מתן טיפול תרופתי שגוי ואינו מתאים

אם נגרם לכם נזק בעקבות טעות בטיפול תרופתי, הרי שהגעתם למקום נכון. במסגרת הכתבה הבאה, נעמוד על נושא זה ועל עמדת בתי המשפט בפסיקה.

רשלנות בטיפול תרופתי

תביעות רבות בגין רשלנות רפואית תרופה מוגשות לערכאות השיפוטיות מסיבות רבות ומגוונות:

  • מתן טיפול תרופתי שאינו מתאים למטופל, בין היתר לאור עברו הרפואי, היותו נוטל תרופות אחרות ואינטראקציה בין תרופתית.
  • מתן מרשם רפואי בלתי תקין ובלתי מתאים למחלת המטופל מסיבות שונות.

למשל, מתן תרופה במינון לא מתאים, הקלדה של תרופה שגויה, הקלדה של תרופת חליפית שאינה זהה למקורית, מתן מרשם בכתב יד לא קריא או ברור ותוך כך הכשלת גורמים רפואיים נוספים כגון בתי מרקחת ורוקחים.

רשלנות רפואית של רוקחים אשר עשויה לבוא לידי ביטוי במתן תרופה שגויה ולא מבוקשת בדרכים שונות, כגון כמו במקרה האמור מעלה, במקרים בהם בהיסח הדעת ניתנת תרופה שגויה וכו'.

מתן טיפול תרופתי כאמור המסב למטופל נזק, עשוי להקים לו עילה לתביעה משפטית ועל המטופל לבחון את סיכוי תביעתו באמצעות עורך דין הבקיא בתחום ומומחה רפואי.

לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין והערכת סיכוי תביעתכם, פנו אלינו על ידי מילוי פרטיכם האישיים בטופס יצירת הקשר, או צרו עימנו קשר טלפוני בכל עת בטל 03-5117722, ואנו ניצור עימכם קשר בהקדם. חשוב שתדעו ? פנייתכם חסויה ואינה כרוכה בהתחייבות. 

למידע נוסף בנושא זה ראו הכתבה – "רשלנות רפואית בטיפול תרופתי" שפורסמה באתרנו.

מקרה רלבנטי מהפסיקה

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו קיבל תביעה שהוגשה בגין מותו של מטופל, בעקבות מחדל הרופאים, אשר לא הורו לו להפסיק את נטילת תרופת הקומדין מספר ימים לפני ביצוע בדיקת דיקור שנערכה לו. על פי כתב התביעה שהוגש בשמו של המנוח, עולה כי הוא סבל ממום מולד בליבו, אשר חייב אותו ליטול במשך כל חייו תרופות לדילול הדם (קומדין).

בהגיעו של המנוח לגיל ארבעים וחמש הוא החל לחוש בנפיחות מדאיגה בחזהו, עובדה שהובילה אותו לפנות לפרופסור העובד במחלקה האונקולוגית של בית החולים תל השומר. הפרופסור הורה למנוח לבצע בדיקת דיקור בחזהו, תוך שהוא מציין בהפנייתו כי המטופל נוטל את תרופת הקומדין. לאחר ביצוע בדיקת הדיקור החל המנוח לחוש בקשיי נשימה וכאבים עזים ועקב כך הוא הובהל לחדר המיון של בית החולים, שם התברר כי במהלך הבדיקה חדרה המחט לריאה וגרמה לנקב ריאתי. לאור הממצאים האמורים הועבר המטופל למחלקה הפנימית, אולם הצוות הרפואי לא היה יכול לטפל בו בהתאם לפרקטיקה הרפואית המקובלת (החדרת נקז לריאה), משום שלפני ביצוע בדיקת הדיקור לא הורו לתובע לחדול מנטילת הקומדין.

הטיפול הראוי במנוח התאפשר רק לאחר שהרופאים המתינו זמן רב בכדי שרמת הקרישה בדמו של המנוח תעלה, אולם למרבה הצער הוא נפטר בבית החולים כחודשיים לאחר מכן בעקבות אי ספיקה בליבו.

מרבית הטענות בכתב התביעה נוגעות לעובדה שהרופא המטפל לא הורה על הפסקת נטילת התרופה לפני ביצוע בדיקת הדיקור. ודוק, התביעה טוענת כי הפרקטיקה הרפואית מחייבת כל רופא להורות למטופליו הנוטלים קומדין, להפסיק ליטול את התרופה מספר ימים לפני ביצוע בדיקות דיקור שעלולות לגרום לדימום. במקרה דנן הטיפול בנקב הראתי של המנוח התעכב בשל אותה רשלנות רפואית אשר לא אפשרה לרופאי המחלקה הפנימית לבצע במנוח את הטיפול באופן מיידי. עוד נטען כי רשלנות הנתבעים באה לידי ביטוי גם בכך שאף רופא לא ווידא כי רמת הקרישה בדמו של המטופל מאפשרת את ביצוע בדיקת הדיקור.

מנגד, הנתבעים טוענים כי לא הייתה כל רשלנות רפואית באי הפסקת הטיפול התרופתי ובכל מקרה לא מתקיים כל קשר סיבתי בין ההשתהות במתן הטיפול למנוח לבין מותו כחודשיים לאחר מכן והעובדה שהמנוח שב למצבו הרפואי הרגיל לאחר שחרורו מבית החולים אף מעידה על כך.

בית המשפט פוסק כי הנתבעים סטו מרמת הזהירות המתבקשת מהרופא הסביר ומרמת הזהירות אשר הייתה מקובלת על כל המומחים עת נערכה הבדיקה במטופל. אשר על כן, ניתן לראות בהתנהגותם של הרופאים כרשלנית קל וחומר כאשר נזקו של המנוח היה צפוי וידוע מראש (כמו כל אדם שנוטל תרופות לדילול דם).

בית המשפט מוסיף כי לא ניתן לחלוק על העובדה שכתוצאה מאותה בדיקת דיקור נגרם למנוח נקב ריאתי אשר דורש טיפול דחוף ומיידי. אמנם, בית המשפט מכיר בכך שלא ניתן לקבוע במדוייק את ה"תרומה" של אותה השתהות בטיפול במנוח למותו, אולם היות ומדובר בתביעה אזרחית, בה נטל ההוכחה הוא בשיעור עמידה במאזן ההסתברויות, יש לקבל את התביעה דנן במלואה ולפסוק לתובעים פיצוי בגין קיצור תוחלת החיים של יקירם.

ת.א 1432/97