העליון: הקבלן פעל ברשלנות כשכיסה פתח ברצפה בלוח גבס

אורח בבית פרטי נפצע לאחר שנפל דרך פתח ברצפת עליית הגג, עליו הונח לוח גבס. בית המשפט העליון קבע כי הקבלן שבנה את הבית התרשל ולכן אחראי לתאונה.

נפילה מגובה

אדם שהגיע לקחת שולחן מדיירי בית פרטי, עלה לעליית הגג, שם נמצא השולחן, ודרך על לוח גבס שכיסה פתח ברצפה. כתוצאה מכך, נשבר לוח הגבס והאורח נפל דרך הפתח, מגובה של ארבעה מטרים, אל קומת הקרקע. בעקבות הנפילה נפצע האורח בגבו ובעקב ימין.

תביעת נזיקין שהגיש האורח נגד הקבלן שבנה את הבית וחברת הביטוח שלו וכן נגד בעלי הבית נדחתה ע"י בית-המשפט המחוזי, אך בית המשפט העליון הפך את פסק-דינו של המחוזי, וקיבל את טענת התובע כי הקבלן התרשל בכך שהניח לוח גבס על הפתח ברצפה. בהמשך לכך, החזיר בית המשפט העליון את התיק לבית המשפט המחוזי, על מנת שזה יקבע מהו שיעור אחריותו של הקבלן לתאונה ביחס לשיעור אחריותם של המעורבים האחרים.

שלט אזהרה? לא מספיק

בתביעתו טען התובע, כי לוח הגבס שהונח על רצפת עליית הגג הוא בגדר מפגע בטיחותי, וכי הקבלן התרשל בכך שהותיר את לוח הגבס על הפתח ללא גידור או אזהרה. הקבלן, מצדו, טען להגנתו, כי נקט אמצעי זהירות מספיקים על מנת למנוע תאונה.

הקבלן ציין כי חלל עליית הגג חולק לשני מפלסים: 3 ו-4, וכי הפתח נבנה ברצפה שבמפלס 4, על-מנת לאפשר בעתיד בניית מדרגות לצורך עלייה לקומה נוספת שתיבנה במפלס זה. לטענתו, הציב במפלס 3 שלט אזהרה בו נכתב: "זהירות! תקרת גבס! אסור לדרוך!", ואף פעל למניעת גישה ממפלס המגורים למפלסים 3 ו-4. כך, סביב הפתח ברצפת מפלס 4 הוא בנה קיר הגבהה, ואילו בין מפלס 2 ל-3 בנה דלת עץ נמוכה, שניתן לגשת אליה רק באמצעות טיפוס על מעקה במפלס 2.

בית המשפט המחוזי אמנם קיבל את טענות הקבלן וקבע, כי אין לייחס לו רשלנות נוכח אמצעי הזהירות שנקט, אך בעקבות ערעור שהגיש התובע, ביטל בית המשפט העליון קביעה זו, ופסק כי הקבלן אכן התרשל, כטענת התובע.

בפסק-הדין שניתן בערעור נקבע, כי  על אף שהגישה לעליית הגג לא הייתה נוחה ורצופת מכשולים, עדיין נותרה גישה לעליית הגג, כפי שניתן ללמוד מכך שבעל הבית והתובע הגיעו פיזית למפלס 4, וכפי שעולה מדברי הקבלן עצמו, לפיהם הותיר גישה לעליית הגג, כדי שניתן יהיה לתקן את הדוד, שממוקם במפלס 4. אי לכך, נקבע, היה על הקבלן לצפות כי עלולה להתרחש תאונה, אם מי מבאי הבית יגיע לעליית הגג וידרוך על לוח הגבס. עוד נקבע כי שלט האזהרה שהציב הקבלן מעיד בבירור כי היה מודע לסכנה הפוטנציאלית במפלס 4 וכי לכל הפחות, חשד שלוח הגבס אינו חזק דיו כדי למנוע נפילה של אדם שדורך עליו.

אשר לאמצעי הזהירות שנקט הקבלן, נקבע, כי "לא נקט באמצעים סבירים ומספקים" לשם מניעת תאונה, שכן עדיין נשמרה גישה לעליית הגג, ואילו שלט האזהרה הוא אמצעי אזהרה נייד "שלא ניתן להבטיח כי ייוותר במקומו ברבות הזמן". בהמשך לעדות התובע, כי בעליית הגג שררה חשיכה וכי לא ראה שום שלט, התקבלה טענתו, כי השלט הוצב במקום חשוך במפלס 3, ונקבע, כי כלל לא ברור שניתן היה לראותו בחשיכה או להבין כי הוא מזהיר מפני סכנה המצויה במפלס 4.

אין צורך בחוות דעת של מומחים

בית המשפט העליון התייחס לסוגיה נוספת שעלתה בתיק: האם כדי לבסס את טענתו שהקבלן התרשל, צריך היה התובע להציג בבית המשפט חוות דעת של מומחים בתחום הבנייה או להראות כי בניית הבית נעשה בניגוד לתקנות התכנון והבנייה?

על שאלה זו השיב בית המשפט בשלילה, וקבע, כי במקרה הנדון אין צורך להוכיח כי הבנייה נעשתה תוך סטייה מן הדין, וגם אין כל צורך בחוות דעת של מומחים כדי לדעת שהנחת לוח הגבס על הפתח ברצפת עליית הגג יוצרת מפגע בטיחותי מסוכן. "בענייננו אין כל צורך בחוות דעת כזו על-מנת שניתן יהיה לקבוע שהפתח שנותר מכוסה בלוח גבס (שבפועל לא היה יכול לשאת משקלו של אדם) היווה סכנה בטיחותית. בנסיבות שתוארו הדברים ברורים, ואין מדובר בסוגיה מקצועית מורכבת שמומחה הנדסי או אחר נדרש לחוות דעתו לגביה", נאמר בפסק-הדין.

במסגרת הערעור, לא עסק בית המשפט העליון בשאלת אחריותם של גורמים רלוונטיים נוספים לתאונה, כמו בעלי הבית, וגם לא בשאלה אם לתובע עצמו יש אשם תורם בהתרחשות התאונה. לפיכך, התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך הכרעה בשאלת אחריותו היחסית של כל אחד מהגורמים המעורבים לתאונה ולנזקים שנגרמו לתובע.

[ע"א 3573/15 פלוני נ' יפים פרידמן ובניו בע"מ]