על רופא השיניים להסביר למטופל על הטיפול וחלופות אפשריות

טיפולי שיניים. אין כמעט אדם שלא מפחד מהם. גדולים וקטנים, ילדים ומבוגרים, כולנו מבינים עד כמה הם חשובים אך עם זאת אנו חוששים מהם מאוד.

אף טיפול שיניים אינו נעים במיוחד. זה כואב, אפילו קצת מעצבן, אבל לאחר הטיפול הכל עובר ואנו יוצאים מרופא השיניים שמחים ובעיקר עם תחושת הקלה שהטיפול כבר מאחורינו. אך מה קורה כשלאחר הטיפול הכאב והסבל רק מתחילים? מה קורה כשרופא השיניים טיפל בבעיה בגינה באנו אליו, אך יצר בעיה אחרת? מה קורה כאשר רופא השיניים לא מכביר במילים ולא מפרט אודות סוג הטיפול וסיכוניו ? איך יודעים האם הנזק הינו תוצאה של רשלנות רפואית מצד הרופא בטיפול בשיניים?

שיתוק בפנים לאחר ביצוע זריקת הרדמה

זה מה שקרה ל-פ', גבר בן 46 אשר הגיע לרופא השיניים שלו על מנת לתקן שן שבורה בלסת התחתונה. רופא השיניים בדק את השן והודיע ל-פ' שיש לבצע סתימה בשן. הוא הסביר לו מאיזה חומר עשויה הסתימה ומעבר לכך לא נתן לו כל הסבר נוסף. בבואו של רופא השיניים להזריק ל-פ' את חומר ההרדמה, צלצל לפתע הטלפון הנייד שלו והוא ענה לשיחה. רופא השיניים הניח את הטלפון בין האוזן לכתף, ותוך שהוא מדבר הזריק ל-פ' את זריקת ההרדמה. פ' החל לפתע לחוש בכאבים עזים ואף התלונן בפני רופא השיניים על תחושת "זרם חשמלי" באזור הזריקה. לאחר קבלת הזריקה, ביצע רופא השיניים את הסתימה והטיפול בשן ו-פ' שב לביתו. משתחושת הרדימות בפיו לא חלפה גם לאחר שעות רבות, חזר פ' בבוקר שלמחרת למרפאתו של רופא השיניים, ולאחר בדיקה קצרה הפנה אותו רופא השיניים למרפאת פה ולסת בבית החולים "רמב"ם", שם נבדק ונמצאה פגיעה עצבית. לצערו של פ', נותרה הפגיעה העצבית לצמיתות, והיא גרמה לו לשיתוק בלשון ובחצי הפנים, תחושת נימול, קושי בפתיחת הפה וקושי לאכול, ואף קשיים בדיבור.

פ' הגיש תביעה נגד רופא השיניים במסגרתה טען לרשלנות רפואית של רופא השיניים בביצוע זריקת ההרדמה, באופן שגרם לו לשיתוק בחצי מפניו ובלשון. כן טען פ' כי בשל הנזקים שנגרמו לו בשל זריקת ההרדמה איבד את בטחונו העצמי והוא סובל מדימוי עצמי נמוך ודיכאון, אשר הובילו בהמשך אף לפיטוריו ממקום עבודתו בעירייה וחוסר יכולתו להשתלב מחדש במעגל העבודה.

מעבר לרשלנות בביצוע זריקת ההרדמה עצמה תוך דיבור בטלפון הנייד, טען פ' גם לחוסר הסכמה מדעת, שכן טרם ביצוע הזריקה רופא השיניים לא הסביר לו כלל אודות הסיכונים הכרוכים בזריקה ועל אמצעי האילחוש האחרים הקיימים והמסוכנים פחות.

מנגד, הגיש רופא השיניים כתב הגנה בו טען כי טיפול השיניים לרבות זריקת ההרדמה שניתנו ל-פ' על ידו היו ללא כל דופי. כן הכחיש כי דיבר בטלפון בעת ביצוע ההזרקה וטען כי הפגיעה בעצב אינה נובעת כלל מרשלנות אלא היא סיבוך מוכר וידוע בפרקטיקה של רפואת השיניים. באשר להסכמה מדעת טען רופא השיניים כי טרם ביצוע ההזרקה הסביר ל-פ' את כל ההסברים הנדרשים והסביר לו את הסיכונים בביצוע הזריקה, אך את הסיכון הספציפי הזה לא הסביר לו משום שמדובר בסיכון נדיר ביותר אשר אין חובה לאומרו למטופל.

לא הסביר על הסיכונים הכרוכים בזריקה

בפסק דין שניתן ביום 15.2.12, דחה בית המשפט את טענת פ' לרשלנות רפואית בעת ביצוע ההזרקה אך קיבל את טענתו לעניין ההסכמה מדעת.

לעניין טענתו של פ' כי רופא השיניים שוחח בטלפון בעת ההזרקה, קבע בית המשפט כי פ' לא הצליח להוכיח כי רופא השיניים דיבר בטלפון. לעניין אופן ההזרקה עצמה קבע בית המשפט כי לאור הראיות שהוגשו נראה כי לא הוכחה הזרקה בטכניקה לא נכונה ולא זהירה וכנראה הפגיעה בעצב של פ' היתה בלתי נמנעת ומהווה בכך את החלק הנדיר של הסטטיסטיקה בזריקות הרדמה מסוג זה.

באשר להסכמה מדעת קבע בית המשפט כי לא היה ניתן להסביר ל-פ' על אמצעי אילחוש אחרים הקיימים והמסוכנים פחות משום שזוהי פרקטיקה נהוגה לבצע זריקת הרדמה בעת ביצוע סתימה וכל טיפול ללא הרדמה מהווה פרקטיקה שאינה מקובלת בארץ. מעבר לכך, טיפול באמצעי אחר (כגון: ג'ל הרדמה) אינו יעיל בטיפולי שיניים מסוג זה ולכן האופציה היחידה במקרה של סתימה היא לבצע את זריקת ההרדמה או פשוט לוותר על הטיפול. יחד עם זאת, כך קבע בית המשפט, יש ליידע את המטופל גם על הסיבוכים והסיכונים השכיחים בהרדמה וגם על הסיבוכים והסיכונים הפחות שכיחים ואף נדירים. סיכון כגון נזק לעצב הוא אמנם נדיר אבל השפעתו על חיי האדם היא חמורה ביותר, ולכן, על מנת לקבל החלטה מושכלת האם לבצע את הטיפול או לא, על המטופל לדעת אודות סיכון זה באמצעות הרופא המטפל. בכך שרופא השיניים לא יידע את פ' בדבר הסיכון לפגיעה בעצב, התרשל והפר את חובת הגילוי שהיתה לו כלפיו. למרות זאת, סביר כי גם אם היה פ' יודע על הסיכון הנדיר לפגיעה בעצב היה מסכים לביצוע זריקת ההרדמה, ואף עשה זאת בעבר בטיפולי שיניים קודמים אותם עבר. בעצם העובדה שהיה מסכים להרדמה חרף הידיעה על הסיכון לפגיעה עצבית מתנתק בעצם הקשר הסיבתי בין הפרת חובת הגילוי של רופא השיניים לבין הנזק שנגרם לו.

לאור האמור לעיל, קבע בית המשפט כי ראש הנזק היחידי בגינו יש לפצות את פ' הינו "פגיעה באוטונומיה", שהוא בעצם ראש נזק הנותן מענה למקרים כגון אלו, בהם הופרה חובת הגילוי ויש עוולה מוכחת אך לא מתקיים קשר סיבתי בין העוולה לבין הנזק. זהו בעצם פיצוי בגין הפגיעה בכבוד האדם המטופל ושלילת חופש הבחירה שלו להחליט האם להסכים לטיפול או לא.

בית המשפט קבע שבגין ראש נזק זה, על רופא השיניים לשלם ל-פ' סכום של 80,000 ש"ח וכן לשלם לו הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד.

ת.א. 7715-08