העמידה השופטת על סכום של 650 אלף שקלים לכל אחד מההורים, ובסך הכל על 1.3 מיליון שקלים.

[ת"א 57625-01-13]

תגובות

2 תגובות

  • 2 בספטמבר 2017 בשעה 11:53

    על השופט מוטל לדעת שרפואה אימה מדע מדויק. וההחלטה תגרום לנזק לזוגות שלא. יקבלו טיפול נאות

  • 7 באוקטובר 2017 בשעה 8:33

    נראה שהשופטת טעתה , הרי הם הוזהרו והודו בכך . ובהמשך דרך אמונה דתית סרבו לדילול . ושוב הדת חוסמת שיקולים רפואיים , והמדינה צריכה לשלם לכל אחד שהאמונות יחליט מה טוב לא? והאם אותם הורים שלא חסנו ילדים מטעמים של אמונה מסוימת ( לאו דוקר דתית) יתבעו אם בנם יחלה ומחלתו גרמה לסיבוכים ונכות, גם להם זכות לתבוע?