צניחת כף רגל

במקרה של רשלנות רפואית צניחת כף רגל יש לפעול למימוש זכויות בערכאות השיפוטיות. ראו פיצוי שנפסק בבית המשפט.

צניחת כף הרגל מתרחשת כתוצאה מפגיעה עצבית ומופיעה בעיקר לאור מחלות נוירולוגיות, אירועים מוחיים וניתוחים כאלה ואחרים. במקרה בו מתרחשת צניחת כף הרגל נפגע העצב האחראי על הפעלתה ועל יישורו של הקרסול. כך, אדם שארעה לו צניחת כף הרגל יסבול מגרירה של כף הרגל, עקב הקושי ליישר את הקרסול במהלך כל צעד וצעד.
במקרה שנדון בפסיקה נותחה מטופלת ברגלה הימנית, בניתוח שמטרתו להחליף את המפרק בירך במפרק מלאכותי. רשלנות רפואית צניחה של כף הרגל גרמה, לדידה של המנותחת, לפגיעה בעצב ברגלה. אותה פגיעה הסבה למנותחת נזק בלתי הפיך, המתבטא בנכות (צניחת כף הרגל). הניזוקה הגישה את תביעת רשלנות צניחה של כף הרגל לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את תביעתה. ראשית קבע בית המשפט כי התנהלותו של הצוות הרפואי במהלך הניתוח שבוצע בתובעת לא חרג מהסטנדרטים הרפואיים הסבירים הנדרשים מן הרופא הסביר בנסיבות העניין. שנית, אף טענה לפיה הצוות הרפואי תקף את התובעת, כאמור בעוולת התקיפה, נדחתה על ידי בית המשפט, אשר קבע כי הצוות הרפואי עמד בחובת הגילוי המוטלת עליו ומסר את כל המידע הנחוץ למטופלת, עובר לביצוע הניתוח.

 

התובעת הגישה ערעור לבית המשפט העליון וביקשה כי יהפוך את החלטותיו של בית משפט קמא, כאמור. בית המשפט קובע כי טעותה של הערכאה המבררת נבעה מאי היפוך הנטל. ודוק, נסיבות המקרה מתאימות להיפוך הנטל, כך שיועבר לכתפי הנתבעים שיוכיחו כי אין מדובר במקרה רשלנות רפואית צניחה של כף הרגל, משום שנגרם על ידם נזק ראייתי לתובעת. את אותו נזק ראייתי מוצא בית המשפט שלערעור באי רישום אירוע הפריקה שאירע למטופלת במהלך הניתוח, עובדה אשר מנעה ממנה את האפשרות לעמוד על השתלשלות האירועים שהובילה לצניחת כף רגלה. על פי בית המשפט, לו היה נערך רישום תקין של האירוע האמור, היה ניתן בנקל לענות על השאלה האם הייתה רשלנות רפואית צניחה של כף הרגל בניתוח שבוצע בה. לאור נזק ראייתי זה, מפעיל בית המשפט את כלל "הדבר מדבר בעד עצמו" ומכוחו הוא הופך את נטל ההוכחה.
בית המשפט בוחן את חוות הדעת שהוגשו במסגרת כתבי הטענות ומסיק כי סביר יותר שעסקינן במקרה המהווה רשלנות רפואית צניחה של כף הרגל, מאשר הסברה שלא מדובר במקרה שכזה. ובמה דברים אמורים ? הוכח כי הפרקטיקה הרפואית בנסיבות העניין הינה ביצוע הניתוח תוך כדי הגנה על העצב ברגל. במקרה דנן בוצעה פריקה במהלך הניתוח ולא הייתה הגנה מספקת על אותו עצב, עובדה המטה את הכף לכך שהופרה חובת הזהירות כלפי המנותחת. זאת ועוד, הימנעות הצוות הרפואי מניהול רישום ראוי אודות השתלשלות האירועים במהלך הניתוח, מהווה לבדה סיבה להטיית הכף לעבר המסקנה כי עסקינן בהתנהגות מסוג רשלנות רפואית צניחה של כף הרגל.

 

לאור מסקנות אלו, מקבל בית המשפט העליון את הערעור, מבטל את פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי וקובע כי הנתבעים אחראים לנזקיה של התובעת. בהמשך לכך, מורה בית המשפט על החזרת הדיון לערכאה המבררת, על מנת שזו תדון בשאלת גובה הנזק.

האם הכתבה סייעה לך? כןלא מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
הגיבו לכתבה

נשמח לשמוע את דעתכם לגבי המפורט בכתבה.

שאלו בפורום רשלנות רפואית

מוזמנים לשאול כל שאלה בפורום מקצועי ולקבל מענה על ידי עורכי דין.

פנו אלינו

מוזמנים לפנות לייעוץ מקצועי שיינתן ללא התחייבות ובסודיות מלאה.