פסילת מומחה רפואי

בית המשפט השלום בתל אביב – יפו דחה בקשה של תובע בתביעת רשלנות רפואית לפסול את המומחה הרפואי שמונה על ידי בית המשפט. בית המשפט קבע כי המומחה פעל ביושר ובתום לב והעובדה כי שימש בעבר מומחה של הצד הנתבע אינה מהווה עילה לבטלו.

ההדיוט רגיל לשמוע על תביעות שהוגשו בעקבות רשלנות רפואית חמורה, אשר הולידו לתובע פיצויים אסטרונומיים. אולם, לצד תביעות אלו קיימים מקרים נוספים, הנדחקים לשוליים בשל העובדה שהם עוסקים בנזקים מינוריים המזכים את התובע בסכומי פיצוי מזעריים. על אף עובדה זו, דווקא במקרי השוליים האמורים ניתן למצוא עניין, בעיקר כאשר בוחנים את הפן המשפטי.
בית משפט השלום בתל אביב-יפו דן בתביעת רשלנות רפואית שהוגשה כנגד שירותי בריאות כללית, המנהלת את בית החולים "מאיר" בכפר סבא. התובע, רואה חשבון בעיסוקו, נפגע בזרת ידו הימנית במהלך אימון קרטה ובעקבות כך פנה לבית החולים שאיבחן כי הוא סובל משבר בזרת הפגועה. הצוות הרפואי החליט לגבס את ידו של התובע על מנת לקבע את השבר. במסגרת תביעתו טוען התובע כי ההחלטה לגבס את ידו מהווה רשלנות רפואית מצד בית החולים, שכן היה עליו לנתח את ידו, בכדי לבצע קיבוע פנימי של השבר. בעקבות בחירה שגויה זו, טוען התובע כי הוא סובל מעיוות של הזרת, בגינו הוא דורש כי בית החולים הרשלן יפצה אותו.
שני הצדדים הגישו חוות דעת שנערכו על ידי מומחים רפואים, אולם לנוכח העובדה שהיה פער רב בין קביעות המומחים, מינה בית המשפט מומחה מטעמו, אשר יבחן האם בחירה בגיבוס היד ולא בניתוחה, מהווה סטייה מהפרקטיקה הרפואית הנהוגה ועולה כדי רשלנות רפואית. על פי חוות דעת מומחה בית המשפט, הטיפול שערך בית החולים בתובע היה טיפול נאות, אשר התבסס על איבחון מדוייק של צילומי הרנטגן שנערכו לו. יתר על כן, ניתוח לקיבועה הפנימי של הזרת כרוך בסיכונים מיותרים ועלול לגרום לצלקות מכאיבות ורגישות. בנסיבות דנן, נראה כי אף אם היה נערך ניתוח, על פי רצונו של התובע, סביר להניח כי עדיין הייתה נוצרת הגבלה בתנועת הזרת, כך שבכל מקרה נזקיו של התובע אינם נובעים מטיפול רשלני של הצוות הרפואי.
בית המשפט קובע כי חוות דעתו של המומחה מטעמו לא נסתרה ולו פעם אחת על ידי התובע, אשר כל טענותיו נגעו לכך שמסקנות המומחה מגמתיות ולא עסקו בגופו של העניין. התובע אף הגדיל לעשות וביקש לפסול את המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, כך שחוות דעתו תוחלף בחוות דעת של מומחה אחר. את בקשתו האמורה ביסס התובע על ההלכה לפיה פסילת מומחה הינה מוצדקת בנסיבות בהן עולה חשש לעיוות הדין, אם על ידי פגיעה בכללי הצדק הטבעי ואם באמצעות פגם מהותי הנוגע לשורשו של העניין הנדון בפני בית המשפט.
בית המשפט דחה על הסף את בקשתו של התובע וקבע כי יש לצאת מנקודת הנחה שהמומחה הרפואי הממונה על ידי בית המשפט פועל ביושר ובתום לב. יתר על כן, בית המשפט מציג פסיקה עדכנית, במהלכה דחה בית המשפט העליון בקשה דומה בתביעת רשלנות רפואית אחרת וקבע כי אף העובדה שהמומחה הממונה על ידי בית משפט שימש בעבר כמומחה רפואי מטעמו של בעל הדין, אינה מהווה עילה לפסילתו.
לאור האמור לעיל, מאמץ בית המשפט את חוות הדעת של המומחה מטעמו במלואה ודוחה את התביעה ואף מטיל על התובע הוצאות משפטיות בסך של חמישה עשר אלף שקלים.