נותק בטרם עת

כתבה זו עניינה בפסק דין שניתן על ידי בית משפט השלום בראשון לציון בנוגע לתביעת רשלנות רפואית נגד בית החולים השרון, אשר הוגשה בשם עיזבון מנוח שנפטר בבית החולים.

רשלנות רפואית של בית חולים ? ניתוק חולה ממכשיר המוניטור בטרם עת:
יש להדגיש כי אדם הסבור שנעשה בו טיפול המהווה רשלנות רפואית של בית חולים "השרון", אשר גרם לו לנזקים פיסיים ו/או נפשיים, צריך להגיש את תביעתו כנגד המרכז הרפואי על שם יצחק רבין בפתח תקווה (המאגד את בית החולים "בנילסון" ובית חולים "גולדה השרון").

 

עברתם טיפול רפואי כושל ? בואו להעריך את סיכוי תביעתכם: פורום רשלנות רפואית

את טענת הרשלנות במסגרת תביעתם, מבססים התובעים על שני אירועים: האחד, החלטת הצוות הרפואי לנתק את המנוח מהמוניטור במהלך אישפוזו, יום אחד לפני שהלך לעולמו. השניה, היא המינון התרופתי שניתן למנוח, אשר לטענת התובעים היה גבוה מדי.
הצדדים הגישו חוות דעת לביסוס האירועים הנזכרים לעיל, כאשר חוות הדעת מטעם התובעים מצדדת בכך כי התנהלות הצוות הרפואי סטתה מהנורמה הרפואית המקובלת בשני המקרים ואילו חוות הדעת שהוגשה על ידי בית החולים טוענת את ההיפך הגמור. לפיכך, מינה בית המשפט מומחה רפואי מטעמו אשר קבע כי הוענק למנוח טיפול תרופתי הולם וראוי ובנוסף לא ניתן למצוא כל פגם בטיפול שהוענק לו, שכן לא נהוג להשאיר חולה מחובר למכשיר המוניטור למשך זמן ארוך היות והדבר משפיע לרעה על הליך שיקומו.

 

באופן מפתיע, בית המשפט קובע, בניגוד לחוות דעתו של המומחה מטעמו, כי יש לראות בניתוק המנוח מהמוניטור רשלנות רפואית של בית חולים "השרון", משום שעל הרופא הסביר לצפות בנסיבות העניין כי הניתוק עלול לחבל במאמצי הצלת חייו של החולה, במידה ויחווה אירוע בליבו. בית המשפט מנמק את החלטתו דנן וקובע כי אמנם על פי הרישומים הרפואיים לא חלה כל הידרדרות במצבו של המנוח, אולם הוא שב והתלונן מספר פעמים כי הוא חש ברע מרגע לרגע. בהמשך לכך, בית המשפט מסכים עם המומחה הרפואי מטעם התובעים, אשר לדידו אין להתעלם מתחושותיו הסובייקטיביות של המטופל, אף אם על פני השטח לא נראה כי חל שינוי במצבו. במקרה דנן ביכר הצוות הרפואי לנתק את המטופל מהמוניטור חרף התלונות שהושמעו על ידו ובהתנהלותו כאמור יש לראות רשלנות רפואית של בית חולים דנן.

 

 

יתר על כן, בית המשפט מוסיף כי דווקא הצורך בשיקומו של המנוח, אשר היווה את השיקול העיקרי לניתוקו מהמוניטור, מחייב מתן תשומת לב מיוחדת לתחושותיו האישיות של החולה ולהרגשתו הכללית.
בכל הנוגע לקשר הסיבתי בין הניתוק למות המנוח, לא ניתן לקבוע באופן וודאי כי חיבורו למוניטור היה מאפשר את הצלת חייו ואף ייתכן כי על אף אבחון הבעיה מותו לא היה נמנע. עובדה זו מצטרפת לכך שלא היה ניתן לעמוד על סיבת המוות של המנוח, שכן משפחתו סירבה לבצע בו ניתוח לאחר מותו. אשר על כן, משום שאי אפשר לקבוע באופן מוחלט מה היא מידת השפעתה של הרשלנות האמורה לתוצאות הקטלניות, בית המשפט קובע כי יש להיעזר בדוקטרינת הסיבתיות העמומה, לפיה מוערכת תרומת רשלנות רפואית של בית חולים דנן כמי שהביאה למותו של המנוח, בשיעור של שמונים אחוזים. על פי פסק הדין הרי שלאור הקביעות האמורות מתייתר הצורך לדון במינון התרופות שניתנו למנוח.