באילו מקרים פוסלים חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט?

ההלכה לגבי חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט קובעת שככלל על בית המשפט לאמץ אותה, למעט במקרים חריגים שבהם קיימים טעמים כבדי משקל שמצדיקים את דחייתה.  

פסילת מומחה

בית המשפט נוהג למנות מומחה מטעמו על מנת לסייע לו להכריע במחלוקות שהתגלעו בין הצדדים לגבי סוגיות מקצועיות שאינן בתחום בקיאותו, לרבות במקרים שבהם קיים לגביהן פער משמעותי בין חוות הדעת של המומחים שמטעם הצדדים.

המקור החוקי שמסמיך את בית המשפט למנות מומחים מטעמו מצוי בתקנות 88 – 92 לתקנות סד"א החדשות: תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, שמחליפות את תקנות 125 – 137 לתקנות סד"א הישנות: תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

אחת מחוות הדעת המקצועיות הנפוצות ביותר מבין חוות הדעת שמוגשות לבתי המשפט הינה חוות דעת רפואית. מדובר בחוות דעת של מומחה רפואי בתחום הרלוונטי לנזקיו הרפואיים של התובע, אשר מוגשת בתביעות נזיקין שונות, ולרבות תביעות רשלנות רפואית ותביעות ביטוח. חוות הדעת הרפואיות אמורות בעיקרן לבסס או לשלול את הטענות בדבר היקף הנזק שנגרם לתובע והקשר הסיבתי שבין הנזק של הנתבע להתנהגות התובע או לאירוע המזיק נשוא התביעה.

חוות הדעת הרפואיות מוגשות ברוב התביעות מטעם שני הצדדים יחדיו, דבר שלעתים מעורר את הצורך במינוי מומחה מטעם בית המשפט שיכריע ביניהן. עם זאת, קיימות גם תביעות שבהן הצדדים אינם רשאים להגיש חוות דעת רפואית מטעמם, כגון בתביעות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, שבהן רק בית המשפט ממנה מומחה מטעמו לצורך הגשת חוות דעת רפואית (סעיף 6א לחוק).

בנוסף לחוות הדעת הרפואית, ניתן למצוא גם חוות דעת מקצועיות אחרות, כגון חוות דעת של מהנדס בתיקי ליקויי בנייה; חוות דעת של גרפולוג משפטי בתיקים שבהם קיימת טענה לזיוף חתימות או זיוף מסמכים (כגון צ'קים, חוזים, צוואות, וכדומה), חוות דעת של רו"ח לצורך הערכת שווי חברות בתיקי סכסוכים כלכליים,  ועוד.

מהו מעמדה של חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט?

לאור נסיבות מינויו של המומחה מטעם בית המשפט, נשאלת השאלה מהו בעצם מעמדה של חוות הדעת שלו, ועד כמה היא מחייבת מבחינת ההלכה הפסוקה.

ובכן, מצד אחד, למרות שבית המשפט הוא שמינה את המומחה מטעמו, אין פירוש הדבר שבית המשפט גם בהכרח חייב לאמץ את חוות הדעת של אותו מומחה, ולשמש כ-"חותמת גומי" שלה. ההחלטה הסופית בכל המחלוקות, כולל הרפואיות שבהן, מסורה לבית המשפט בלבד (ע"א 16/68 רמת סיב בע"מ נ' דרזי).

אולם, מצד שני, לחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט ניתן בדרך כלל משקל רב, מאחר שהוא מוחזק כמומחה אובייקטיבי וניטראלי, המשמש כזרועו הארוכה של בית המשפט. זאת, להבדיל ממומחה שהינו מטעם אחד הצדדים, ששכר את שירותיו על מנת לבסס את טענותיו, וגם משלם לו את שכרו, דבר שעלול מטבע הדברים להטות את דעתו של המומחה (שכרו של המומחה מטעם בית המשפט מוטל על שני הצדדים או רק אחד מהם, לפי החלטת בית המשפט).

לפיכך קבעה הפסיקה כי אמנם, בית המשפט אינו חייב לאמץ את חוות הדעת של המומחה מטעמו, אולם ככלל, עליו לאמץ אותה, וניתן לסטות ממנה רק במקרים חריגים שיש בהם טעמים כבדי משקל שמצדיקים זאת.

בית המשפט העליון חזר על הלכה זו פעמים רבות, ואף קבע שפסילתה של חוות דעת מומחה היא צעד קיצוני אשר יינקט רק במקרים חריגים בהם נפל בחוות הדעת פגם היורד לשורש העניין, ואשר עלול לגרום לעיוות דין (רע"א 1867/20 פלוני נ' בית חולים העמק, מיום 3.5.2020).

עוד נקבע כי כאשר בית המשפט מינה מומחה מטעמו, סביר שבית המשפט יאמץ את ממצאיו של המומחה, אלא אם כן יש סיבה של ממש שלא לאמץ את ממצאיו. שקילת האמינות של עד מומחה, כמו של כל עד, שמורה לבית המשפט, והעובדה שהינו מומחה אינה יכולה להגביל את שיקול הדעת של בית המשפט (ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא).

מהן העילות לפסילת חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט?

ההלכה בדבר מעמדה של חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, מובילה אותנו, איפוא, לשאלה הבאה:

מהם למעשה אותם "מקרים חריגים", שבהם קיימים "טעמים כבדי משקל" שמצדיקים את הסטייה מחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט?

במילים אחרות: מהן העילות הלגיטימיות לפסילת חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט?

אחד המקרים הקלאסיים שבו מתבקשת פסילת חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט הינו כאשר התגלה שקיים ניגוד עניינים לגבי אותו מומחה ביחס למי מהצדדים או לנושא ההליך, דבר שבאופן טבעי מטיל צל כבד על האובייקטיביות שלו.

תקנה 126 לתקנות סד"א הישנות קבעה כי "מומחה שיעץ עצה או חיווה דעתו לאדם בענין שבתחום מומחיותו, לא יוזמן מטעם בית המשפט כמומחה באותו ענין כשאותו אדם צד בו."

תקנה 89 לתקנות סד"א החדשות אף פסעה צעד אחד קדימה לצורך מניעת ניגוד העניינים, בהטילה על המומחה מטעם בית המשפט את החובה להגיש לבית המשפט ולצדדים הצהרה על (העדר) זיקות אישיות בינו לשופט שמינה אותו, לצדדים, לבאי כוחם, ולהליך ותוצאותיו, וזאת מייד לאחר קבלת המינוי ועוד בטרם יחל תפקידו (טופס 6 לתוספת הראשונה לתקנות סד"א).

עוד קובעת תקנה זו כי מינוי המומחה ייכנס לתוקף עם המצאת ההצהרה לבית המשפט, אך אם המומחה הצהיר על קיומן של זיקות אישיות בינו להליך, רשאי בית המשפט, לבקשת בעל דין או מיוזמתו, להתלות או לבטל את המינוי.

תקנה 89 עוסקת לכאורה בנסיבות ביטול מינויו של המומחה מטעם בית המשפט מייד לאחר מינויו ועוד לפני שהוא הכין את חוות דעתו. אולם, אין חולק שאם המומחה הצהיר בתחילה שלא קיים ניגוד עניינים לגביו, אולם  בדיעבד, ולאחר שהוא הגיש את חוות דעתו, הסתבר שהצהרתו לא הייתה מדוייקת או נכונה, אזי בהחלט מדובר בעילה שיכולה להצדיק פסילת חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט.

עורכי הדין שלנו זמינים
עבורכם וישמחו לעזור!

ליעוץ אישי וחסוי >

הייעוץ ניתן ללא התחייבות

icon

בנוסף לעילת ניגוד העניינים המעוגנת בחוק, נדונו בפסיקה נימוקים נוספים שיכולים לשמש כעילות לפסילת חוות דעתו של המומחה מטעם המשפט, וזאת כפי שיודגם להלן:

  • כאשר ממכלול הראיות עולה שהמסקנות בחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט הסתמכו על תשתית עובדתית בלתי מהימנה (ע"א 2160/90 רז נ' לאץ).
  • כאשר המומחה מסיק מן העובדות המונחות בפניו מסקנה שגויה (ע"א 1156/92 סגל נ' סגל; ע"א 8288/00 קרנית נ' סיכסך).
  • כאשר המומחה פעל בחריגה מסמכות, שלא בהגינות, בחוסר תום לב, במרמה, תחת השפעה לא הוגנת,  או שחוות דעתו הושגה באמצעים לא כשרים (ע"א 609/93 מרום שירותי תעופה בע"מ נ' רשות שדות התעופה).
  • כאשר המומחה עשה בחוות דעתו שגיאה גסה, עד כדי כך שגם מי שחסר ידע מקצועי באותו תחום, יכול לומר שדעתו מופרכת (ע"א 167/59 בורונובסקי נ' עירית תל-אביב – יפו; ע"א 680/87 המגן בע"מ נ' אליהו).
  • כאשר המומחה גילה בהתנהלותו או בניסוח חוות דעתו נטייה כה ברורה ובלתי מוצדקת לטובת אחד מבעלי הדין, עד שיש בכך כדי להצביע על חוסר אובייקטיביות שלו באופן מובנה (בש"א 2097/07 י.ד. נ' י.מ).
  • כאשר הקושי באימוץ חוות דעת המומחה נעוץ במהימנות חוות הדעת או במהימנות המומחה עצמו (המשליכה אף על מהימנות חוות הדעת) … בית המשפט ינקוט בצעד זה אך במקרים בהם חוסר מהימנותם של חוות הדעת או של המומחה יורד לשורש העניין וכאשר עלול להיגרם עיוות דין למי מהצדדים (רע"א 6117/19 פלוני נ' מרכז החינוך העצמאי).
  • כאשר בית המשפט חש שאין באפשרותו להגיע לחקר האמת על סמך חוות הדעת של המומחה (רע"א 4195/02 סהר ציון חברה לביטוח בע"מ נ' ליפשיץ).

ההחלטה בדבר פסילת חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט מסורה לבית המשפט ותוכרע בהתאם לנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה לגופו. ככל שבית המשפט הגיע למסקנה לפיה מן הראוי לפסול את חוות הדעת של המומחה מטעמו, באפשרותו גם למנות מומחה אחר מטעמו תחתיו.

האם הכתבה סייעה לך? כןלא מצאת טעות בכתבה? נשמח לדעת!
הגיבו לכתבה

נשמח לשמוע את דעתכם לגבי המפורט בכתבה.

שאלו בפורום דיני נזיקין

מוזמנים לשאול כל שאלה בפורום מקצועי ולקבל מענה על ידי עורכי דין.

פנו אלינו

מוזמנים לפנות לייעוץ מקצועי שיינתן ללא התחייבות ובסודיות מלאה.

התגובה שלך