פירוש המונח: "רשלנות רפואית"

באופן כללי, ניתן להגדיר את המונח כסטיה מסטנדרט זהירות של רופא סביר. על ההגדרה, כפי כפי שעוצבה בפסיקה, בכתבה הבאה. 

יסוד ההתרשלות

לאורך השנים ניתנו עוד ועוד הלכות על ידי בתי המשפט, אשר עיצבו וגיבשו את ההגדרה הסופית של רשלנות רפואית ואת המבחנים והשיקולים שעל בית המשפט לערוך ולשקול, בהתאמה, בכדי להגיע למסקנה בנוגע להתקיימותו של יסוד ההתרשלות, כמפורט להלן.

כך, בבואו של בית משפט לקבוע אחריות בעוולת הרשלנות הרפואית, עליו לבחון מספר שאלות. ראשית, הוא בוחן האם הנתבע חב בחובת זהירות כלפי התובע, כאשר לחובה זו ישנם שני היבטים: נורמטיבי (חובת זהירות מושגית) וספציפי (חובת זהירות קונקרטית). התשובה לשאלה דנן נעשית על ידי החלת מבחן הצפיות, אולם לא יהא זה למותר לציין כי כאשר היחסים הנבחנים הם יחסי רופא-מטופל, ברוב המקרים תשובתו של בית המשפט לשאלה זו היא כי מתקיימת חובת זהירות מושגית וקונקרטית של הנתבע (הרופא) כלפי התובע (המטופל).

לאחר תשובה חיובית לשאלה הראשונה, בוחן בית המשפט את השאלה השניה הדרושה לצורך קביעת רשלנות רפואית מצידו של הנתבע. במסגרת זו נבדק האם הנתבע סטה מרמת הזהירות שחלה עליו והאם הוא הפר, בהמשך לכך, את חובת הזהירות המוטלת עליו, כאמור. לצורך מתן התשובה לשאלה זו, יסתמך בית המשפט על חוות הדעת הרפואיות שהוגשו מטעם הצדדים (ובמקרים מסוימים אף על חוות דעת רפואית שנערכה על ידי מומחה שמינה בית המשפט בעצמו) ויקבע מה היא הפרקטיקה הרפואית המקובלת הרלוונטית לנסיבות העניין והאם הרופא הנתבע סטה ממנה במהלך הטיפול שהעניק לתובע.

בחינת קשר בין התרשלות לנזק

קביעת רשלנות רפואית על ידי בית המשפט מסתיימת במתן תשובה חיובית לשאלה האחרונה שעליו לבדוק והיא – האם הפרת חובת הזהירות גרמה לנזקיו של התובע?

יש להבהיר כי נקודת המוצא של הפסיקה לאורך השנים, אשר היוותה בסיס לקביעת ההגדרה הינה כי לא כל כישלון באיבחון או בטיפול מוביל להטלת אחריות משפטית על הרופא. יחד עם זאת, לאור העובדה כי החלטת הרופא חורצת את גורל המטופל, הפסיקה מחייבת כי אותה החלטה תתקבל לאחר שהרופא הפעיל את מירב המידע המצוי ברשותו ולאחר שערך את כל הבדיקות הנחוצות לשם קבלתה.

שיקולי מדיניות

לא זו אף זו, השיקולים העומדים ברוח קביעת יסוד ההתרשלות על ידי בית המשפט הינם שיקולים של התנהגות ומדיניות. ודוק, עוולת הרשלנות אינה מבוססת על עיקרון האחריות המוחלטת אלא על עיקרון האשמה ועל כן בחינת השאלות המפורטות לעיל תתבצע מתוך הנחת היסוד כי יש להטיל אחריות על הרופא תוך בחינת התנהגותו והמאמץ שהושקע על ידו, מבלי לתת משקל עודף לתוצאה הסופית (אשר בתביעות רשלנות רפואית עשויה להיות קשה ואף טרגית).

הנה כי כן, הגדרת הרשלנות הרפואית גובשה על ידי הפסיקה, כך שכיום היא מביאה בחשבון את האמצעים שיש לנקוט על מנת להבטיח את שלום המטופל. בהקשר זה בית המשפט אף מדגיש תשומת לב נרחבת לשיקולים אחרים כגון חומרת הנזק, ההוצאות שיש להוציא בכדי למנוע אותו, הסתברות התרחשותו, והכול בהתבסס על ההנחה כי האמצעים שצריך לצפות מהרופא להפעיל, הם אמצעים שהרופא הסביר היה צריך לנקוט בהם בנסיבות העניין הספציפי, להבדיל מאמצעים המונעים לחלוטין את התרחשותו של הסיכון.