נפגעת מרשלנות רפואית בצבא? חשוב לדעת

למרבה הצער, כשלים בטיפול רפואי עשויים להתרחש גם במרפאות הצבא. רבים לא יודעים, אך הליך מימוש הזכויות במקרה שכזה, שונה באופן מהותי מהליך הפיצוי הרגיל והמקובל בהליכים אזרחיים. על ההבדלים בין השניים, בכתבה הבאה. 

קצין התגמולים ולא בית משפט

ההסדר של הגשת תביעות רשלנות רפואית בצבא שונה מזה הקיים במישור האזרחי-נזיקי הרגיל. ודוק, להבדיל מתביעות רשלנות אזרחיות המוגשות לבית המשפט הרלוונטי, בהתבסס על העוולות המנויות בפקודת הנזיקין, תביעות בגין טיפול רפואי המוענק במרפאות הצבא מוגשות לאגף השיקום במשרד הביטחון (קצין התגמולים), אשר קובע את זכאותו של החייל לתגמולים על פי חוק הנכים, תגמולים ושיקום.

על פי חוק הנכים, תגמולים ושיקום, על מנת להוכיח זכאות להכרה ופיצוי בגין טיפול רפואי כושל בצבא, יש להראות כי אותה רשלנות נגרמה תוך כדי השירות הצבאי ובעקבותיו. עיקר הקושי בהוכחת תביעות רשלנות רפואית דנן טמון בהוכחת קשר סיבתי זה, קרי, הוכחת העובדה שהנזק נגרם עקב השירות הצבאי של הניזוק.

זהירות! התיישנות קצרה

זאת ועוד, תקופת ההתיישנות של עילת תביעה המוגשת על פי חוק הנכים, תגמולים ושיקום הינה קצרה יותר מזו המוגשת על פי פקודת הנזיקין.

כך, על חייל משוחרר להגיש תביעה רשלנות רפואית בצבא תוך שלוש שנים מהמועד שבו נגלה לו הקשר הסיבתי שבין נזקיו לשירותו הסדיר בצבא ההגנה לישראל, בעוד שתקופת ההתיישנות בתביעות רשלנות רפואית נזיקיות "רגילות" הינה שבע שנים מקרות הנזק ולעיתים אף מעבר לכך (למשל, במידה והניזוק קטין, תחל תקופת התיישנותה של עילת תביעתו רק מהיום בו ימלאו לו שמונה עשרה שנים).

למרות ההבדלים האמורים, ישנן נקודות השקה דומות בין התביעה האזרחית לתביעה הצבאית – תביעה כנגד משרד הביטחון בגין רשלנות בטיפול רפואי בצבא נתמכת אף היא בחוות דעת רפואית שנערכה על ידי רופא המתמחה בתחום הרפואי נשוא התביעה.

שלבים בניהול התביעה

בנוסף לחוות הדעת האמורה, צריכה תביעה לקצין התגמולים עקב הרשלנות הצבאית להיתמך אף בתצהיר של התובע, במסגרתו עליו לפרט את הקשר הסיבתי שבין נזקיו לשירותו הצבאי. יתר על כן, על מנת לצלוח את התביעה, על החייל לתמוך את גירסתו בעדויות של החובש הצבאי שטיפל בו ו/או חברים אשר היו עדים לטיפול הרשלני או לנזק שנגרם לו.

לאחר הגשת המסמכים הרלוונטיים לתביעה, בודקת וועדה רפואית של אגף השיקום את מצבו הרפואי של התובע, כמו גם את הקשר הסיבתי הנדרש לשם הכרה בזכאותו לתגמולים בגין נזקיו. בדיקת הוועדה, כאמור, מסתמכת אף על בדיקה פיזית של החייל, במסגרתה מאובחן מצבו הבריאותי.

במידה ותסיק הוועדה הרפואית כי מצבו הרפואי של החייל הידרדר בעקבות שירותו הצבאי, היא תקבע לו אחוזי נכות בהתאם לחומרת מצבו.

שיעור הפיצוי הנפסק במסגרת תביעת רשלנות רפואית בצבא מחושב על פי אחוזי הנכות שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית. תובע הסבור כי אחוזי הנכות שקבעה לו הוועדה הרפואית אינם משקפים את מצבו בפועל, רשאי להגיש ערר לאותה וועדה, אשר תדון במצבו הרפואי מחדש. במקרים בהם לא משנה אותה וועדה את מסקנותיה לגבי שיעור הנכות שקבעה, על התובע להגיש תביעה לבית המשפט המחוזי, במסגרתה יטען כי התפקוד המשפטי של הוועדה הרפואית לקה בחסר.

במידה ויוכח בית המשפט כי יש דברים בגו, הוא אמנם אינו רשאי לשנות באופן עצמאי את אחוזי הנכות שנקבעו לניזוק, אולם בסמכותו לחייב את הוועדה להתכנס פעם נוספת ולדון שוב בטענות החייל ומצבו הרפואי. מעבר לכך, בית המשפט המחוזי אף יכול לדרוש מן הוועדה כי תפרט את נימוקי החלטתה.