על אבחון מאוחר, טיפולי עיניים ואפשרות הרשלנות שביניהם

לא מעט מתביעות רשלנות בתחום רפואת העיניים נסובות סביב כשל באבחון מוקדם וזאת משום שאבחון מוקדם הוא חיוני למניעה או לפחות במזעור הנזק, כפי שקרה גם במקרה שלפנינו.

על אבחון מאוחר, טיפולי עיניים ואפשרות הרשלנות שביניהם

בעיות או מחלות עיניים שכיחות יותר ממה שאנחנו נוטים לחשוב. חלקן עשויות להיות מסוכנות ואף להביא לפגיעה קשה בראיה או אף לאובדן מאור העיניים. הטיפול ניתן בהתאם לבעיה ולחומרתה ונע מטיפול תרופתי ועד לניתוחים. לא תמיד מורגשים בתסמינים מוקדם, אבל בכל מקרה של שינויים בראיה, כמו: ירידה בכושר, או בחדות, הראייה, סנוור, ראייה כפולה, טשטוש, כתמים בשדה הראיה, שינויים במראה העין וגם כאשר מופיעים כאבי ראש או תחושה של לחץ בעיניים מומלץ לגשת להיבדק אצל רופא עיניים. בעיקר משום שבמרבית המקרים יש חשיבות רבה לאבחון מוקדם.

בין מחלות העיניים הנפוצות: קטרקט (בעברית ירוד) – עכירות של עדשת העין שלרוב מתרחשת עם הגיל, גלאוקומה (ברקית) – קבוצת מחלות שהמשותף לה הוא פגיעה בעצב הראיה בשל בעיות ניקוז נוזלים באזור העין, ניוון רשתית (ניוון מקולרי) – מחלה הפוגעת במקולה (מרכז הרשתית) ובכישורי הראיה כמו חדות ותפיסת מרחב, פטריגיום (תבלול) – צמיחה של רקמה לא ממאירה דמוית קרום על הקרנית, היפרדות רשתית – התנתקות של רשתית העין מגלגל העין, או רטינופתיה סוכרתית הפוגעת בכלי הדם ברשתית לרוב בשל סוכרת.

עם זאת טיפולים בעיניים או ניתוחים לא תמיד נעשים בשל בעיה רפואית, אלא גם במסגרת טיפולים אסתטיים, למשל ניתוח לייזר להסרת משקפיים, או הרמת עפעף או ניתוח פלסטי לשינוי צורת העין או במסגרת ניתוחים לתיקוני ראייה אלקטיביים ועוד. גם בכל הנוגע לטיפולי עיניים יש חשיבות רבה למהלך הטיפול הרפואי כבר משלבי האבחון, שלעיתים עשויים להיות חמקמקים. לרוב ככל שיעשו מוקדם יותר יצמצמו את פוטנציאל הנזק או יגדילו את סיכויי ההחלמה של המטופל. לכן פעמים רבות נמצא שבכל הנוגע להתרשלות ברפואת עיניים מרבית הטענות נוגעות לשלב האבחון, שהוא כאמור לא פעם קריטי.

התלונן על כתמים בראיה ואובחן בדלקת

במסגרת תביעה שהוגשה על ידי יחזקאל ראובני לבית משפט השלום בתל אביב נגד רופאת העיניים שטיפלה בו וקופת החולים נטען כי במקרה שלו איחור באבחון היפרדות רשתית היה בגדר רשלנות רפואית. כידוע לא כל טעות הנעשית על ידי רופא, מטפל או צוות רפואי היא רשלנות.

למעשה המבחן לקיומה של רשלנות נעוץ בשאלה האם במסגרת הטיפול הסביר ניתן היה להימנע מהטעות שהתרחשה בפועל. כדי להוכיח רשלנות רפואית ישנם שלושה תנאים מצטברים שצריכים להתקיים:

  • המטפל הפר את חובת הזהירות או סטה מהפרוטוקול הסטנדרטי או לא פעל בהתאם לזהירות הנדרשת במצב.
  • למטופל נגרם נזק.
  • קיים קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לטיפול הרשלני.

בתביעה שלפנינו עולה מכתב התביעה השתלשלות העניינים הבאה: תחילתו של הסיפור בנובמבר 2001, עת התובע הגיע למרפאת העיניים של קופת החולים בתלונה כי הוא סובל מדלקת עיניים. הוא אובחן כסובל מדלקת בלחמית ומליקוי ראיה בשתי העיניים. התובע קיבל טיפול תרופתי מקובל והתבקש להגיע כעבור שבועיים לבדיקות מקיפות, שלא ניתן היה לבצע עקב מצב עיניו בזמן הבדיקה, ולהמשך מעקב. כששב אחרי שבועיים התלונן התובע על ירידה בכושר הראיה ועל הופעת כתמים בשדה בראיה, תלונות שלא נרשמו בכרטיס המעקב שניהלה הרופאה ואף הוכחשו על ידה. במהלך התור, הרופאה השלימה בדיקות של הרחבת אישונים, לחץ תוך עיני, בדיקת רשתית ובדיקת קרקעית העין, לא נמצא ממצא חריג לבד מתחילתו של קטרקט שלא הצריך התערבות משום שהיה בשלבים התחלתיים.

מספר ימים אחר כך שב התובע למרפאה והפעם התלונן לא רק על כתמים אלא אף על אבדן ראיה לסירוגין בעין שמאל, הוא ביקש לראות רופא אחר אך נענה בשלילה בשל נהלי קופת החולים. הרופאה קיבלה אותו שוב, בדקה אותו ולא מצאה דחיפות במצבו אך הפנתה אותו לניתוח קטרקט בבית החולים בלינסון. התובע חזר שוב למרפאה אולם משום שלא אושר לו לעבור לרופא אחר החליט לחכות עד לניתוח. בבדיקה הקדם-ניתוחית שנערכה לתובע בבית החולים, אובחן התובע כסובל מהיפרדות רשתית גדולה, שכללה את מרכז הרשתית – המקולה, וחורים ברשתית עין ימין. החורים טופלו בלייזר והתובע גם נותח להצמדת הרשתית, אלא שחדות הראיה שלו בעין שמאל נותרה ירודה.

תהליך בחינה

אי אבחון בזמן של היפרדות הרשתית – רשלנות או טעות?

בהסתמך על חוות דעת מומחה, טען התובע כי ניתן היה לאבחן את היפרדות הרשתית כבר עם תלונתו הראשונה של התובע לגבי כתמים, או צל, בראייה. אבחון מוקדם היה מונע את היפרדות הרשתית או לפחות מצמצם מהותית את הנזקים.

מנגד טען מומחה ההגנה כי אבחנות הרופאה היו נכונות בשעתן בהסתמך על תוצאות הבדיקות ותלונות התובע וכי יש להניח שכאשר נבדק התובע עוד לא היתה היפרדות של הרשתית, בעיקר בהסתמך על תוצאות בדיקת הלחץ התוך-עיני.

לאור הפער בין דעות המומחים מונה מומחה מטעם בית המשפט שקבע שלא היתה התרשלות של הרופאה בבדיקה הראשונה משום שתוצאות בדיקת הלחץ התוך-עיני במועד זה אינן מעידות על היפרדות רשתית, גם לגבי הבדיקה השנייה לא נמצאה התרשלות רפואית. לגבי הבדיקה השלישית, אז הגיע התובע באופן יזום ותלונות על ירידה בכושר הראיה, מתגלות בעיות. תלונותיו של התובע כפי שנרשמו מחייבות הרחבת אישונים ובדיקת רשתית, כאן מתגלעות סתירות בין גרסת התובע וגרסת הרופאה הנתבעת אלא שהרישום הרפואי לקוי ולא מלא. הרישום הלקוי מעביר את נטל ההוכחה על הנתבעים.

מדברי המומחים שהעידו בפני בית המשפט עולה תמימות דעים באשר לצורך שהתעורר בבדיקה השלישית לערוך בדיקת רשתית. בית המשפט פסק כי אי ביצוע הבדיקה מהווה סטייה מפרוטוקול הטיפול הסטנדרטי במקרה זה והיות הרישום לקוי לא מאפשר להסיק כי אכן נעשתה הבדיקה. עוד נפסק כי לו היתה הרופאה פועלת בהתאם לנוהל היפרדות הרשתית היה מאובחנת בזמן ומאפשרת טיפול רפואי שהיה מונע, או מצמצם מהותית, את אובדן חדות הראיה ממנו סובל התובע בעינו השמאלית.

בית המשפט חייב את הנתבעות שלם לתובע סכום כולל של כ-100 אלף שקלים, הכולל פיצוי בגין אבדן כושר ההשתכרות, פיצוי בגין כאב וסבל וכמו כן השית על הנתבעות הוצאות משפט ושכר טרחת עורך הדין של התובע.

[ת"א (שלום תל אביב-יפו) 51694/04 ראובני יחזקאל נ' קופת חולים כללית]

עורכי הדין שלנו זמינים
עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

icon
האם הכתבה סייעה לך? כןלא מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
הגיבו לכתבה

נשמח לשמוע את דעתכם לגבי המפורט בכתבה.

שאלו בפורום רשלנות רפואית

מוזמנים לשאול כל שאלה בפורום מקצועי ולקבל מענה על ידי עורכי דין.

קבוצת "הבית המשפטי" בפייסבוק ממתינה לכם

הצטרפו לדיונים מקצועיים בנושא בקבוצת הפייסבוק

פנו אלינו

מוזמנים לפנות לייעוץ מקצועי שיינתן ללא התחייבות ובסודיות מלאה.

התגובה שלך