אקנה הינה מחלת עור שמופיעה בעיקר בקרב מתבגרים, ומכונה על כן "פצעי בגרות", אולם היא עלולה להופיע גם בקרב בוגרים. ניתן לטפל באקנה באמצעות טיפולים רפואיים ו/או קוסמטיים, אולם יש לקחת בחשבון שגם טיפולים אלו עלולים להיות כרוכים ברשלנות ולגרום לנזק.
מחלת אקנה הינה מחלה שנגרמת בשל דלקת בלוטות החלב שנגרמת עקב הפרשת יתר של שומנים וגורמת לסתימת נקבוביות העור וזקיקי השערות ועקב כך להופעת פצעונים. פצעונים אלו מופיעים בעיקר על עור הפנים, אך הם עלולים להופיע גם באזורים נוספים בגוף שהינם עתירי בלוטות חלב בעור, כגון אזור החזה, הכתפיים, והגב העליון.
פצעי האקנה מכונים "פצעי בגרות" מאחר שהם מופיעים בעיקר בגיל ההתבגרות ובשל השינויים ההורמונאליים המשמעותיים שמאפיינים גיל זה. כ-80% מבני הנוער בגילאי 13 עד 18 סובלים מאקנה בדרגות חומרה משתנות. יחד עם זאת, פצעי האקנה עלולים להופיע גם בעשורים מאוחרים יותר, בגילאי 40-30, לרבות כתוצאה מתזונה בעייתית, שינויים הורמונאליים, ומתח נפשי.
קיימים סוגים שונים של פצעי אקנה, בדרגות חומרה משתנות, החל מקומודונים (פצעונים עם "ראש לבן") ועד לנגעים מוגלתיים גדולים, אדומים, וכואבים. רוב פצעי האקנה הינם פצעים בדרגה קלה יחסית, אשר צפויים להשתפר ולחלוף מאליהם ללא צורך בטיפול מיוחד. אולם, קיימים גם מקרים שבהם – ללא טיפול מתאים – הפצעים עלולים להחמיר ולהישאר לאורך זמן, ואף להותיר כתמי פיגמנטציה וצלקות בעור. במקרים אלו ניתן לפנות לרופא עור ו/או לקוסמטיקאית, לשם קבלת טיפול רפואי/קוסמטי שאותו יש להתאים אישית לכל מטופל בהתאם לנתוניו האישיים וחומרת הבעיה.
טיפול האקנה הרפואי שניתן על ידי רופא עור כולל מתן משחות למריחה מקומית, וכן מתן תרופות שונות במקרים החמורים יותר, כגון רואקוטן או אנטיביוטיקה לטיפול בחיידק שגורם לדלקת. לנשים עם אי סדירות הורמונאלית ניתן לעתים לתת גלולות למניעת הריון, שמכילים הורמונים שעשויים לטפל גם בתופעות נוספות שלעתים נובעות מאי הסדירות ההורמונאלית, כגון שיעור יתר ומחזור לא סדיר.
טיפול האקנה הקוסמטי כולל כיום שיטות טכנולוגיות מתקדמות שלא היו קיימות בעבר, וזאת מעבר לטיפול הקוסמטי הסטנדרטי. מדובר בשיטות לטיפול באור led, אור IPL, אנרגית RF (תדר רדיו), ועוד. בנוסף ניתן גם לטפל בכתמי הפיגמנטציה והצלקות שנותרות מפצעי אקנה באמצעות טיפולי פילינג, טיפולים לייצור מחודש של קולגן, ועוד.
רשלנות רפואית בטיפולי אקנה
תהא אשר תהא שיטת הטיפול שנבחרה, חשוב להקפיד בכל מקרה ששיטה זו תהיה מתאימה למצבו הספציפי של אותו מטופל, ושהיא תבוצע באופן מקצועי וללא רשלנות רפואית בטיפולי אסתטיקה למטופל שסובל מפצעי אקנה, וזאת הן כשמדובר בטיפול שניתן על ידי רופא עור והן כשמדובר בטיפול שניתן על ידי קוסמטיקאית.
כאשר מדובר בטיפול שניתן על ידי רופא עור, יש לבחון האם הרופא התרשל וחרג מחובת הזהירות והמיומנות שמוטלת עליו בהתאם למבחן הרופא הסביר, שהינו מבחן שמשקף את סטנדרט ההתנהגות לפיו היה על רופא ממוצע להתנהג בנסיבות המקרה בהתאם לנורמות המקצועיות שהיו מקובלות באותה עת.
לגבי טיפול שניתן על ידי קוסמטיקאית, קבעה הפסיקה שהחובה לטפל במטופל בזהירות ומיומנות איננה חלה רק על רופאים, אלא גם על קוסמטיקאיות, כך שלגביהן יש להפעיל את מבחן "הקוסמטיקאית הסבירה" [ת"א 13318/06 פלונית נ' ענתבי]. לפיכך, גם קוסמטיקאית שפעלה בניגוד לחובת הזהירות והמיומנות שמוטלת עליה עלולה להיות חשופה לתביעת רשלנות רפואית ולתשלום פיצויים בגינה.
יחד עם זאת, חשוב גם להבהיר כי הן כשמדובר בתביעת רשלנות כנגד רופא, והן כשמדובר בתביעת רשלנות כנגד קוסמטיקאית, יש להוכיח את קיומם של שלושה רכיבים מרכזיים: התרשלות מקצועית, גרימת נזק למטופל, וקיומו של קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק שנגרם למטופל. לפיכך, במידה שלמרבה המזל לא נגרם למטופל כל נזק עקב הטיפול הרשלני, או שנגרם לו נזק קל שחלף מאליו, סביר להניח שלא יהיה מקום להגיש תביעת רשלנות בגין אותו מקרה. כמו כן, במידה שנגרם למטופל נזק כלשהו לאחר הטיפול הרשלני, אולם לא הוכח שאותו נזק נגרם עקב הטיפול הרשלני (אלא עקב סיבה אחרת, ולדוגמא מאחר שהמטופל נחשף לשמש למרות שהוא הוזהר שלא לעשות כן), אזי לא יהיה מקום להגיש תביעת רשלנות בגין אותו מקרה, בשל העדר הוכחת קיומו של הקשר הסיבתי בין הטיפול הרשלני לנזק שנגרם למטופל.
עילות תביעה לפיצוי עקב רשלנות בטיפולי אקנה
הרשלנות בטיפולי אקנה יכולה להתרחש באופנים שונים לכל אורך שלבי הטיפול, החל בשלב המקדים לטיפול, דרך הטיפול עצמו, וכלה במעקב שלאחר הטיפול, וזאת כפי שיוסבר להלן.
בשלב המקדים לטיפול, יש לבדוק היטב את מצבו של המטופל ולאבחן את חומרת מחלת האקנה שלו ואת הסיבות האפשריות לגרימתה אצל אותו מטופל, וזאת כדי להתאים לו את הטיפול שמתאים לו ביותר. דילוג על שלב זה או אי ביצוע מלא ויסודי שלו, עלול להוות רשלנות רפואית.
בנוסף, יש לקבל את הסכמתו מדעת של המטופל לטיפול הספציפי שמוצע לו. לשם כך יש לתת לו הסבר מלא על הטיפול, ולציין בפניו את סיכויי הצלחתו ובמיוחד את הסיכונים ותופעות הלוואי שכרוכים בו. בהקשר זה יודגש שטיפול באקנה מוגדר כטיפול אלקטיבי-קוסמטי, כלומר, כטיפול שאינו דחוף לצורך הצלת חייו של המטופל או טיפול שנעשה לצורך חיוני, עליו החילה הפסיקה חובת גילוי מוגברת, ולפיה על המטפל להקפיד על גילוי מלא של כל הסיכונים שכרוכים טיפול זה, כולל הנדירים שבהם. הפרת חובת קבלת ההסכמה מדעת וחובת הגילוי המוגברת עלולה להוות רשלנות.
כך, לדוגמא, במידה שהרופא ממליץ למטופל ליטול את תרופת הרואקוטן, מחובתו לציין פניו את תופעות הלוואי שכרוכות בתרופה זו, ואשר כוללות עלייה בתפקודי הכבד ובשומנים בדם (מה שמצריך בדיקות דם תקופתיות לצורך מעקב), יובש בריריות, כאבי שרירים, כאבי ראש חריגים, במיוחד כאלו שמלווים בבחילות והקאות, ו/או הפרעות בראיה (כתוצאה מעלייה בלחץ התוך מוחי), והגברת הרגישות לקרינת השמש (מה שמחייב מריחה תכופה של קרם הגנה). בנוסף, ישנם דיווחים על מקרים שבהם הופיעו אצל המטופלים בתרופה זו סימני דיכאון, ולמרות שלא נמצא קשר סיבתי בין הטיפול ברואקוטן לדיכאון, יש להסביר למטופל שבמידה שהוא חש בתסמיני דיכאון, עליו ליצור מייד קשר עם הרופא. גם השימוש באנטיביוטיקה עלול להיות כרוך בתופעות לוואי שכוללות עליה בתפקודי הכבד, רגישות יתר לקרינת השמש, ופריחות עוריות, כך שחובת הגילוי חלה גם על תופעות אלו.
עקרונית, חובת קבלת ההסכמה מדעת חלה על רופאים, לפי סעיף 13 לחוק זכויות החולה. לפיכך, לכאורה חובה זו אינה חלה גם על קוסמטיקאיות. אולם, בפסיקה נקבע שגם אם הוראות חוק זה אינן חלות על קוסמטיקאיות, אזי ככלל, מוטלת על כל מי שמבצע טיפול בגופו של אדם אשר יכול לגרום לנזק גופני החובה להסביר לו את הסיכונים שכרוכים בטיפול זה. בנוסף, מבצע הטיפול לא יוכל לומר שהוא לא הזהיר את המטופל בפני הסיכונים שכרוכים בטיפול מאחר שהוא לא היה מודע לקיומן, מאחר שאם הידע של המטפל לוקה בחסר, אזי מוטב שהוא ימנע מביצוע טיפולים, ואין להסכים עם מצב שבו בורותו של המטפל מגולגלת לפתחו של המטופל-הניזוק (ת"א 13318/06 פלונית נ' ענתבי). מכאן נובע איפוא שעל כל קוסמטיקאית מוטלת חובת גילוי לגבי כל הסיכונים שכרוכים בטיפול שניתן על ידה, וגם הפרת חובה זו עלולה להוות עילה לתביעת רשלנות.
הרשלנות במהלך הטיפול עצמו יכולה להתבטא בדרכים שונות, כגון מתן טיפול שאינו מתאים למטופל, ולמשל כאשר ניתן לו טיפול שמיועד לאקנה ברמה חמורה, שכולל תרופות בעלות תופעות לוואי מסוכנות, בשעה שהוא סבל מאקנה ברמה קלה שניתן היה להסתפק לגביה בטיפול הרבה יותר קל, כגון משחה בלבד; מתן טיפול בשיטה טכנולוגית מתקדמת על ידי מטפל חסר ניסיון והכשרה מקצועית לגבי אותה שיטה; שימוש במשחות וקרמים בעלי ריכוז גבוה מדי; העדר חיטוי של המיכשור הטכנולוגי, וכיו"ב.
בשלב שלאחר הטיפול, יש לבצע מעקב שוטף אחר מצב המטופל כדי לוודא שהטיפול עבר בהצלחה ושהמטופל לא פיתח תופעות לוואי חריגות שמצריכות טיפול מיוחד (במיוחד כאשר הטיפול כולל מתן תרופות שמצריכות בדיקות דם תקופתיות, כגון רואקוטן או אנטיביוטיקה). העדר ביצוע מעקב זה, או התעלמות מתלונות של המטופל על תופעות לוואי חריגות, או מתן טיפול שאינו מתאים לתופעות אלו, עלול אף הוא להוות רשלנות.
בכל מקרה בו קיים חשד לרשלנות בכל הקשור למתן טיפול באקנה, בין אם הוא נעשה על ידי רופא ובין אם הוא נעשה על ידי קוסמטיקאית, מומלץ לפנות לעו"ד שמתמחים בתביעות נזיקין ורשלנות רפואית, ולהתייעץ עמם על מנת לברר האם יש מקום להגשת תביעת רשלנות.
לשם כך מומלץ לשמור את כל המסמכים שרלוונטיים לטיפול, לרבות כל החומר הרפואי כאשר מדובר בטיפול שניתן על ידי רופא. עוד מומלץ לתעד ולצלם בזמן אמת את אזורי הטיפול באקנה שנפגעו בעקבות הטיפול הרשלני. הגשת התביעה כרוכה גם בהכנת חוות דעת רפואית. במידה שהתביעה תוגש ותתקבל, ניתן לקבל פיצויים בגין ראשי נזק שונים, כגון הפסדי שכר, הוצאות רפואיות, הוצאות איפור, כאב וסבל, ועוד.
מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
