חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים: דעו את זכויותיכם

על-פי החוק בישראל, מי שנפגע בגופו בתאונת דרכים זכאי לפיצויים בלי קשר לשאלת אחריותו לתאונה. מהם התנאים למימוש זכאות זו? על כך בסקירה שלפניכם.

חוק הפיצויים בתאונות דרכים

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: "חוק הפלת"ד"), נחקק ב-1975 מתוך גישה סוציאלית, במטרה לאפשר לכל מי שניזוק גופנית בתאונת דרכים לקבל פיצוי, גם אם הוא היה אחראי לתאונה. לעומת זאת, בעידן שלפני החוק, נאלצו נפגעים להוכיח שנזקיהם נגרמו כתוצאה מהתרשלות של אדם אחר, על-מנת לזכות בפיצוי.

בסקירה שלהלן נתייחס לסעיפים המרכזיים של חוק הפלת"ד ולתנאים העיקריים שיש לעמוד בהם כדי לקבל פיצויים מכוח חוק זה.

מהי תאונת דרכים?

לפי ההגדרה בסעיף 1 לחוק הפלת"ד: "מאורע שבו נגרם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". רק מאורע כזה, יהווה בסיס לזכאות לפיצויים מכוח החוק. על נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים ניתן להגיש תביעת נזיקין רגילה, אך לא תביעה לפי חוק הפלת"ד.

לפי ההגדרה בחוק, רק פגיעה שנובעת משימוש ברכב מנועי, תיחשב לתאונת דרכים. לכן פגיעה שנגרמה ע"י כיסא גלגלים, למשל, לא תוכר. עם זאת, המאורע אינו חייב להתרחש בעת נסיעה. למשל, גם תאונה שאירעה בעת תיקון הרכב בצד הדרך, עשויה להיכנס תחת ההגדרה. כמו כן, החוק מציין, שגם אירוע בו אדם נפגע תוך כדי התפוצצות או התלקחות של רכב, בגלל רכיב או חומר ברכב שחיוני לכושר נסיעתו, ייחשב לתאונת דרכים.

חלק נוסף בהגדרה קובע שגם פגיעת גוף שנגרמה כתוצאה מניצול הכוח המכני של הרכב, תיחשב לתאונת דרכים, כל עוד הרכב לא שינה מייעודו המקורי בעת האירוע. לכן פגיעה ממנוף של משאית הוכרה למשל בפסיקה, וגם סגירת דלת של רכב על אצבעות של נוסע או נהג, בתחילת במהלך או בסיום הנסיעה.

החוק מציין שני מקרים חריגים בהם לא יוכר, גם אם הוא עומד בתנאים הבסיסים של ההגדרה: אם האירוע קרה כתוצאה מפעולת איבה או אם האירוע קרה ישירות כתוצאה ממעשה מכוון, שנועד לגרום נזק לגופו או רכושו של הנפגע. לכן, לדוגמה, דריסת אדם במתכוון לא חוסה תחת כנפי החוק. לעומת זאת, אם נהג רכב נבהל משודד שנכנס לרכבו וכתוצאה מכך איבד את השליטה ברכב, התנגש ברכב אחר ונפצע, סביר להניח שהוא יוכר כנפגע תאונת דרכים, כי הפציעה לא אירעה ישירות בגלל השוד, אלא כתוצאה מההתנגשות.

מי זכאי לפיצוי?

לפי סעיף 1 לחוק הפלת"ד, כל מי שנגרם לו נזק גוף כתוצאה מתאונה, כהגדרתה בחוק זה, ייחשב לנפגע, ויהיה זכאי לפיצוי, בין אם מדובר בנהג, נוסע או הולך רגל, ובין אם הנפגע היה אחראי לתאונה או לא. ומהו נזק גוף? כל ליקוי גופני או נפשי. במקרה שהנפגע מת כתוצאה מהתאונה, יהיו התלויים בו זכאים לפיצוי מכוח החוק.

בכל-זאת סעיף 7 לחוק מונה מספר חריגים, בהם נפגע תאונת דרכים לא יהיה זכאי לפיצוי. כך למשל, מי שגרם לתאונה במתכוון, מי שהשתמש ברכב ללא רשות, מי שהשתמש ברכב לצורך ביצוע פשע, מי שנהג ברכב ללא רישיון בזמן התאונה ומי שנהג ברכב מבלי שהרכב כוסה בביטוח חובה, לא יהיה זכאי לפיצויים על-פי החוק. ואולם, אם מדובר בנפגע שמת כתוצאה מתאונת דרכים, התלויים בו יהיו זכאים לפיצוי על-פי החוק, גם אם הנפגע עצמו לא היה זכאי לפיצויים.

מי אחראי לפצות?

לפי סעיף 2 לחוק הפלת"ד, מי שאחראי לפצות נפגע, הוא נהג הרכב שהיה מעורב בתאונה, בין אם הנפגע היה נוסע ברכב, הולך רגל או רוכב אופניים. חובת הפיצוי שחלה על נהג הרכב אינה תלויה במידת אחריותו לתאונה.

ואם בתאונה היו מעורבים מספר כלי רכב? במקרה כזה, קובע סעיף 3 לחוק, כל נהג יהיה אחראי לפצות את הנוסעים ברכבו, בלי קשר למידת אחריותו לתאונה. אם הנפגע הוא הולך רגל, הנהגים של כל כלי הרכב המעורבים בתאונה, אחראים לפצותו, ביחד ולחוד.

בפועל, מי שאמור לשלם את הפיצויים היא חברה הביטוח שביטחה את נהג הרכב בביטוח חובה, והיא גם אמורה לפצות את הנהג עצמו, אם נפגע בתאונה. לכן, נפגע בתאונת דרכים, כולל נהג הרכב, צריך להגיש תביעה לפיצוי על-פי חוק הפלת"ד כנגד החברה המבטחת של הנהג.

מהי "קרנית"?

מה אם נהג הרכב לא רכש ביטוח חובה או אם עשה ברכב שימוש בניגוד לתנאי הפוליסה ולכן אין לו כיסוי ביטוחי? כמענה למקרים כאלה הורה סעיף 10 לחוק הפלת"ד על הקמתה של קרן לפיצוי. הקרן שהוקמה, שזכתה לשם "קרנית", אחראית לפצות נפגעי תאונות דרכים שאין באפשרותם לפנות לחברה מבטחת כדי לתבוע פיצויים על-פי חוק הפלת"ד.

ראשית, זכאים לתבוע פיצויים מקרנית נפגעי תאונות פגע וברח: הולכי רגל, רוכבי אופניים ונוסעים, שאינם יודעים מיהו נהג הרכב שפגע בהם. שנית, זכאים לכך נפגעים שנפגעו מרכב שלנהגו לא היה כיסוי ביטוחי או שנעשה בו שימוש בניגוד לתנאי הפוליסה, השומט את הכיסוי הביטוחי. שלישית, זכאים לכך נפגעים שהחברה המבטחת שאמורה לפצותם נמצאת בהליכי פירוק.

אם לנהג לא היה כיסוי ביטוחי, הוא עצמו לא זכאי לתבוע את קרנית, בתור נפגע, והיא אף עשויה לתבוע ממנו את סכום הפיצויים שהיא חבה לנפגעים אחרים בתאונה. עם זאת, במקרים מסוימים, יוכל נהג רכב ללא כיסוי ביטוחי לתבוע פיצוי מגורם אחר שהיה מעורב בתאונה, על-פי פקודת הנזיקין. במקרה כזה, כדי לזכות בפיצויים, יצטרך להוכיח כי הגורם האחר היה אחראי לתאונה.

פיצויים: על מה וכמה?

נפגע תאונת דרכים שזכאי לפיצויים מכוח חוק הפלת"ד רשאי לתבוע פיצויים על נזקי גוף רק לפי חוק זה, ולא יהיה זכאי לפיצוי חלופי או נוסף בתביעת נזיקין רגילה או מכוח חוק אחר.

סעיף 4 לחוק הפלת"ד עוסק בפיצויים להם זכאים הנפגעים. כמו בתביעת נזיקין רגילה, זכאים נפגעי תאונות דרכים לפיצוי על כאב וסבל, על אובדן כושר השתכרות ועל הוצאות מיוחדות הנובעות מהפגיעה. גובה הפיצוי תלוי בהיקף הפגיעה ובהשלכותיה על הנפגע.

עם זאת, שלא כמו בתביעת נזיקין רגילה, בתביעה על-פי חוק הפלת"ד, גובה הפיצוי על כאב וסבל מוגבל לתקרה העומדת כיום על כ 175 אלף ש"ח ומתעדכנת מעת לעת, בהתאם למדד. גם הבסיס לפיצוי על אובדן כושר השתכרות מוגבל לתקרה של פי שלוש מהשכר הממוצע במשק, גם אם שכרו של הנפגע לפני התאונה עלה על תקרה זו.

חשוב לדעת, שחוק הפלת"ד מאפשר לנפגעים לקבל פיצויים זמניים באופן מהיר, כעזרה ראשונה. פיצויים אלה קרויים: "תשלומים תכופים", והם מיועדים לכסות את צרכי הנפגע עד שיסתיים הטיפול בתביעתו על פי החוק. הגורם האחראי לפצות את הנפגע מכוח החוק, חייב לשלם לו תשלומים תכופים תוך 60 יום מעת שקיבל דרישה לכך בכתב, ואם לא עשה זאת, יכול הנפגע לבקש מבית-המשפט שיחייב את אותו גורם להעביר את התשלומים.

ייעוץ משפטי

תנאי חוק הפלת"ד הם רבים ומורכבים וחלקם הגדול נתון לפרשנות. על כן, במקרים רבים נפגעי תאונות דרכים מוצאים עצמם במחלוקת מול חברות הביטוח וקרנית על עצם הזכאות לפיצויים וגם על סכום הפיצויים.

בסקירה זו הצגנו בפניכם בתמצית את עיקרי החוק הפלת"ד, אך על-מנת שתוכלו למצות את זכויותיכם במקרה שאתם או יקיריכם, נפגעתם, חלילה, בתאונת דרכים, אנו ממליצים לפנות לעו"ד מומחה בתחום דיני הביטוח והנזיקין בכלל, ותאונות הדרכים בפרט, ולקבל ייעוץ משפטי מקיף המותאם לנסיבות המקרה שלכם.