התובעת נכנסה לניתוח להסרת בלוטת התריס כחלק מטיפול בחוסר איזון בפעילות ויצאה ממנו עם שיתוק במיתרי הקול, בכתב תביעת הרשלנות טענה כי בכלל לא היה צריך לנתח וכך היתה נמנעת הרשלנות שהביאה עמה 10% נכות לצמיתות.
בלוטת התריס, הידועה בעברית גם כבלוטת המגן ובלועזית תירואיד, נמצאת בחלקו הקדמי והתחתון של הצוואר ואחראית על הפרשת הורמונים חיוניים למחזור הדם ומשם לכל הרקמות בגוף. היא אחראית על ייצור שני הורמונים (המכונים 3T ו-4T) שחיוניים לתפקוד הגוף, כמו חילוף חומרים, אגירת אנרגיה, קצב הלב ופעילות המוח. באופן כללי בעיות בבלוטת התריס נחלקות לתת פעילות ויתר פעילות ולכל אחד מהמצבים השפעה מהותית על הבריאות ואיכות החיים של המטופל, בעיקר כאשר ההפרעה בפעילות היא חמורה. לרוב כאשר ההפרעה נמוכה, לא יופיעו תסמינים ושלב זה מכונה שלב תת-קליני. את תפקוד הבלוטה בוחנים בבדיקות דם לגילוי רמת ה-TSH, ההורמון שמפרישה יותרת המוח ואחראי על פעילותה התקינה של בלוטת התריס.
מצב של פעילות יתר של בלוטת התריס (היפרתירואידיזם, או תירוטוקסיקוזיס), כלומר כשבלוטת התריס מפרישה עודף של הורמונים, נגרם מסיבות שונות, לעיתים בשל מחלת גרייבס (מחלה אוטואימונית), גושים בבלוטה (קשריות, nodules), דלקות, עודף יוד ועוד. במצב זה, המטופל עלול לחוש נפיחות בצוואר או בלט בעיניים (תסמין של מחלת גרייבס) בנוסף לאחד או יותר מהתסמינים הבאים: עייפות, קשיי נשימה, הזעת יתר, חוסר סבילות לחום, רעידות, עצבנות, אי סדירות בקצב הלב, תכיפות במתן שתן, שינוי במשקל הגוף ונשירת שיער. אפשרויות הטיפול מתנות בהתאם למצבו של כל מטופל ונעות מתרופות שונות (ממשפחת תרופות תיונאמידים או חוסמי בטא), דרך טיפול ביוד רדיואקטיבי ועד להתערבות ניתוחית שכוללת הסרה של הבלוטה. הכתבה היום דנה בתביעת רשלנות בניתוח להסרת בלוטת התריס, שהותירה את המנותחת עם מיתר קול משותק, סיבוך שעלול להתרחש בניתוח מסוג זה.
יומיים לאחר הניתוח, גילתה התובעת כי מיתר הקול הימני משותק
מפסק הדין של בית משפט השלום עולה השתלשלות העניינים הבאה: התובעת, אישה בת 56, סבלה מחוסר איזון של בלוטת התריס שהתבטא ביתר פעילות ויצרה מצב של הפרעה לבבית (פרפור עליות) על רקע של הפרעות תפקודיות בכבד, בגינו הוחלט על ניתוח כריתה של בלוטת התריס. היא עברה סדרת בדיקות טרם הניתוח, ביניהן מיפוי יוד 131 ואבחון של מומחה אף אוזן גרון. יומיים לאחר הניתוח, בעת בדיקה של רופא אף אוזן גרון היא אובחנה בהעדר תנועתיות של מיתרי הקול ובשיתוק של מיתר הקול הימני, שהוכר כנכות לצמיתות בשיעור של 10%. בחוות הדעת שהגישה התובעת בתביעת רשלנות רפואית נכתב כי לא היה צורך בניתוח מלכתחילה וניתן היה לטפל במצבה באמצעות טיפול יוד והבחירה בניתוח הייתה בגדר אמצעי דרסטי ולא נחוץ. בנוסף עלתה טענה לרשלנות בניתוח עצמו משום שהרופא המנתח חרג מאמצעי הזהירות הסבירים כאשר לא זיהה את העצב שיצר את הפגיעה במיתרי הקול.
הנתבעת, מדינת ישראל היינו משרד הבריאות, טענה מנגד כי הניתוח היה בחירה סבירה והגיונית במצב העניינים ואין בבחירה זו משום רשלנות רפואית. הנתבעת גם דחתה את הטענה כי הנזק נגרם כתוצאה מרשלנות משום שסיבוך מסוג זה של פגיעה בעצב נחשב סיבוך אפשרי במקרה של ניתוחים מסוג זה ואלה מתרחשים מדי פעם ומכאן שגם בביצוע הניתוח לא התרחשה רשלנות.
בית המשפט: קיום הניתוח לא היה רשלני, אבל הביצוע כן
בית המשפט נדרש תחילה לדון בשאלת נחיצות קיומו של הניתוח, נושא אליו לא נדרש המומחה שמונה על ידי בית המשפט. בית המשפט דחה את טענת התובעת כי עצם ההחלטה על ניתוח יש בה מהרשלנות ואף דחה את טענת הנתבעת כי הניתוח הציל את חייה של התובעת, אך קבע כי בנסיבות העניין ההחלטה על ניתוח הייתה סבירה ואין בה משום רשלנות.
לשאלת הרשלנות בניתוח, מקבל בית המשפט את טענת התובעת כי פרוטוקול הטיפול הסביר מחייב את הרופא המנתח לזהות את העצב החוזר לפני הכניסה כדי לשמור עליו, בדיוק משום שזהו סיבוך אפשרי בניתוחים כגון דא. בית המשפט קיבל את טענת התובעת לקשר סיבתי בין הרשלנות לנזק. בית המשפט אף קיבל את חוות הדעת של המומחה מטעמו שקבע את שיעור הנכות של התובעת על 10% ואת הטענה כי לפני הניתוח לא הייתה שום פגיעה במיתרי הקול ולאחר הניתוח שותק מיתר קול אחד לצמיתות, שהביא לנכות ולצרידות קבועה בקול. פסיקתו, שאין לראות בנזק סיבוך אלא רשלנות, נחרצת ונתמכת גם בטענות בתובעת וגם בחוות דעתו של מומחה בית המשפט.
לשאלת הנזק בית המשפט היה פחות אוהד לטענה כי הנכות הובילה לאובדן כושר עבודה או להפסדי השתכרות משמעותיים. לאור טיב עבודתה האדמיניסטרטיבי וגילה של התובעת, לא מצא בית המשפט ממש בטענות וקבע כי לאור העובדה שבמסגרת עבודתה היא אינה נדרשת לדבר לא ניתן להציג את נכותה כנכות תפקודית. בית המשפט העריך את כושר ההשתכרות של התובעת כב-2,100 שקלים לחודש ולקח בחשבון כי משולמת לתובעת גמלת ביטוח לאומי הכוללת גם את הנכות בעקבות הצרידות, בנוסף לשלל הבעיות האחרות מהן סבלה התובעת. לכן, לאור הנתונים פסק בית המשפט פיצויים בסך 40 אלף שקלים בגין ראש הנזק של כאב וסבל לטובת התובעת, שתבעה סכום של 100 אלף שקלים במקור. עוד העריך בית המשפט את אבדן ההשתכרות באופן גלובלי ב-13 אלף שקלים, יחד עם הוצאות רפואיות והוצאות חוות דעת רפואיות, על סך 5,500 שקלים, נפסקו לטובתה פיצויים בסך 58,500 אלף שקלים.
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
