בית המשפט: המבטחת לא התריעה מספיק על סיום הפוליסה

היעדר כיסוי ביטוחי

נהגת שביצעה תאונה ברכב ללא ביטוח חובה תבעה מחברת הביטוח פיצוי על נזקיה. בית המשפט קבע שהחברה חייבת בפיצוי, כי לא וידאה שהנהגת מודעת לסיום הפוליסה.

נהג שנקלע לתאונת דרכים כשהוא נוהג ברכב ללא כיסוי ביטוחי, כלומר ללא ביטוח חובה, זוכה למעמד "נחות" בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. ראשית, הוא אינו זכאי לפיצויים על נזקי גוף לפי חוק זה, ולשם קבלת פיצוי יצטרך להגיש תביעה נזיקית רגילה ולהוכיח כי גורם אחר אחראי לתאונה. שנית, הוא עלול להידרש לפצות מכיסו נפגעים אחרים בתאונה או לשפות את "קרנית" – האחראית לפיצוי נפגעים שאינם יכולים לפנות לחברת ביטוח – בגין פיצויים ששילמה לנפגעים אלה.

ואומנם, בעקבות פגיעתה בהולכת רגל, בעת שנהגה ברכב ללא כיסוי ביטוחי, נדרשה נהגת לשפות את "קרנית" בגין הפיצויים שזו שילמה להולכת הרגל. בסופו של דבר, סוכם על פשרה, לפיה קרנית תשלם לנהגת פיצוי של כ-860 אלף ש"ח בגין נזקי הגוף שלה, ואילו הנהגת תשפה את קרנית בסכום של למעלה ממיליון ש"ח, אך הנהגת לא השלימה עם הגזירה ודרשה בבית המשפט, כי AIG, חברת הביטוח שבאמצעותה ביטחה את רכבה בעבר, תפצה אותה על הסכום שהיא חבה לקרנית.

נימוק אחד של הנהגת היה כי לפני התאונה ביקשה מהחברה לחדש את פוליסת ביטוח החובה לרכבה, אך זו לא עשתה כן, ולכן יש להתייחס לביטוח החובה כאילו חודש. נימוק נוסף היה כי החברה התרשלה בכך שלא התריעה בפניה כי ביטוח החובה לא חודש.

בית משפט דחה את הנימוק הראשון אך קיבל את הנימוק השני, וחייב את AIG לפצות את הנהגת על נזקיה, בניכוי 33 אחוז בגין אשם תורם מצד הנהגת.

האם הנהגת ביקשה לחדש את הביטוח?

הנהגת טענה כי בשיחת טלפון שקיימה עם נציג AIG חודשים מספר לפני התאונה, ביקשה לחדש את הביטוח המקיף ואת הביטוח החובה לרכב. לטענתה, בשל שיחה זו הניחה שהביטוח חודש ורק לאחר התאונה גילתה, להפתעתה, כי אין לרכב כיסוי ביטוחי. בתגובה, הכחישה החברה מכל וכול ששיחה כזו התקיימה אי-פעם, וטענה כי שלחה לנהגת בדואר ערכה לחידוש ביטוח החובה ואף פנתה אליה בנושא במסרון וכן בטלפון, אך הנהגת התעלמה מפניותיה.

לאחר שבחן את הראיות, קבע השופט רמי חיימוביץ מבית משפט השלום בתל אביב, שדן בתיק, כי "הראיות תומכות באופן ברור בגרסת AIG" שלא התקיימה שיחת טלפון, שבה ביקשה הנהגת לחדש את ביטוח החובה. בין השאר, ציין השופט כי הנהגת לא הגישה ראיות כלשהן לקיום השיחה, כגון פירוט שיחות טלפון בחודש הרלוונטי, כי העלתה רק בשלב מאוחר את הטענה בדבר קיום השיחה וכי ברשומה ממוחשבת שהציגה החברה לא תועדה שיחה טלפונית עם הנהגת בתקופה הנדונה.

נוכח קביעתו זאת, עבר בית המשפט לבחון את טענתה השנייה של הנהגת, כי חברת הביטוח לא התריעה בפניה במידה הנדרשת על פקיעת תוקף ביטוח החובה לרכבה.

חברת הביטוח הפרה את חובתה המקצועית

השופט קבע כי AIG אכן ניסתה לפנות לנהגת לצורך חידוש ביטוח החובה, וכי תחילה שלחה החברה לנהגת ערכת חידוש בדואר ולאחר מכן, כשבועיים לפני תום הביטוח, שלחה לה מסרון בעניין זה, שסביר שהגיע לידי הנהגת. עם זאת, קבע כי הערכה נשלחה לכתובת לא נכונה ולכן קיבל את גרסת הנהגת כי הערכה הגיעה לידי בתה אך לא לידיה שלה.

החברה טענה גם כי התקשרה לנהגת והשאירה לה שתי הודעות קוליות בעניין חידוש הביטוח ואף הציגה רשומה המעידה על פניות טלפוניות לנהגת, אך השופט קבע כי העובדה שהחברה לא שמרה הקלטות של השיחות פועלת לחובתה ואין לדעת מה היה תוכן השיחות.

האם, בסיכומו של דבר, השקיעה החברה מספיק מאמצים כדי להתריע בפני הנהגת על הצורך בחידוש ביטוח החובה? על כך השיב השופט בשלילה וקבע כי פניות החברה אל הנהגת לא היו מספיקות ועל כן הפרה את חובתה המקצועית כלפי הנהגת. השופט הדגיש, כי על חברת הביטוח והסוכן לוודא שהמבוטח קיבל את ההודעה בדבר פקיעת תוקף הפוליסה וכי הוא מודע לסיכונים הכרוכים בהעדר ביטוח חובה לרכב. כמו כן, הדגיש, כי אחריות חברת הביטוח רבה יותר, כאשר מדובר בחידוש ביטוח חובה, שכן החוק מחייב את המבוטח לרכוש ביטוח כזה.

בין השאר, ציין השופט כי החברה לא וידאה שהנהגת יודעת שאינה מבוטחת ולא הסבירה לה את הסיכונים שבכך, וכן ציין כי החברה הייתה צריכה לבצע ניסיון פנייה נוסף לנהגת בסמוך למועד פקיעת הפוליסה. לדבריו, המבוטח עשוי לשכוח לחדש את הביטוח במהלך השבועיים שבין פניית חברת הביטוח לבין פקיעת תוקף הפוליסה. נוסף על כך, היה על החברה לחשוד ורק בטעות לא חידשה הנהגת את ביטוח החובה.

לאחר ששקלל השופט את פערי הכוחות המובנים שבין מבטחים למבוטחים ואת מכלול עובדות המקרה, ובכלל זה חובתה החוקית של הנהגת לערוך ביטוח חובה והתעלמותה מהודעות החברה, מצא לנכון לייחס לנהגת אשם תורם בשיעור של 33 אחוז במסגרת חלוקת האחריות לתקלה שאירעה. לפיכך, הטיל על חברת הביטוח לפצות את הנהגת בסכום כ-700 אלף ש"ח, שהם כשני שליש מסכום השיפוי שחבה הנהגת ל"קרנית", בתוספת שכר טרחה והוצאות משפט.

[תא (ת"א) 6045-05-10 חנה תורגמן נ' שולמית הראל]

תגובות

3 תגובות

  • 28 במרץ 2018 בשעה 8:00

    פס"ד הזוי. מטיל על סוכני הביטוח חובה שלא ניתן לעמוד בה. אם אחרי כל לקוח נצטרך לבצע (לאחר שקיבל הודעות במייל, SMS, דואר וכד') גם מעקב למצבו הנפשי של הלקוח, אם הבין, האם הפנים, האם נח לו שנדבר על זה… והלקוח עצמו פטור מכל אחריות … מדהים ומדאיג.

  • 29 במרץ 2018 בשעה 13:15

    פס"ד מעניין ומשמח. המינימום המתבקש מחברות הביטוח, ליצור קשר טלפוני עם המבוטחים לוודא איתם כתובת עדכנית לשליחת דואר ומייל עדכני ולא לפעול בצורה רובוטית ובכך לצאת ידי חובה.

  • 1 באפריל 2018 בשעה 2:13

    צודק הלקוח גם צריך לקחת אחריות. ולא להאשים רק את הסוכנים וחברת הביטוח. לקוחות רבים מתעלמים. למה צריך לרדוף אחריהם. זו אחריות שלהם לחדש. זה ביטוח שלהם.